רמטכ''ל צבא פקיסטן אסים מוניר / צילום: ap, Hamed Malekpour
כשנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז על התקדמות משמעותית בהסכם עם איראן, שני האנשים שקיבלו ממנו טלפון, לפני כולם, היו ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפקד צבא פקיסטן אסים מוניר. לא שר חוץ או ראש ממשלה, אלא גנרל בן 57 שרוב העולם לא הכיר עד לרגע זה.
● ראיון | עשה אקזיט בגיל 16 ומרוויח עשרות מיליונים מהוואקום של וויז
● הצוללת | "יש למדינה כלים להוריד את יוקר המחיה. אם ישימו אותי בתפקיד כזה, אעשה את זה בקלות"
● גברים נעשו אובססיבים לבריאות הזרע שלהם, והמותגים מרוויחים
בימים האחרונים, ברקע הניסיון לחתור לעסקה, הגנרל מוניר טס לטהרן, ישב שעות עם שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י ובכירים נוספים באיראן, ואז המריא חזרה לפקיסטן. כמה שעות אחר כך הגיעה פריצת הדרך שהובילה להתקדמות במגעים לעסקה.
זה לא היה מקרי. מאז שפרצה המלחמה בין ארה"ב וישראל לאיראן בשלהי פברואר, הצדדים חיפשו גורם שיוכל לתווך ביניהם מבלי שאף אחד מהם יחשוד בנאמנותו. קטאר, מצרים ועומאן ניסו ונכשלו. פקיסטן, לעומת זאת, הציעה משהו שאף אחת מהן לא יכלה: היא לא עוינת לאיראן, לא מארחת בסיסים אמריקאיים בשטחה, ויש לה קשרים ישירים עם הדרגים הבכירים בטהרן ובוושינגטון.
כך הפך מוניר - גנרל שעד לפני שנה נחשב לאחת הדמויות השנואות בפקיסטן - לאדריכל של אחת מפניות הפרסה הדיפלומטיות המרשימות של העשור.
"אדם לא מחויך, תוקפני ורציני"
מעט מאוד פרטים ידועים על אסים מוניר. הוא נולד ב־1968 ברוולפינדי שבצפון פקיסטן לאב שהיה מנהל בית ספר ואימאם מסגד. הוא נחשב לילד סגור, שמתעניין בדת והלכה - מה שהוביל אותו לשנן את הקוראן כולו בעל פה. מכריו מתארים אותו כ"אדם לא מחויך, תוקפני ורציני".
בעקבות עבודתו של אביו, מוניר ומשפחתו היגרו לערב הסעודית לתקופה קצרה, וכשחזר לפקיסטן, הוא התגייס לצבא. את שירותו עשה במודיעין, ואט אט עלה בסולם הדרגות. הוא שימש כראש המודיעין הצבאי וכראש השירות הביון הפקיסטני (ISI) - גוף שנודע לשמצה בשל אכזריותו כלפי מתנגדי המשטר - והיה האיש היחיד בתולדות המדינה שכיהן בשני התפקידים. כך, על פי הערכות, הוא בנה רשת קשרים עמוקה עם גורמי ביטחון ברחבי העולם, כולל באיראן.
בנובמבר 2022, בגיל 54, מוניר מונה לרמטכ"ל. "המינוי שלו נתפס בעיני רבים כפוליטי בגלל קרבתו לראש הממשלה שהבז שריף", אומרת ד"ר לורן דגן עמוס, מומחית למרחב ההינדו־פסיפיק בפורום דבורה ובאוניברסיטת בר אילן.
המינוי, היא מסבירה, לא היה שגרתי גם במונחים פקיסטניים. בראש הצבא עמדו עד אז אנשים חילונים, ומוניר הוא ביטוי לדור החדש שגדל לתוך העולם הדתי בפקיסטן וייצר גנרלים קשוחים הרבה יותר מאלה שקדמו לו. "מה שמייחד אותו הוא שהוא לא איש דת, אבל הוא איש דתי אדוק. כלומר, הוא משלב זהות דתית עם זהות ביטחונית. זה לא עוד מפקד צבא, אלא מפקד שבא עם אידיאולוגיה ואמונה".
