השבוע חזרה איראן לכותרות, בליווי החשש מהסלמה אזורית, ושוב מאות אלפי ישראלים צאו את עצמם מרעננים את הטלגרם בלי הפסקה. במציאות שבה כל דיווח על שיגור, תקיפה או איום ביטחוני עשוי להפוך בתוך דקות לאירוע לאומי, ערוצי החדשות העצמאיים הפכו עבור רבים לתחנה הראשונה בדרך למידע.
● המשקיעים בתל אביב יצאו לקנות, וגם סבב לחימה עם איראן לא עצר אותם
● המדינות שדחפו להפסקת הירי, ואחת שניצלה את הכאוס
כך תפסו תאוצה שורת ערוצים ברשתות החברתיות המעדכנים על המלחמה, כמו "חרבות ברזל", "דן עזרא", "נועה מגיד", "חדשות ללא צנזורה" או "מתחת לרדאר". לא תמיד הדיווחים מדויקים, אבל רוב הזמן העוקבים סלחניים בתמורה למידע ראשוני וזריז.
אחד הבולטים בתחום הזה הוא "אהרון ידיעות" - ערוץ שהוקם בידי אהרון כהן, בן 20 בלבד, והפך בתוך זמן קצר לאחד ממקורות העדכון המשפיעים בישראל, עם 200 אלף עוקבים ברשתות החברתיות - בעיקר הודות למהירות שבה הוא פועל. בלי מערכת, בלי עורכים ובלי שעות שינה, הוא מנהל לבדו מכונת חדשות שפועלת כמעט מסביב לשעון.
"ב־7 באוקטובר פתחתי קבוצת וואטסאפ מצומצמת עם כמה חברים, בלי שום כוונה מיוחדת חוץ מלשתף בינינו סרטונים ועדכונים על מה שקורה", מספר כהן לגלובס. "תוך כמה ימים שמתי לב שרק אני פעיל שם, וכולם צופים. תוך שבוע מצאתי את עצמי מנהל ערוץ עם כמה מאות עוקבים. זה בכלל לא היה בתכנון".
"עמדתי בצומת דרכים, לוותר או להתחיל מחדש"
שבוע בלבד לפני שהיה אמור להתגייס לשירות קרבי, כחודשיים לאחר פרוץ המלחמה, החיים של כהן קיבלו תפנית לא צפויה. פציעה במשחק כדורגל שכונתי הותירה אותו עם קרע ברצועה הצולבת, הורידה את הפרופיל הרפואי שלו ודחתה את הגיוס בחצי שנה. במקום לבלות את החודשים האחרונים לפני הצבא במיונים ובהכנות, הוא מצא את עצמו בעיקר בבית.
"פתאום היה לי המון זמן פנוי", הוא מספר. את הזמן הזה הקדיש למשהו אחר לגמרי: ניטור של חדשות, התרעות ודיווחים ברשתות החברתיות. כשהגיע מועד הגיוס החדש, הערוץ שהוא הקים כבר מנה כ־3,000 עוקבים.
גם לאחר שהתגייס, כהן לא נטש את המיזם והמשיך לנהל אותו במקביל לשירותו הצבאי. במשך תקופה ארוכה צמח הערוץ בקצב מתון יחסית, אך רגע אחד שינה הכול. ערב מבצע "עם כלביא" עמד מספר העוקבים על כ־5,000 בלבד, ובתוך ימי הלחימה, ערוץ הוואטסאפ זינק לכ־40 אלף עוקבים והפך משחקן נישה לשם מוכר בזירת החדשות ברשת.
