שוק ההייטק הישראלי עובר בשנים האחרונות שינוי עמוק. אם בעבר עיקר תשומת הלב הופנתה לחברות תוכנה, סייבר ואינטרנט, הרי שכיום מוקד הכובד עובר בהדרגה לעולמות השבבים, תשתיות ה־AI, מערכות התקשורת המתקדמות והאלקטרוניקה הביטחונית. דוח חדש של חברת אתוסיה מציג תמונה של ענף שנמצא בצמיחה, אך גם תחת לחץ הולך וגובר, בשל מחסור במהנדסים מנוסים ובעלי הכשרה ייחודית.
● אחרי אנתרופיק: OpenAI הגישה תשקיף חסוי לקראת הנפקה
● שדרוג לסירי ושיתוף־פעולה עם גוגל: כל ההכרזות מאירוע הדגל של אפל
הדוח מבוסס על שילוב של מספר מקורות מידע, בהם שאלוני עומק שנערכו בקרב 63 חברות מתחומי הסמיקונדקטור, המכשור הרפואי, התעשייה הביטחונית וחברות מולטידיסציפלינריות המעסיקות יחד יותר מ־45 אלף עובדים. בנוסף, הוא נשען על נתוני חברות ציבוריות ואיסוף וניתוח מידע של אתוסיה.
אחד הנתונים הבולטים בדוח נותן הצצה למצבה של אינטל . החברה, שנחשבה במשך שנים למעסיקה הגדולה והמשפיעה ביותר בענף, רשמה ירידה משמעותית בכוח האדם - לאחר שמאות עובדים עזבו מרצון (למעלה מ־11%). הנתון מוסבר בין השאר במהלך ייחודי לחברה. בתקופת המנכ"ל הקודם, פט גלסינגר, הונהג הליך של פרישה מרצון, שבמסגרתו קיבלו אלפי עובדים את האפשרות לעזוב בתמורה למענק כספי המחושב לפי ותק בחברה, בכירות ותפקיד.
בישראל הסכימו לקבל את המענק מאות רבות של עובדים, וחלקם נהנו ממנו למרות שכבר מצאו עבודה בחברות אחרות או שהיו בתהליך הצטרפות אליהן. עם זאת, המנכ"ל החדש ליפ בו טאן הגביל את הנוהג לעובדים בכירים מאוד, והנהיג מהלך של פיטורים חד־צדדיים שהסתיימו ברובם בסוף השנה שעברה.
הצטרפו לשורות אנבידיה
כפי שחשף בעבר גלובס, הקבוצה הגדולה ביותר מבין פורשי אינטל בשנה שעברה הצטרפה לאנבידיה - מהלך לא מפתיע בשל הקרבה הטכנולוגית בין שתי החברות, שעוסקות שתיהן בפיתוח שבבים, ובפרט בשבבי ליבה לחוות שרתים ומחשבים.
בתוך קצת יותר משנה מאז שנכנס טאן לתפקיד הצטמצמה מצבת העובדים של אינטל העולמית באופן דרמטי, בהתאם לרוח החדשה: מחברה של 109 אלף איש מונה החברה נכון לרבעון האחרון 85 אלף איש בלבד.
בישראל העסיקה אינטל בשיאה כ־12 אלף עובדים במרכזי הפיתוח בחיפה, בפתח תקווה, בירושלים ובמפעל בקריית גת. כיום היא כבר ירדה לכ-8,000 עובדים בלבד, על פי לינקדאין, ירידה של 30%. אינטל ישראל מונה כעת מספר עובדים דומה לזה שהעסיקה פעם אחרונה ב־2012, אלא שמאז היא רכשה שלוש חברות במיליארדים רבים - בהן מובילאיי, הבאנה לאבס וגרנולייט.
מאינטל נמסר כי "התקופה הנמדדת כללה תוכניות פרישה מרצון, ולכן אי אפשר לראות בנתון מדד פשוט לעזיבה רגילה. הוא גם אינו משקף את ההתקדמות הטכנולוגית והעסקית המשמעותית שאינטל נמצאת בה כיום".
עוד עולה מהדוח, כי בתחומי החומרה וההנדסה שנבחנו, מועסקים בישראל כ-34.4 אלף עובדים. למרות המספר הגבוה יחסית, החברות מתקשות למצוא את כוח האדם הדרוש להמשך הצמיחה. בעוד שמספר העובדים הכולל בענף נותר גבוה, הביקוש מתרכז בקבוצת מומחים מצומצמת יחסית, הכוללת ארכיטקטים של שבבים, מהנדסי חומרה לבינה מלאכותית, מומחי RFIC, מהנדסי Physical Design ומומחי Mixed Signal.
מתחרות על אותם עובדים
אחד הממצאים הבולטים הוא השינוי במפת התחרות על העובדים. בעבר התמודדו אינטל, מארוול , קוואלקום ואפל בעיקר מול חברות שבבים אחרות. כיום המצב שונה לחלוטין. רפאל, אלביט והתעשייה האווירית מתחרות על אותם עובדים בדיוק. התוצאה היא ששלושת מנועי הצמיחה הגדולים של המשק כיום, שבבים, בינה מלאכותית וביטחון, מתמודדים על אותו מאגר עובדים מוגבל.
