''יש פוטנציאל גבוה להורדת מחירי המזון'' / צילום: Shutterstock
ישראל מחזיקה בנתון מאקרו מפואר במיוחד. לפי תחזית שפרסמה קרן המטבע הבינלאומית באוקטובר, התוצר לנפש בישראל צפוי לעמוד השנה על 64 אלף דולר (נומינלי) בשנה - מעל מדינות כמו צרפת, גרמניה ואוסטריה. על בסיס נתון התוצר לנפש ישראל הגיעה בשנת 2022 למקום ה־12 מבין 38 המדינות החברות בארגון ה־OECD, אבל לצד הנתון המרשים יש כוכבית.
● בכיר לשעבר באוצר מציג: 5 צעדים להורדת יוקר המחיה בישראל
● עשירים על הנייר, נחנקים בבנק: הדיסוננס של כלכלת ישראל
● הזוג שמרוויח 20 אלף שקל ולא יודע איך יצליח לגדל פה ילדים
אם מתקננים את המדד ליכולת הקנייה של הישראלים ואז משווים ליתר המדינות - המצב נהפך עגום. מבין מדינות ה־OECD, נכון לשנת 2024 ישראל דורגה במקום ה־24. כלומר, במאקרו מצבנו מצוין, אבל ברמת המיקרו, זו הנוגעת ל"חיים עצמם" של משקי הבית, התמונה שונה. בכתבה השנייה בסדרה "בין המאקרו למיקרו", נבחן מה עומד מאחורי הפער ואילו פתרונות יכולים לגשר עליו.
המהפך בכוח הקנייה
כבר ב־2023 היה סל המוצרים של משק בית ממוצע בישראל גבוה ב־34% מממוצע ה־OECD. אלא שמחירים גבוהים כשלעצמם אינם בהכרח סימן שלילי. במדינות עשירות, זינוק בפריון ובשכר מייקר את הוצאות המעסיקים, ומתגלגל לעלייה ברמת המחירים הכללית. לכן, מסבירה ד"ר שרית מנחם־כרמי, מומחית ליוקר המחיה ממכון אהרן שבאוניברסיטת רייכמן, יש לבחון את רמת המחירים ביחס לתוצר לנפש. בנקודה זו, הסטייה של ישראל מקו המגמה של מדינות הארגון היא הגבוהה ביותר, ואף חריגה יותר מזו של מדינות הסמן, למרות שהתוצר לנפש בהן גבוה יותר.

מחקר של המכון שפורסם לאחרונה מדגים את היפוך המגמה של ישראל מול מדינות הייחוס העשירות באירופה. ב־2008, מחירי הדיור והמזון בישראל עוד היו נמוכים מהן משמעותית (ב־33% וב־25%). אלא שמאז חל מהפך, וב־2023 המחירים היו גבוהים ב־30% וב־27% בהתאמה בהשוואה לאותן מדינות. שתי קטגוריות אלה לבדן מהוות 44% מסל הצריכה הממוצע בישראל, והשפעתן מהותית בעיקר לשכבות החלשות: הן חונקות את החמישון התחתון עם 80% מההוצאה השוטפת שלו, לעומת 45% במעמד הביניים ו־30% בחמישון העליון.
במחקר חדש שנחשף כאן לראשונה, בחנה ד"ר מנחם־כרמי ממכון אהרן, יחד עם ד"ר אסף אילת מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, את המשמעות של יוקר המחיה כלפי הציבור בישראל, ואת הפתרונות והכשלים שעומדים בפניהם. במחקר הם בדקו מה ישראלי ממוצע יכול לקנות לעומת מקבילו שמתגורר באחת המדינות העשירות באירופה.
"בחנו את הנשיגות (Affordability) בישראל ביחס למדינות האלה, ובפשטות כמה מוצרים ושירותים השכר הממוצע בכל מדינה קונה", היא מסבירה. "מהניתוח עולה כי השכר הממוצע בישראל 'קונה' סל צריכה קטן יותר ביחס למדינות הסמן ברוב קטגוריות הצריכה. הפערים בולטים במיוחד בקטגוריות הדיור והמזון, שבהן הנשיגות בישראל נמוכה בכ־30% ביחס למדינות הסמן. הממצאים מראים שטיפול ממוקד ואפקטיבי ביוקר המחיה בתחומי המזון והדיור צפוי לתרום לשיפור רמת החיים וגידול בכוח הקנייה הריאלי של השכר".
הנתונים שונים בתחום הסלולר, שבו המצב בישראל טוב יותר בעקבות הרפורמה שבוצעה בעשור הקודם.
"כשמדברים על יוקר המחיה, אנחנו מתרכזים באיך האזרח רואה את רמת המחירים ועד כמה הוא יכול להתקיים בכבוד ולבנות לעצמו עתיד", אומר ד"ר אילת, שכיהן בעבר כיו"ר רשות החשמל וככלכלן הראשי ברשות התחרות. "בתפקידיי למדתי שמאוד קשה לטפל ברפורמות. למרות שלכולם יש רצון טוב, אם אין קונצנזוס בין בעלי העניין, וזה משהו שמאוד קשה להשיג, רפורמות נוטות שלא להצליח".
