אילוסטרציה: Shutterstock
ישראל משקיעה מדי שנה כ־15 מיליארד שקל במוסדות להשכלה גבוהה, ובשנים האחרונות חלק משמעותי מהכסף זורם למכללות האקדמיות. רובו, כ־77%, עדיין מוקצה לאוניברסיטאות, אבל ככל שהמכללות מתרבות וגדלות, גם התקציבים שלהן גדלים. האם הן מספקות תשואה מספקת על ההשקעה?
מחקר חדש, בהובלת ירדן קידר, חוקר ומרכז פרויקט שוק העבודה העתידי בתוכנית לרפורמות בכלכלה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מנסה לענות על השאלה הזאת.
● יחס החוב־תוצר הפך למטרה מרכזית, והשירותים הציבוריים התייבשו
● רוצים לעשות טיול משנה חיים? מחקרים מגלים - זו הדרך
● הסטודנטים שמשלמים חצי משכורת על שכ"ד: "לא אכלנו בחוץ חודשים"
המחקר, שיוצג לראשונה בכנס אלי הורביץ שצפוי להתקיים בתחילת יוני, בחן את ההבדלים בין האוניברסיטאות למכללות מבחינת התרומה שלהן למיומנויות הבוגרים ולשכרם במשק. הממצאים שלו חושפים פערים משמעותיים - גם במיומנויות וגם בשכר.
"תלמידי אוניברסיטאות מצליחים יותר". האומנם?
מהפכת המכללות האקדמיות שהחלה בשנות ה־90 נועדה לתת מענה לביקוש הגובר להשכלה גבוהה ולצמצם פערים חברתיים באמצעות הנגשת ההשכלה לאוכלוסיות נרחבות. מאז, בהדרגה, הן קיבלו עוד ועוד סמכויות דומות לאלה של האוניברסיטאות. כמה מהן, כמו רייכמן, אריאל ותל חי, הפכו בעצמן עם הזמן לאוניברסיטאות.
אם לשפוט לפי מספר הסטודנטים, המהפכה הצליחה. בשנת הלימודים תשפ"ה 36% מהסטודנטים לתואר ראשון למדו באוניברסיטאות, ו־39% במכללות האקדמיות. השאר למדו באוניברסיטה הפתוחה ובמכללות האקדמיות לחינוך. ובכל זאת, הפערים בתשואה על הלימודים נותרו בעינם.
"בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה משמעותית בפיתוח של מכללות הפריפריה ובמגזרים שונים, במטרה להנגיש השכלה גבוהה לחלקים גדולים ככל האפשר מהציבור", אומר קידר בשיחה עם גלובס. "ולא שאין לכך תרומה בכלל, אבל במקצועות דומים, נראה כי תלמידי האוניברסיטאות מצליחים יותר. השאלה היא, האם בתנאים כאלה כדאי להמשיך להשקיע בהקמתן של מכללות אקדמיות נוספות? או אולי דווקא בקידום מגוון האנשים שמתקבלים לאוניברסיטאות".
לא הכול שחור ולבן. יש במחקר גם הפתעות. לא כל התארים באוניברסיטה תורמים למיומנויות באותה מידה, ולא כל מקצוע באוניברסיטה עדיף מבחינת מיומנות ושכר על כל מקצוע בכל מכללה.
יותר תארים, פחות פריון
שיעור בעלי התארים במדינת ישראל גבוה בהשוואה לממוצע במדינות OECD, כיאה לאומת הסטארט־אפ שתופסת את המוחות שלה כמשאב עיקרי. לפי המועצה להשכלה גבוהה, כ־40% מהישראלים בגילאי 25־64 מחזיקים בתואר אקדמי, בהשוואה ל־35% בממוצע במדינות OECD. אולם כשצוללים לנתונים, הסיפור היפה הזה מתחיל להתפרק. פריון העבודה בישראל, כלומר, התל"ג שהישראלים מייצרים בשעת עבודה, הוא נמוך בהשוואה לממוצע במדינות ה־OECD.
אחד המשתנים העיקריים המשפיעים על הפריון הוא ההון האנושי, ומתברר שבישראל המיומנויות שלו נמוכות מהממוצע במדינות המפותחות. זה ניכר בתוצאות מבחני PIAAC להערכת כישורי מבוגרים, הבוחנים שלוש מיומנויות: כמותית, מילולית ופתרון בעיות אדפטיבי, כלומר היכולת להסתגל במהירות לתרחישים מורכבים ובלתי צפויים ולחפש להם פתרונות תוך כדי תנועה.
הפער המדובר בין האוכלוסייה הכללית לחברה החרדית ולחברה הערבית אינו מסביר במלואו את פער המיומנויות מול המדינות המפותחות. גם אם משווים רק את האוכלוסייה הכללית לממוצע ה־OECD (שכולל את המגזרים החלשים יותר בכל מדינה) הציונים עדיין נמוכים יותר בכישורים הכמותיים ובפתרון בעיות.