במקביל, הדוח מצביע על שינוי משמעותי במאזן הכוחות בתוך תעשיית השבבים עצמה. אנבידיה ממשיכה לבסס את מעמדה כאחת המעסיקות הדומיננטיות ביותר בתחום החומרה בישראל. החברה רשמה צמיחה של 24.4% בכוח האדם בשנה האחרונה, והיא מחזיקה ב־417 משרות פתוחות. מה שעומד מאחורי הזינוק בביקוש הוא בעיקר מרוץ הבינה המלאכותית.
המחסור הכרוני בידיים עובדות מאריך דרמטית את תהליכי הגיוס בחברות. לפי נתוני חברת ההשמה אתוסיה, איוש של משרות בכירות נמשך כיום בין חמישה לשבעה חודשים. עבור חברות רבות מדובר כבר לא רק בקושי תפעולי אלא במכשול עסקי ממשי.
הביקוש הגובר משפיע גם על מבנה השכר בענף. מהנתונים עולה כי התפקידים המבוקשים ביותר הם גם אלה שרושמים את העלייה החדה ביותר בשכר. ארכיטקטי שבבים וארכיטקטי מערכות נמנים עם בעלי השכר הגבוה ביותר בענף, ובחלק מהמקרים השכר החודשי בדרגים הבכירים כבר חוצה את רף 100 אלף השקלים בחודש.
לצד נתוני הגיוס, הדוח מספק הצצה מעניינת לשיעורי העזיבה בחברות המובילות בענף. שיעור העזיבה מרצון נחשב לאחד המדדים המרכזיים לבחינת שביעות רצון עובדים, יציבות ארגונית ויכולת שימור טאלנטים. כאן נחשפים פערים משמעותיים בין החברות. אינטל מובילה את הרשימה עם שיעור עזיבה של 11.2%, ואחריה מובילאיי עם 10.2%. גם סמסונג ורפאל מציגות שיעורי עזיבה של יותר מ־8%. מנגד, באנבידיה שיעור העזיבה עומד על 1.5% בלבד ובברודקום על 0.8%, מהנמוכים ביותר בדוח.
הבדלים בשימור עובדים
הנתונים הללו עשויים להעיד על ההבדלים ביכולת החברות לשמר עובדים בתקופה שבה הביקוש למהנדסים נמצא בשיא. עובדים מנוסים יכולים כיום לבחור בין מגוון רחב של הזדמנויות תעסוקה, ולעיתים קרובות לעבור בין חברות תוך שיפור משמעותי בשכר ובתנאים.
חברות שמצליחות להציע לעובדים פרויקטים בחזית הטכנולוגיה, אופק מקצועי ברור וחבילות תגמול אטרקטיביות, נהנות מיתרון משמעותי במאבק על הטאלנטים. מנגד, חברות שנמצאות בתקופות של שינוי ארגוני או מאבדות נתח מהמרוץ הטכנולוגי מתקשות יותר לשמור על העובדים המנוסים שלהן.
הדוח מצביע גם על פער הולך וגדל בין החברות שמצליחות למשוך אליהן טאלנטים לאלה שמתקשות לעשות זאת. בעוד שחברות כמו אנבידיה, ברודקום ואפל נהנות ממותג מעסיק חזק ומפעילות הנמצאת בלב מהפכת הבינה המלאכותית, חברות ותיקות יותר נדרשות להתמודד עם תחרות אגרסיבית על כל עובד מנוסה. באתוסיה מעריכים כי מגמה זו צפויה להחריף בשנים הקרובות.
למעשה, אחד המסרים המרכזיים של הדוח הוא שהמחסור בכוח אדם הפך לסוגיה אסטרטגית ברמה הלאומית. אם בעבר היכולת של חברה לצמוח הייתה תלויה בעיקר בגישה להון ובביקוש מצד לקוחות, הרי שכיום היכולת למצוא ולשמר מהנדסי חומרה מנוסים הפכה לגורם מכריע.
באתוסיה אף מזהירים כי כל האינדיקטורים מצביעים על כך שהמצב צפוי להחמיר בשנת 2027, כאשר הביקוש למהנדסים בכירים ימשיך לגדול בקצב מהיר יותר מהיצע הבוגרים והעובדים המנוסים בשוק.
בסופו של דבר, הנתון החשוב ביותר שעולה מהדוח אינו מספר המשרות הפתוחות או גובה השכר, אלא ההבנה שההון האנושי הפך למשאב האסטרטגי החשוב ביותר בתעשיית החומרה. בעידן שבו חברות שבבים, תאגידי בינה מלאכותית ותעשיות ביטחוניות משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח טכנולוגיות חדשות, השאלה המרכזית אינה מי יפתח את המוצר הבא, אלא בעצם מי יצליח לגייס ולשמר את האנשים שיבנו אותו.