איך עושים שינוי
במחקרם המשותף, שיוצג בכנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה, פותחה מתודולוגיה שנועדה להשוות את האפקטיביות של רפורמות לעומת העלות שלהן מבחינת המדינה. ארבעה נושאים שהחוקרים מצאו כקריטיים לטיפול הם: ענפי המזון הטרי, היבוא, הנדל"ן וקלות עשיית העסקים.
בתחום המזון הטרי (פירות וירקות, חלב, בשר, עופות וביצים), שמהווה 10% מסל הצריכה הכולל עם הוצאה חודשית ממוצעת של כ־2,000 שקל למשק בית, יש פוטנציאל גבוה להורדת יוקר המחיה בדרכי פעולה מוכרות יחסית, כגון מעבר מתמיכה עקיפה (מכסי מגן המייקרים את היבוא) לתמיכה ישירה ביצרנים (סבסוד), מתן תמריצים להתייעלות ופתיחת השווקים לתחרות מחו"ל.
לצד זאת, החוקרים הדגישו כי רפורמות בענפים אלה כרוכות בסיכונים לרווחת הציבור כגון פגיעה ביכולת האספקה של מוצרי יסוד בעיתות משבר, זאת לצד חסמים כגון התנגדות של יצרנים מקומיים, ועדי עובדים ועוד. "אולם הניסיון הבינלאומי מצביע על כך שניתן להתמודד עימם באמצעות תכנון מדורג ומנגנוני תמיכה מתאימים", סיכמו.
בתחום היבוא, ממליצים החוקרים על פתיחה רחבה לתחרות: "בתחומים רבים יש חסמי יבוא גבוהים עד כדי איסור מוחלט שלו. יש רפורמות פוטנציאליות רבות שמציעות דרכים להתמודד עם הבעיה, ובהן הסרת חסמי תקינה וחסמים מכסיים, שיפור ברגולציית הכשרות, קידום יבוא מקביל ועוד. בחלק מהמקרים מדובר בצעדים בעלי ישימות גבוהה", הם כתבו.
בתחום הנדל"ן למדינה תפקיד מרכזי לדבריהם, הן כבעלת הקרקע והן כגורם הקובע את המסגרת התכנונית והרגולטורית. בין הרפורמות המומלצות: קיצור הליכי רישוי, שינוי במבנה הארנונה והרחבת היקף ההתחדשות העירונית. "רפורמות בשוק הדיור מאופיינות לרוב במשכי יישום ארוכים ובמורכבות רגולטורית גבוהה, ודורשות תיאום בין גורמים רבים. על אף זאת, בשל מרכזיות התחום ביוקר המחיה, מומלץ לראות בו כיעד מרכזי".
לפי החוקרים קלות עשיית העסקים בישראל נפגעת מבירוקרטיה לא יעילה ורגולציה עודפת. רפורמות ברישוי עסקים, רגולציה עצמית, דיגיטציה וצמצום כפילויות רגולטוריות הן בעלות ישימות גבוהה כי אינן נתקלות בהתנגדות משמעותית, אך הן מחייבות גופים ציבוריים לעבוד יחד וקשה למדוד את השפעתן על המחירים. לכן, אומרים החוקרים, הן פחות אטרקטיביות בזירה הפוליטית.
גם המלחמה השפיעה
דרור שטרום, לשעבר הממונה על התחרות וחבר בוועדות ציבוריות שונות, מסביר כי המגמה החריפה מאז פרוץ המלחמה: "מאז אוקטובר 2023 ועד היום ניתן להבחין בפער בין עליית מחירי המזון לעליית מדד המחירים כולו, כשהעלייה במזון הייתה כפולה. בנוסף, העלאות ריבית ואינפלציה פוגעות יותר במעמד הביניים הנמוך. גם ההקלה במחירי הדיור היא מסך עשן, הם לא באמת יורדים בקצב הנדרש".
לדבריו, "גורמים כלכליים מבינים שהציבור עכשיו פחות רגיש מחיר ומנצלים את זה. אם בשגרה הנכונות של הציבור לשלם היא איקס, אז במצב חירום היא איקס פלוס 10%-15%. מה שקורה זה שכל מונופול מבין שתקרת המחיר המונופוליסטית עלתה. הקושי הגדול הוא שמקבלי ההחלטות לא פנויים לזה. גם הרפורמה 'מה שטוב לאירופה' נחמדה כמרכיב אחד ברפורמה כוללת, אבל לבדה אין בכוחה לשפר את המצב. התחום הזה ננטש, אתה לא רואה אף שר דופק על השולחן ושואל מה קורה ליוקר המחיה.
"צריך לטפל בכל שרשרת הערך: ביצרנים, רשתות המזון ובמועצות החקלאיות. איפה שיש קרטלים ומונופולים - להתחיל לפרק אותם ולשדר מסר למי שהרוויח כל־כך יפה בתקופת המשבר שאם לא יחזרו המחירים לרמת OECD הם יפורקו. המטרה של מונופול תמיד תהיה למקסם את הרווח, וזה מה שאנחנו רואים פה. מה לא ברור למקבלי ההחלטות?".