המחקר החדש בחן שלושה קשרים - בין מיומנויות לשכר, בין השכלה למיומנויות ובין השכלה לשכר. הוא התבסס על סקר תוכנית PIAAC של ה־OECD. הסקר עצמו נערך בין השנים 2022 ל־2023, בחן מיומנויות, ואלה הוצמדו למגוון נתונים סוציו־דמוגרפיים נוספים.
ראשית, המחקר מצא שאכן יש מתאם בין המיומנויות שנמדדו לגובה השכר. מי שהיו ברמה העליונה של כל אחת מהמיומנויות - מילולית, כמותית ופתרון בעיות - השתכרו 15־16 אלף שקל בממוצע. מי שהיו ברמה התחתונה של המיומנויות השתכרו 8,000־9,000 שקל בממוצע. באופן מפתיע, המחקר מצא שהתרומה הגבוהה ביותר לשכר, אם שולטים במשתנים דמוגרפיים ואישיים אחרים, היא של היכולות המילוליות, אחר כך הכמותיות ולבסוף פתרון הבעיות.
גם בקשר בין השכלה למיומנויות נמצא מתאם גבוה, אך היה פער בין אוניברסיטה למכללה. לפי המחקר, בוגרי האוניברסיטאות הצטיינו יותר מבוגרי המכללות - בממוצע - בכל אחת משלושת המיומנויות שנמדדו. כשהשוו בין מקצועות דומים באוניברסיטאות ובמכללות, הראשונות שמרו בדרך כלל על יתרונן.
המחקר לא מראה גם קשר סיבתי. המיומנויות לא נמדדו לפני ואחרי התואר, כך שקשה לאמוד את התרומה של מוסד הלימוד עצמו ליכולות, בהשוואה להשפעת תנאי הקבלה והבחירה האישית של הפרט באיזה מוסד ואיזה מקצוע ללמוד.
"לכן השתמשנו גם במשתנים כמו מקום מגורים או השכלת האם, והשתמשנו במשוואות רגרסיה (משוואות להערכת הקשר בין משתנים - ג"ו) כדי לבחון את ההבדל בין בוגרי המוסדות והמקצועות השונים, בנטרול המשתנים הסוציו־דמוגרפיים שהיו זמינים לנו", מבהיר קידר. "בכך, ביקשנו לתת משקל להבדל בין מוסדות הלימודים, גם במקרים שבהם המשתנים האחרים זהים". ניתוח כזה אמנם לא מוכיח סיבתיות, אולם הוא מרמז עליה.
מתי לאוניברסיטה יש יתרון, ומתי למכללה?
גם במגבלות האלה, השאלה "אוניברסיטה או מכללה" אינה חזות הכול. בכל הנוגע למיומנויות, הייתה חשיבות גדולה יותר לשאלת המקצוע הנלמד. באוניברסיטאות, בוגרי מקצועות ה־STEM (מדעים מדויקים) הפגינו את המיומנויות הכמותיות הגבוהות ביותר ועקפו את המכללות.
בוגרי מקצועות הדורשים ידע כמותי, כמו פיננסים, הפגינו מיומנויות נמוכות מבוגרי המדעים וההנדסה ודומות לאלה של מקצועות "נבחרים" (כלומר, עם תנאי קבלה גבוהים) שאינם כמותיים, כמו פסיכולוגיה או משפטים, למעט במיומנות של פתרון בעיות, שם היה למקצועות ה"כמותיים" יתרון על פני המקצועות ה"נבחרים אך לא כמותיים". ביתר המקצועות באוניברסיטה - אלה שאינם קשורים במספרים ואין בהם דרישות קבלה גבוהות - הציונים היו נמוכים, ובמיוחד בתחום פתרון הבעיות.
המסקנה היא שגם בין הלומדים באוניברסיטאות יש שונות גדולה, כתלות במקצוע. השונות הזו מאפשרת ללומדי מקצועות מסוימים במכללות להגיע להישגים טובים יותר מלומדי מקצועות מסוימים באוניברסיטאות.
כך, במקצועות הלא־מדעיים שדורשים ידע כמותי מסוים היו ציוני הבוגרים במיומנות כמותית דומים לאלה של בוגרי האוניברסיטאות, אם כי עדיין פחות טובים במיומנות מילולית ובפתרון בעיות.
היה אפילו תחום אחד שבו המכללות "ניצחו" את האוניברסיטאות בתוך אותה קטגוריה: בקרב בוגרי מקצועות ה"יתר" (לא כמותיים ולא נבחרים), המיומנויות של בוגרי המכללות היו טובות יותר מאלה של בוגרי האוניברסיטאות, במיוחד בפתרון בעיות.
כמה תרוויחו מלימודי הנדסה
בבחינת הקשר השלישי, בין השכלה לשכר, הרציונל היה שהשכלה, חוץ מלשפר מיומנויות, יכולה גם לאותת לשוק העבודה שמדובר במועמד שהיו לו מלכתחילה מיומנויות מספקות כדי להתקבל לתואר ולהשלימו. להשכלה יכולות להיות תועלות נוספות, כמו קשרים, ידע כללי ומיומנויות רכות, הקשורות באינטראקציות בין־אישיות.
