מהנדס עיר אישר הקמת מבנה בשטח של מועצה אחרת. מה קבע ביהמ"ש?

שתי חברות בנייה, י.ר. בטאן החזקות ו־א.י. כפר חיטים יזמות ונדל"ן, ביקשו לבטל צו הריסה שהוציאה הרשות לאכיפה במקרקעין למבנה משרד מכירות בשטח של 269 מ"ר, המשמש את פרויקט "גבעת הרקפות". החברות טענו כי המבנה זמני והוקם בהסתמך על אישור מהנדס העיר טבריה. מנגד, הרשות טענה כי הצו חוקי ובהלימה למדיניות האכיפה נגד בנייה במקרקעין חקלאיים. עוד נטען כי למהנדס העיר לא הייתה סמכות לאשר את הקמת המבנה, שכן הוא הוצב בשטח ציבורי פתוח בתחום המועצה האזורית גליל תחתון, ולא בתחום העיר טבריה.

השופטת עינת בלוקא קיבלה את הבקשה וביטלה את צו ההריסה שהוצא בשנת 2025. השופטת קבעה כי חרף העובדה שהמהנדס לא היה מוסמך לתת אישור, אין מקום להורות על הריסת המבנה. לדבריה, "למרות הפגמים שנפלו בדמות האישור שלא בגבולות עירו של המהנדס ושלא באופן תואם תוכנית, מידתי להפעיל כחריג את דוקטרינת הבטלות היחסית". דוקטרינה זו קובעת כי גם במקרים שבהם נפל פגם בפעולת הרשות, הדבר לא גורר בהכרח את ביטול הפעולה.

לא הייתה מחלוקת כי הוועדה המקומית טבריה העניקה היתר בנייה לפרויקט הכולל 104 יחידות דיור, ואף אישרה הקמת "אזור משרד ליזם". עם זאת, המבנה בפועל הוצב בשטח ציבורי פתוח ובקרקע חקלאית השייכים למועצה האזורית גליל תחתון, אף שבינואר 2025 החליטה המועצה להעביר את השטח לעיריית טבריה - מהלך שטרם אושר במשרד הפנים.

השופטת קבעה כי מאחר שהחברות פעלו בהתאם להיתר שנתן המהנדס, ומכיוון שמדובר במבנה זמני, אין לחייבן בהריסתו, וצו ההריסה בוטל. בד בבד הדגישה השופטת כי "אין בתוצאה אליה הגעתי משום קביעה כי לא היה מקום למתן צו ההריסה מלכתחילה, ממילא אין מקום לתחולת סעיף 231 לחוק התכנון והבנייה לעניין פיצויים". את החברות ייצג עו"ד יובל גלאון, ראש מחלקת תכנון ובנייה במשרד עמית פולק מטלון.

משמעות הפסיקה: גם אם נפל פגם בהחלטה מנהלית - ניתן לקיים אותה בנסיבות מסוימות.

מספר תיק: 69797-03-25

אם לילד בן 3 ביקשה לשנות את שם משפחתו לשם אביו, עמו אין לו קשר מאז לידתו. הילד נולד ממערכת יחסים קצרה, וברקע מתנהל סכסוך משפטי על אבהות ומזונות, כאשר האב טוען ל"גניבת זרע". האב מתנגד לשינוי השם וטוען כי אין לקטין זיקה לשמו, ולכן נשיאת שם המשפחה אינה לטובתו של האב. בנוסף, לטענתו, התביעה נועדה להפעיל עליו לחץ בסוגיית המזונות.

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה בשבוע שעבר את תביעת האם. לפי חוק השמות, שינוי שם של קטין שאינו בגיל המאפשר הבעת עמדה מחייב את אישור בית המשפט, הבוחן בראש ובראשונה את טובת הקטין. השופטת לירון זרבל-קדשאי קבעה כי שינוי השם נוגד את טובת הילד, עמדה הנתמכת גם על ידי גורמי המקצוע.