עד אפריל 2025 מוניר סבל מתדמית שלילית מאוד בפקיסטן. על פי הערכות, הוא היה אחד האחראים המרכזיים להדחתו של ראש הממשלה הקודם עימראן ח'אן, ולאחר מכן למאסרו בגין שחיתות - מה שהוביל לגל מחאות ברבי המדינה. "הוא לא רק פיטר אותו, הוא שלח אותו לכלא כדי שמפלגתו לא תוכל להתמודד", אומר ישעיהו רוזנמן, חוקר להיסטוריה ופוליטיקה של המרחב ההודי־פקיסטני.
הדיכוי האלים של הפגנות התמיכה בח'אן בדרישה לשחרורו - במהלכן נפגעו מפגינים רבים ונעצרו כאלף חברי אופוזיציה - הגביר את הביקורת על מוניר עוד יותר ואף הקנה לו את הכינוי "רוצח ההמונים". באוניברסיטת אופסלה בשוודיה אף תיארו אותו כ"ראש הצבא הפקיסטני השנוא ביותר".
חסין לכל חייו
ואז הגיע מאי 2025. פקיסטן והודו - שתי מדינות גרעיניות שנאבקות על שטח טריטוריאלי גובל - נכנסו לעימות צבאי בן ארבעה ימים (מבצע המכונה "סינדור"), שפרץ לאחר הפיגוע בקשמיר. "לאורך השנים מוניר הוביל קו מאוד בוטה נגד הודו", אומר רוזנמן. "זמן קצר לפני מבצע סינדור, הוא אפילו איים באופן מפורש על ניו דלהי".
העימות הקצר אמנם הסתיים בהפסקת אש אמריקאית בניצוחו של טראמפ, אבל מה שחשוב יותר הוא מה עשה מוניר עם התוצאה. בעוד הודו סירבה לתת לטראמפ קרדיט וטענה לניצחון עצמאי, פקיסטן עשתה את ההפך: היא הציעה את מועמדותו של טראמפ לפרס נובל לשלום ופרגנה לו מעל כל במה אפשרית.
מוניר, מעריכים מומחים, הוא האיש שתיאם את כל זה - וטראמפ לא שכח לו. "הוא הגנרל האהוב עליי", הצהיר הנשיא האמריקאי לא פעם אחת, והוסיף שמדובר ב"לוחם גדול ובן אדם יוצא דופן".
גורמים המעורים בפרטים מתארים את הסכסוך כנקודת מפנה מכרעת עבור מוניר, שיצר לעצמו צינור ישיר לבית הלבן. "סירובה הקודר של ניו דלהי לתת קרדיט לטראמפ פתח מרחב שהוא ניצל במהירות", אמר שר החוץ לשעבר חוראם דסטגיר חאן בראיון לאל־ג'זירה, והוסיף: "בזכות העימות הקצר, מעמדו הבינלאומי של מוניר השתנה מקצה לקצה".
ההצלחה הפכה את מוניר לגיבור בן לילה, והוא השכיל לנצל את הרוח הגבית כדי לבצר את כוחו. הגנרל הפקיסטני קידם את עצמו לפילדמרשל - דרגת הקצונה הגבוהה ביותר במדינה, רק השני בתולדות פקיסטן שזוכה בה - ובסוף 2025 הוא דחף את התיקון ה־27 לחוקה הפקיסטנית. התיקון העניק לו פיקוד על כל זרועות הצבא, נטרל את סמכויות בית המשפט העליון בעניינים חוקתיים, והפך עצמו חסין מפני כל תביעה לכל חייו. במילים אחרות: מוניר הפך את עצמו לאישיות שלא ניתן לגעת בה.
במחתרת עם בכירים איראנים
מעט מאוד ידוע על פעילותו של מוניר כמתווך בשיחות. מלבד העברת מסרים בין הצדדים, תיאום ערוצים לא רשמיים ולעיתים סיוע בגיבוש מתווים ראשוניים להסכמות, מוניר גם שימש כדמות מפתח בדיפלומטיה בין ארה"ב לאיראן דרך הקשר האישי והישיר שיצר עם טראמפ.