בניתוח באמצעות רגרסיה, המחקר מצא שהתרומה של ההשכלה לשכר מכל תואר במכללה או מתואר במדעי הרוח באוניברסיטה עומדת על כ־40%. הנתון הזה נשמר גם כאשר משווים בין אנשים עם אותן מיומנויות.
גם בתחום הזה, היו הבדלים בין בוגרי המקצועות השונים באותו מוסד. תארים אוניברסיטאיים עם דרישות גבוהות יותר ותואר בתחומי המדעים המדויקים (הן במכללות והן באוניברסיטה) העלו את השכר ב־60%.
בוגרי ה־STEM והמקצועות שדורשים ידע כמותי הגיעו לשכר של 24 אלף שקל ו־21.7 אלף שקל בהתאמה. השכר במקצועות ללא דרישות נומריות עמד על כ־15.5 אלף שקל בממוצע - בין שהיו אלה מקצועות "נבחרים" עם דרישות קבלה גבוהות (פסיכולוגיה או משפטים לדוגמה) ובין שהיו אלה מקצועות ללא דרישות קבלה גבוהות (חינוך, עבודה סוציאלית וכדומה).
וגם במשתנה הזה, ההבדל במקצוע לפעמים גבר על ההבדל במוסד, וגם כאן נרשם ניצחון למכללות באחת הקטגוריות: מקצועות נבחרים שאינם נומריים הניבו שכר גבוה יותר לבוגרי המכללות מאשר לבוגרי מקצועות דומים באוניברסיטאות. זאת, בסתירה לכך שבמקצועות הללו המיומנויות של בוגרי המכללות היו נמוכות מאלה של בוגרי האוניברסיטאות.
בהשוואה לחו"ל, נמצא שההשכלה במדינת ישראל (מכל הסוגים) מעלה את האוריינות המילולית ב־0.6-0.7 סטיות תקן, בעוד שבמדינות ה־OECD ההשכלה מעלה את המיומנות הזאת ב־0.8 סטיות תקן בממוצע. הנתון הזה יכול לרמז על תרומה נמוכה יחסית של האקדמיה הישראלית למיומנויות מילוליות בהשוואה למדינות אחרות.
להנגיש השכלה, אבל באמת
המסקנה שלכם לגבי יתרון האוניברסיטאות על המכללות אינה מבדילה בין מכללות שונות.
קידר: "בהחלט ישנו הבדל, ואנחנו מציעים לבחון את העניין הזה ולתקצב מכללות תוך קישור חלק מהתקציב למדדי תוצאה כמו מיומנויות, השתלבות בתעסוקה איכותית ושכר. אנחנו מדגישים כי גם בתוך האוניברסיטאות והמכללות, אפשר לתעדף מקצועות עם תשואה יותר גבוהה לפרט בשוק העבודה".
אבל אם המדינה מכשירה עובדים סוציאליים ואז משלמת להם שכר נמוך, היא עושה תשואה מצוינת מבחינתה.
"במסגרת המחקר, אנחנו הבאנו בחשבון רק את המשתנה של השכר, ויש עוד סיבות טובות לתקצב מקצועות שונים, כולל מדעי הרוח והחברה. אך הרעיון העקרוני הוא שהתקצוב יכול להיות מותנה בתוצאה".
לדברי קידר, ישנו אפילו חשש שהנגשה מוגזמת של חינוך לא מספיק איכותי לפריפריה יכולה בסופו של דבר לפגוע בפריפריה, בהשוואה למצב שבו האופציה היחידה הייתה לנסוע לאוניברסיטה או למכללה חזקה יותר. לכן, אולי לא כדאי להמשיך להקים ולחזק מכללות באזורי הפריפריה ללא אבחנה.
אפשרות נוספת היא הקמה בפריפריה של אוניברסיטאות או מכללות חזקות במיוחד. "אני מהצפון במקור, ואנחנו מאוד שמחים על הפיכת מכללת תל חי לאוניברסיטה", הוא אומר.
אבל היא צריכה לא רק להיקרא אוניברסיטה.
"בוודאי. היא תתרום לפריפריה כאוניברסיטה רק אם היא באמת תהיה ברמה כזו. אני מאמין שזה יקרה.
"אנחנו יודעים ממחקרים קודמים שלנגישות יש השפעה. גם פיזית, ולכן בנו מכללות כדי שאנשים יוכלו להגיע אליהן, אבל הנגישות הפיזית היא לא כל העניין. אנשים יכולים לנסוע לאוניברסיטה בחיפה או בבאר שבע. אבל אם בונים אוניברסיטה בעיר מסוימת, היא משפיעה על המערכת כולה - על בתי הספר, על תמהיל האוכלוסייה, על החשיפה של אנשים להשכלה גבוהה, זו באמת הנגשה".