לשכת גיוס תל השומר / צילום: מיטב ודובר צה''ל
אחרי קדנציה רבת תהפוכות, נדמה שמה שיקבע את תאריך התפוגה של הכנסת הנוכחית הוא חוק הפטור מגיוס. סוגיית גיוס החרדים יוצרת מתיחות בקרב מפלגות הקואליציה, אבל מתברר שלא רק שם: ראשי הממשלה לשעבר נפתלי בנט ויאיר לפיד תקפו את שותפיהם לגוש גדי איזנקוט ויאיר גולן בעקבות פרסומים על מגעים של האחרונים עם נציגי המפלגות החרדיות.
● האם הפלת המשטר באיראן מעולם לא הייתה חלק ממטרות המלחמה?
● עד כמה חברי הכנסת חסינים מהעמדה לדין?
בנט הכריז: "אני רוצה שיהיה ברור לכולם: בממשלה הבאה בראשותי לא יהיו שום פשרות בנושאי גיוס. לא יהיו דילים פוליטיים על חשבון המשרתים בצבא, ואף אחד לא יקבל 30% הנחה. בממשלה הבאה כולם, כולם, מתגייסים. מי שלא ישרת - לא יקבל שקל מהמדינה. ככה פשוט. כשזה נוגע לביטחון המדינה אין פשרות".
איזנקוט לא נשאר חייב, והגיב: "גם בשעות האחרונות יש אמירות פופוליסטיות ולא רציניות של מי שהיו בעלי תפקידים בכירים במדינה שאמרו שכולם יתגייסו אצלם - ולא קידמו כלום".
אז היום הנושא לכל ויכוח הוא איך מגייסים את החרדים. לא פלא, אם כן, שבזירה הפוליטית מסתובבים המון מתווים כאלה. אבל מה בעצם כל אחד מהם אומר, ועד כמה עמוקים ההבדלים ביניהם? ננסה לעשות סדר.
מתיקון לתיקון
איך הכל התחיל? אומנם שורשי הפטור מגיוס לצבא שניתן לחרדים נטועים בקום המדינה, אבל הפעם נסתפק בהיסטוריה הקרובה. ב־2014, בהובלת שר האוצר דאז יאיר לפיד, נחקק תיקון 19 שהסדיר בין השאר את נושא גיוס החרדים. האלמנט המרכזי בתיקון זה הוא קביעתן של מכסות גיוס לחרדים (אותן אמורה לקבוע הממשלה), והתניית היכולת לדחות את הגיוס של תלמידי ישיבה ואברכים מעבר לגיל 21 במילוי מהמכסות האלו.
בנובמבר 2015 (אז כבר לפיד לא היה בממשלה) עבר תיקון 21 ששינה את מהות תיקון 19 ובמידה רבה עיקר אותו מתוכן. התיקון החדש יצר גמישות רבה יותר על דחיית השירות עד להגעה לגיל הפטור, גם במקרה של אי־עמידה ביעדי הגיוס. נגד התיקון הוגשו שלוש עתירות (אחת מהן של מפלגת יש עתיד), ובשנת 2017 בג"ץ החליט ברוב דעות על בטלותו של הפרק הרלוונטי. המשמעות היא שהחל מאותו רגע, הפטור מגיוס חרדים לא הוסדר בחקיקה.
בשנים הבאות נעשו מספר ניסיונות לעגן בחקיקה הסדר לגיוס חרדים, כשאחת הדוגמאות הזכורות היא מתקופת הממשלה הקודמת. אז, משרד הביטחון בראשות בני גנץ גיבש מתווה גיוס שעבר בקריאה ראשונה בינואר 2022. אלא שבאותה שנה הכנסת התפזרה והחקיקה לא הושלמה.
ואולם, הכנסת הנוכחית החילה על אותה הצעה "דין רציפות", מה שאפשר לקואליציה להשתמש בה, לפחות מבחינה פורמלית, כבסיס לחקיקת הפטור מגיוס. ההצעה הנוכחית הוגשה על ידי יו"ר ועדת חוץ וביטחון בועז ביסמוט, והיא עברה בוועדה הכנה לקריאה שנייה ושלישית. כעת, כידוע, זו ממתינה להגעה להסכמות בין מפלגות הקואליציה.
הצעות מתחרות
אבל יש מי שמעלים הצעות אחרות במקום. כך, מפלגת ישר בראשות הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, פרסמה באתר האינטרנט שלה את "עקרונות מתווה השירות". המפלגה מפרטת עשרה עקרונות, כשאחד מהם הוא "תורתם אומנותם". לפי עיקרון זה, מדי מחזור תישמר הקצאה של עד 3% מכלל המחזור לדיחוי של שנה משירות לצורך לימודי תורה, לעונה להגדרת "עילוי" ע"פ קריטריונים חיצוניים.
בעיקרון אחר מצוינות "מגבלות אישיות", להן יהיה נתונים "מי שלא שירתו בצה"ל או בשירות אחר באופן מלא עד גיל 26". כלומר, המגבלות הללו לא מוצעות לחול רק על תלמידי ישיבה שלא עמדו בתנאי ההסדר, אלא באופן גורף כלפי מי שלא השלימו שירות כנדרש. השוואת הצעה הזו למתווה הגיוס שגיבשה הקואליציה מעלה קווי דמיון ברורים מאוד, אם כי היא נבדלת ממנה במספר נקודות - למשל בגיל המקסימלי שעד אליו יוטלו איסורים: בעוד שההצעה של ביסמוט מדברת על 23, בעקרונות של מפלגת ישר הגיל הוא 26.
מי שעוד התבטא בעניין הוא אביגדור ליברמן, יו"ר מפלגת ישראל ביתנו. כך, רק השבוע הוא פרסם ברשתות החברתיות את רשימת הסנקציות על "כל צעיר/ה בגיל 18 - יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים - שישתמטו מגיוס". בין הסנקציות שהציג ליברמן, הוא חזר על הצעתו שעוררה מחלוקת לאחרונה - לשלול זכות הצבעה לכנסת ממי שלא שירת כדין.
למה חשוב לשים לב?
כשדנים בהסדר הפטור מגיוס, יש מספר שאלות שכל מתווה צריך לענות עליהן: כמה בני ישיבות רוצים לגייס, למי ניתן פטור - ומה קורה במצב שבו אין עמידה בתנאי ההסדר. מכאן נגזרות סוגיות כמו יעדי הגיוס, מיהו חרדי, גיל השירות וגיל הפטור משירות, משך השירות, סנקציות ושירות שלא במסגרת הצבא (שירות אזרחי).
מבלי לצלול לכל הסוגיות הללו (לחלקן אפשר למצוא התייחסות בטבלה), חשוב לדבר על ההבדלים בין יעדים למכסות. כפי שמסבירים איתי אסף ועמנואל הירשפלד טרכטינגוט במסגרת סקירה שפורסמה במכון תכלית, בשיח הציבורי והמקצועי התקבעו שתי גישות עיקריות למדידת הצלחתו של ההסדר.
גישה אחת היא קביעת מכסות מספריות מחייבות של תלמידי ישיבות שיגויסו מדי שנה, כאשר הישיבות נדרשות לעמוד בהן (אך פטורות מעבר לכך). גישה שנייה היא קביעת יעדים שאינם מחייבים באופן מלא אך משקפים רף גיוס מינימלי מבוקש, תוך השארת אפשרות להגדיל את היקף הגיוס בשלב מאוחר יותר. לצד שתי גישות אלו, נשמעות גם עמדות הקוראות למקד את ההסדרה דווקא בצמצום מספר הפטורים, מבלי להציב יעד גיוס מוגדר.