הפגישה בין השניים בבית הלבן ביוני 2025 הייתה הראשונה מאז 2001 שבה נשיא אמריקאי מארח ראש מטות פקיסטני. לפי פרשנים, מדובר היה במחווה חריגה המעידה על מעמדו של מוניר בערוצים הלא־רשמיים בין הצדדים.
לאחר הפגישה, הנשיא הביע הערכה כלפיי מוניר כשאמר: "הוא מכיר את איראן טוב מרוב אנשים, והוא לא מרוצה ממה שקורה שם".
לגנרל הפקיסטני היה גם קשר ישיר לגורמים הבכירים ביותר בטהרן. במהלך ביקוריו שם על מנת לגשר בין הצדדים, הוא נפגש עם שר החוץ האיראני עראקצ'י, נשיא איראן מסעוד פזשכיאן ובכירים נוספים במשטר שירדו למחתרת נוכח החשש מחיסול על ידי האמריקאים - וככל הנראה היה בין המעטים מאוד שפגשו אותם מאז 28 בפברואר. "בכל פעם שמוניר הגיע לטהרן, המשמעות הייתה שקרה משהו חשוב", מציינת דגן עמוס.
גם בשיחות בין נציגים אמריקאים ואיראנים שהתקיימו באיסלמאבאד, מיוחסת למוניר השפעה עקיפה, אף שלא ברור אם נכח בהן באופן רשמי. לפי דיווחים בתקשורת האזורית, היו אף טענות כי ניסה לקדם נוסחים שונים של הסכמות מול הצדדים כדי לזרז התקדמות.
"לתקוע יתד בפקיסטן"
קשה לא לתהות למה טראמפ בחר בפקיסטן על פני הודו. בעוד האחרונה היא מעצמה עולמית עם כלכלה מהצומחות בעולם, פקיסטן היא מדינה שנאבקת בחובות ובחוסר יציבות כלכלית כרונית. הפער ניכר בנתונים: התמ"ג לנפש בהודו עמד על 2,480 דולר ב־2023 - כמעט כפול מזה של פקיסטן, שעמד על 1,365 דולר בלבד, לפי הבנק העולמי. גם התחזיות אינן מחמיאות לפקיסטן: לאחר התכווצות של 0.2% ב־2023 וצמיחה צנועה של 2.5% בשנה שלאחריה, בנק הפיתוח האסיאתי אינו צופה שיפור משמעותי בשנים הקרובות.
לדברי רוזנמן, פקיסטן פיתחה שיטה ספציפית כדי לרכוש את אהדתו האישית של טראמפ ומקורביו. "השיטה שלהם היא פשוטה ביסודה - לשחד את הנשיא האמריקאי והמעגל הקרוב שלו", הוא אומר. "כך לדוגמה, על אף שסחר בקריפטו היה אסור בפקיסטן, מחשש שארגוני פשיעה ינצלו אותו לצורכיהם, הממשלה הקימה בורסת קריפטו ייעודית לסטיב וויטקוף ובנו זאק - שניים מהאנשים הקרובים לטראמפ.
טראמפ גם מסתכל על פקיסטן בצורה פרגמטית - מה היא יכולה לתת לארה"ב. פקיסטן יושבת על עתודות של מינרלים נדירים שוושינגטון לוטשת אליהם עיניים. בספטמבר 2025 מוניר ושריף הגיעו לבית הלבן עם תיבת עץ פתוחה מלאה במינרלים נדירים, מחווה סמלית שמאחוריה עמדו הסכמי ענק לפיתוח זיקוק מתכות וכריית נחושת וזהב, תוך שפקיסטן מציעה לארה"ב גישה למשאבים בשווי טריליוני דולרים.
מעבר לכך, יש גורם אסטרטגי עמוק יותר, פחות מדובר - ההשפעה הסינית. מבצע סינדור חשף שהנשק שבו השתמשה פקיסטן היה סיני וטורקי לחלוטין, וכי בייג'ינג מכוונת להגדיל את השפעתה במדינה. "לאמריקאים יש אינטרס לתקוע יתד בפקיסטן כדי שהסינים לא ישתלטו שם", מסבירה דגן עמוס. "מבחינת וושינגטון, פקיסטן אינה שותפה אידיאולוגית, אלא היא כלי גאו־פוליטי".