בפסיקתה הדגישה השופטת כי "טובתו של הקטין והיא בלבד שעומדת לנגד עיניו של בית המשפט", וכי עיקרון זה גובר על רצונות ההורים או כל אינטרס אחר. כמו כן, נקבע כי על האם מוטל הנטל להוכיח שהשינוי משרת את התפתחותו התקינה של הקטין ואת המציאות בה הוא חי, נטל שלא עמדה בו.

בית המשפט השתכנע כי שינוי השם נוגד מובהקות את טובת הקטין. כך נכתב: "שם משפחתו של האב הוא נטע זר בעולמו של הקטין. אביו נעדר מחייו לחלוטין. החלפת שם משפחתו של הקטין לשם משפחתו של האב רחוקה מלהלום את טובתו ואינה מבוססת בשכל הישר או מצויה בגבולות ההיגיון הבריא".

עוד נקבע כי "הקטין גדל ללא אב בחייו, ויש לשער כי ככל ולא יחול שינוי במצב דברים זה, תהיה זו עבור הקטין משקולת אותה יישא כל חייו. מתקשה אני לראות כיצד תתגשם טובתו של הקטין אם תונח על צווארו משקולת נוספת והוא יאלץ לשאת את שם משפחת אביו, כתזכורת תמידית לעברו".

משמעות הפסיקה: בית המשפט יחליט אם לשנות שם של קטין בהתאם לטובתו הקודמת לכל.

מספר תיק: 12729-12-24

הממונה על חוק המכר הטיל עיצום כספי של 963 אלף שקל על חברת "גלגל אחזקות ויזום" בגין הפרת חוק המכר. החברה גבתה מרוכשי ארבע דירות בפרויקט תמ"א 38/1 בחולון סכומים העולים על 7% משווי הדירה מבלי להעמיד בטוחות כנדרש. החברה ערערה לבית המשפט המחוזי בטענה כי מדובר בקבוצת רכישה הפטורה מחוק המכר, בעוד שהממונה טוען כי זוהי עסקת מכר שהוסוותה ככזו.

השופט קובי ורדי דחה את הערעור וקיבל את עמדת הממונה, בקובעו כי יש לבחון את מהות העסקה ולא את הכותרת שניתנה לה. בית המשפט מצא כי החברה התחייבה לדירות ספציפיות, במחיר סופי, במיקום ובשטח מוגדרים ואף לפיצוי בגין איחורים, תוך נטילת הסיכונים הכלכליים - סממנים המאפיינים מוכר דירות ולא קבוצת רכישה. השופט ציין כי "מדובר למעשה במכר דירה במסווה של קבוצת רכישה, תוך לקיחה של המערערת על עצמה את הסיכונים הכלכליים בקשר לסטיה ממחיר הדירה הסופי". עוד הודגש כי קביעת מחיר סופי על ידי המארגן היא "סממן בולט לשליטה מוחלטת בפרויקט".

השופט קבע כי החברה אינה יכולה להשתמש בפורמט של קבוצת רכישה "על מנת להתחמק מחובותיה על פי חוק המכר", שנועד להעניק ביטחון לרוכשים - "מושג שלא קיים בקבוצות רכישה, שלא מקבלות ביטחון וכן לא קיים בהן מחיר סופי, תאריך מסירה או פיצוי בגין איחור". בית המשפט דחה את טענת החברה כי הסכמי הבטחת המחיר חסרי תוקף, וקבע כי הם מעידים על מהות העסקה האמיתית. משכך, נקבע כי החברה לא הייתה רשאית לגבות מעל 7% ממחיר הדירה ללא העמדת בטוחות כנדרש, והעיצום הכספי נותר על כנו.

לדברי אריאל רוזנברג, ממונה חוק המכר במשרד הבינוי והשיכון: "זהו פסק דין חשוב שמבהיר כי הגנת רוכשי הדירות אינה עניין טכני או סמנטי. מקום שבו יזם או מארגן נוטל שליטה בפרויקט, קובע מחיר סופי, מתחייב למועד מסירה וגובה כספים מרוכשים וכן כל מי שמתנהל בפועל כמוכר דירה, לא יכול להתחמק מחובות חוק המכר".

משמעות הפסיקה: לא ניתן לעקוף את חובת הבטוחות באמצעות הצגת עסקת מכר כקבוצת רכישה.

מספר תיק: 22110-11-24