אחרי התקיפה האמריקאית הבוקר באיראן: מה יעלה כעת בגורל המו"מ?

בעת שאופטימיות רבה שוררת בעולם בעקבות ההתקדמות במשא־ומתן בין ארה"ב לבין איראן לסיום המלחמה, האמריקאים הפתיעו לפנות בוקר (ג') עם תקיפת תשתיות טילים וספינות שפעלו לפריסת מוקשים ימיים, בנמל בנדר עבאס ובאי קשם באיראן.

מי שמיהרו מאוד ליטול אחריות על המתקפה הם פיקוד המרכז האמריקאי, סנטקום, שתקפו פעילות איראנית אשר מנוגדת לחלוטין למהלכי המשא־ומתן. מהפרטים הראשוניים של הסכם המסגרת בין וושינגטון לטהרן עולה כי תהיה זו אחריות האיראנים לפנות את המוקשים - כחלק מהפתיחה הכוללת של מצר הורמוז.

● התנאי האיראני נחשף: 12 מיליארד דולר עכשיו בתמורה להסכם
● סעודיה מבטלת חוזים, קטאר עוצרת יצוא: המדינות שדוחפות לסיום המלחמה
● הסכם או לא, איראן שחקה קלף בן 40 שנה

ד"ר קובי ברדה, היסטוריון ומומחה גאו־אסטרטגיה המלמד במכון HIT שבחולון, מסביר כי הפעולה שהאיראנים ניסו לבצע היא בגדר תקיעת אצבע בעינו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אבל שורש הבעיה הוא אחר. לדבריו, שולות המוקשים האמריקאיות, אוניות מפיברגלס, יצאו משירות בשנה שעברה בגלל שהיו ישנות במיוחד. הפנטגון שלח את הספינות לגריטה, בגין האמון כי מסוקים ומטוסי A-10 יוכלו לעשות את העבודה מהאוויר. אולם מה שעבד בשולחן השרטוטים, לא נחל הצלחה במציאות.

"ההתייחסות של סנטקום למתקפה המהירה מעידה כי בוושינגטון נתנו קארט בלאנש לכוחות בנושאים מסוימים, שאם האיראנים נוקטים פעולה - אז אפשר לתקוף אותם ללא המתנה להעיר את הנשיא", מסביר ד"ר ברדה. "בסנטקום מגדירים את הפעולה כ'הגנה עצמית'. הם מאתרים באמצעות כלי טיס את הפעולות האיראניות, ואז שולחים את המטוסים לתקוף".

מנגד, במשטר האייתוללות לא סומכים על האמריקאים, לפני המתקפה הזו - וגם אחריה. ראש מועצת הביטחון הלאומי בפרלמנט האיראני, אברהים עזיזי, אמר היום כי מימוש המגעים בין הצדדים תלוי באמון. "אף פעולה לא תילקח אלא אם האינטרסים של הרפובליקה האסלאמית יובטחו באופן מלא", הכריז עזיזי.

"הבעיה היא שההנהגה החדשה של איראן מתנהגת כמו ההנהגה לאחר המהפכה", אומר ד"ר מאיר ג'בדנפר, חוקר בבית ספר לאודר לממשל באוניברסיטת רייכמן. "הם מתנהלים אידאולוגית, לא פרגמטית, וחשים כי המשטר על הסוס. לתפיסתם, המשטר נהנה מהשליטה על מצר הורמוז, ולאמריקה אין מה לעשות. על כן, האיראנים יכולים להמשיך בדרכם".

מה יקרה עכשיו למשא־ומתן?

ומה יהיה גורל המשא־ומתן? לשאלה הזו אין תשובה חותכת. "בסוף השבוע האחרון כל הווקטורים הלכו להפצצה", מציין ד"ר ברדה. "ביטול השתתפות טראמפ בחתונת בנו, התפטרות ראש המודיעין טולסי גבארד שהראו לה את הדלת לאחר שהייתה הקול הווקאלי ביותר בממשל נגד איראן. הכלים הצבאיים היו מוכנים במרחב, והיה גם סוף שבוע ארוך בגלל יום הזיכרון".

עם זאת, מעבר לפינה יש לטראמפ מועדים חשובים: פתיחת המונדיאל ב־11 ביוני; יום הולדתו ה־80 שלושה ימים לאחר מכן; וב־4 ביולי יום העצמאות ה־250 של ארה"ב.

המומחה לארה"ב מדגיש כי הנשיא מעוניין לחזק את תדמית ה־Goat: Greatest of all time. "אם טראמפ היה הולך על תקיפת נכסי הנפט, הוא היה פוגע במקור ההכנסה העיקרי למשמרות המהפכה, אך לא משתלט על 7% מהנפט העולמי. השתלטות לוקחת זמן. לעומת זאת, כעת אנחנו רואים שבמקום להתכונן להוצאת מוקשים, האיראנים פורסים עוד מוקשים. קשה לדעת כמה זמן טראמפ יוכל לספר לעצמו סיפורים, כשניתן להבין שהאיראנים לא באמת באים לעשות עסק. יש כעת בעיית אמון קשה בתחום הדיפלומטי".

מנגד, ד"ר ג'בדנפר גורס כי הרפובליקה האסלאמית מעוניינת בהסכם, אבל כזה שמכיר בסמכות שלהם להשתלט על מצר הורמוז, "כמו הזכות המצרית על תעלת סואץ". זה כמובן מנוגד לכל חוק סביר בעולם, שהרי מצר הוא מעבר מים טבעי, ולמדינות אין סמכות על כזה דבר לבדן. לעומת זאת, תעלה היא מעבר מים מלאכותי.

"זה תג המחיר של האיראנים עבור האמריקאים, במטרה להעניש את ארה"ב לנצח־נצחים", מסכם המומחה לאיראן. "הם מעוניינים בכלי להרתעת כל מדינה שתרצה לתקוף את איראן בעתיד, ולא מוכנים לוותר על זה. זה אותו דבר כמו העשרת האורניום ב־2003, שנים על גבי שנים של סנקציות, הפסד של מאות מיליארדי דולרים מסנקציות, אבל הם ממשיכים בדרכם. העם האיראני רואה בכך טעות, ובכל זאת אני חושב שטהרן יעשו את אותו הדבר. מבחינתם, עד שהמערב והעולם כולו יכירו בסמכות של איראן לשלוט על מצר הורמוז".