התלות של פקיסטן בהורמוז
ומה פקיסטן מנסה להשיג? מלבד ניסיון להפוך לשחקנית חזקה במאזן הגאו־פוליטי, פקיסטן מנסה להתחבב על האמריקאים. היא מדינה שכלואה בין איומים: גבול לא שקט עם איראן מצד אחד, האיום ההודי מצד שני, ותלות עצומה באנרגיה ממצר הורמוז - יותר מ־88% מצרכי האנרגיה שלה מגיעים משם.
במקביל, פקיסטן נחשבה במשך שנים למדינה בעייתית, שהסתירה את מנהיג אל־קאעידה אוסמה בן לאדן, שיתפה פעולה עם ארגוני טרור ונתפסה בוושינגטון כנטל ולא כנכס. במהלך כהונתו הראשונה, טראמפ אף טען שמדובר במדינה "רמאית ושקרנית" שמסייעת לטרוריסטים, ויורשו, ג'ו ביידן, הוסיף שמדובר "באחת המדינות המסוכנות בעולם". ברקע זה, הקשרים בין ארה"ב להודו התחזקו משמעותית בעשורים האחרונים.
לפיכך, לפקיסטן יש אינטרס ברור להתחבב על המעצמה הגדולה בעולם, בעיקר בכל הנוגע לאיזון מול הודו ואיראן - ומוניר זיהה שהמשבר הנוכחי הוא ההזדמנות לעשות בדיוק את זה.
"עצם זה שהיא זאת שמתווכת בין ארה"ב לאיראן ולא הודו - זה הישג עבור מוניר", מסבירה דגן עמוס. "אחרי שנים שבהן נחשבה למדינה בעייתית, פקיסטן מצאה את עצמה פתאום ליד השולחן - כשהאמריקאים, הסעודים והקטארים זקוקים לה כמתווכת".
מאחורי האמון של איראן
מן הצד האיראני, האמון של משטר האיתוללות בפקיסטן כמתווכת נשען על שילוב ייחודי של עומק היסטורי, ניטרליות צבאית ואינטרסים קיומיים משותפים. העובדה שאיראן הייתה המדינה הראשונה שהכירה בעצמאותה של פקיסטן ב־1947 יצרה זיכרון מוסדי חיובי בטהרן.
מעבר להיבט הדיפלומטי, מסבירים במכון המחקר הסיני ICC, פקיסטן מאכלסת את האוכלוסייה השיעית השנייה בגודלה בעולם, מה שיוצר זיקה דתית עמוקה בין המדינות. במילים אחרות, עבור איראן, פקיסטן אינה נתפסת רק כישות פוליטית זרה, אלא כמרחב תרבותי קרוב שחולק איתה שורשים פרסיים ואסלאמיים.
מבחינה כלכלית, כ־5 מיליון אזרחים פקיסטנים עובדים באזור המפרץ. מלחמה ממושכת תוביל לאבטלה בקנה מידה גדול ולהגירה המונית חזרה לפקיסטן.
מבחינה אסטרטגית, טהרן רואה בפקיסטן מרחב ניטרלי באופן ייחודי. בעוד שרוב שכנותיה של איראן מארחות בסיסים צבאיים אמריקאים, נושאות מטוסים או מערכות טילים המכוונות כלפיה, פקיסטן שמרה בעקביות על סירוב לארח נוכחות צבאית אמריקאית פעילה על אדמתה.
עמדה זו הופכת את פקיסטן למדינה היחידה באזור שיש לה קשרים ביטחוניים עם וושינגטון אך אינה מהווה איום ממשי על איראן, מה שמבטל את החשש האיראני מפני "סוס טרויאני" בתהליכי התיווך.
בנוסף, משטר האייתוללות גם מבין שפקיסטן לא יכולה להרשות לעצמה את המשך המלחמה. מבחינה גאו־פוליטית, הגבול בין פקיסטן לאיראן משתרע על פני כמעט 1,000 קילומטרים, כך שמלחמה כוללת בין ארה"ב לאיראן תגרום ישירות לערער את היציבות.