ואז הגיע השינוי המשמעותי. "ימים בודדים אחרי תום המבצע קיבלתי הודעה שהערוץ נחסם. וואטסאפ ראו תמונות של נסראללה שעליהן כתבתי דיווחים, ומבחינתם מדובר היה בתמיכה בטרור. עמדתי בצומת דרכים - לוותר או להתחיל מחדש. אמרתי לעצמי: אם זה עבד פעם אחת, אין סיבה שלא יעבוד שוב. פתחתי ערוץ חדש בטלגרם, ועד תחילת המלחמה הנוכחית צברתי 15-16 אלף עוקבים. במהרה נרשם זינוק ליותר מ־100 אלף עוקבים".
"גורמים במקומות הנכונים"
אחד הדברים שמושכים את העוקבים אל הערוץ הוא היכולת לספק לעתים הערכות מוקדמות לגבי התרעות ואירועים ביטחוניים. בין היתר מדובר בדיווחים מוקדמים על אזעקות ודיווחים מהשטח. גם הפרסום היום (ב') על כך שאיראן הסכימה לנצור את הנשק במערכה הנוכחית הופיע אצלו ראשון, לדבריו.
כהן דוחה את הטענות שלפיהן מדובר בגישה למערכות מסווגות או למידע שאינו חוקי, כפי שנטען נגדו בעבר. לדבריו, מאחורי הדיווחים עומדת בעיקר רשת קשרים שבנה לאורך השנים. "אני לא מחובר לשום מערכת צבאית, ולא גנבתי מידע משום מקום", הוא אומר. "הכול חוקי לחלוטין".
באמצעות מקורות שהוא מגדיר כאמינים וגורמים שנמצאים "במקומות הנכונים", כהן מצליח לעתים לקבל תמונת מצב מוקדמת יותר מזו שמגיעה לציבור הרחב. עם זאת, הוא מדגיש כי כל מידע שמתפרסם בערוץ עובר את מגבלות הצנזורה הצבאית ומבוסס על חומרים שאושרו לפרסום. מבחינתו, הערך המוסף אינו גישה לסודות מדינה, אלא היכולת לחבר במהירות בין מקורות מידע שונים ולהנגיש אותם לקהל בזמן אמת.
"אני עושה את זה לגמרי לבד, אין לי צוות", הוא אומר. "לפעמים אני ישן בלילה שלוש שעות. זה אינטנסיבי מאוד, אבל אני לא רוצה להסתמך על מישהו אחר. בניתי את זה בידיים שלי, ואני לא יכול להרשות שמישהו יהרוס לי את המוניטין. בסוף אני מרגיש תחושת שליחות מסוימת. מדי יום אני מקבל עשרות פניות מתושבי הצפון ומחיילים בשטח שרוצים שאדבר בשמם".
שורה של מפרסמים, בכל הפלטפורמות
למרות מאות אלפי העוקבים והנוכחות הכמעט רציפה ברשת, במשך שנים הערוץ לא הניב לכהן הכנסה. רק במהלך המלחמה הנוכחית הוא החל לשלב פרסומות ותכנים ממומנים, לאחר כשלוש שנים שבהן הפעיל את המיזם ללא תמורה.
גם כיום, לדבריו, מדובר במקור פרנסה צנוע יחסית. "שלוש שנים לא ראיתי שקל מהערוץ", הוא מדגיש. "היום אני מרוויח בערך 10,000 שקל בחודש. זה מספיק כדי לחיות, אבל אם הייתי משקיע חצי מהזמן שאני משקיע כאן בעבודה רגילה, כנראה שהייתי מרוויח יותר".
לדבריו, המודל הכלכלי מבוסס בעיקר על פרסום, והוא רחוק מהתדמית הנוצצת שמלווה לעתים יוצרי תוכן גדולים.
לגבי העתיד, כהן מציין כי הוא לא פוסל שום דבר. "אני רק בן 20. אולי אמשיך בקו הזה, אולי אצטרף לגוף תקשורת, ואולי בכלל אתחיל תואר. בינתיים אני אול־אין על מה שאני עושה", הוא אומר. לדבריו, הוא קיבל מספר פניות מגופי תקשורת שונים, אך הוא סירב להרחיב בעניין.
