המלחמה בין ארה"ב לאיראן יצרה סיטואציה ייחודית במושגי השנים האחרונות, בה שלוש המעצמות הגדולות - ארה"ב, רוסיה וסין - חולקות אינטרס משותף: הפסקת אש. לכל אחד מהצדדים יש מניעים משלו, אבל השורה התחתונה היא שההסכם בין וושינגטון לבין טהרן מועיל להן.
● חבל הצלה כלכלי? ההסכם עשוי להזרים מיליארדים לאיראן
● פיוס עם אירופה? טראמפ מגיע לצרפת עם הסכם איראני על השולחן
סין ורוסיה ניסו למנוע את המלחמה עוד לפני כשפרצה, כאשר ב־17 בפברואר נציגיהן היו נוכחים בפגישה בין מזכ"ל סבא"א לבין איראן בנושא הגרעין.
לאחר מכת הפתיחה של המלחמה, בייג'ינג קראה לארה"ב, לכל הפחות מול המצלמות, להפסקת אש, כששר החוץ וואנג יי קרא לטראמפ לחזור לשיחות באופן "כנה". בד בבד, רוסיה ניסתה בצירים הדיפלומטיים להביא לשיחות על בסיס "כבוד הדדי", אבל באותה עת גם דווח כי רוסיה סיפקה לאיראן מודיעין לווייני שמסייע לתקיפת יעדים אמריקאיים במזרח התיכון. מה הוביל אותן להתערב?
סין: יבואנית הנפט
בראש סדרי העדיפויות של סין, עומד בעיקר יבוא נפט. לאורך השנים האחרונות גדל שיעורה של איראן מתוך יבוא הנפט הסיני מכ־10% ב־2023 לשיא של כ־15% במרץ אשתקד.
העלייה היא תוצאה של מערך עקיפת סנקציות שהתפתח לאורך שנים בין המדינות וכולל העמסת נפט על מכליות באי ח'ארג', כיבוי משיבי המיקום (AIS), העברה של הנפט בין מכליות במים הכלכליים של עומאן, מלזיה וסינגפור, זיוף מסמכים, ולאחר הפריקה בסין - תשלום ביואן.
מבצע שאגת הארי לא רק טלטל את שוק הנפט העולמי ומחירי האנרגיה, הוא פגע קשות בזמינות הנפט לסין. כך, אם בפרוץ המבצע ייצאה איראן 1.38 מיליון חביות ביום לסין (13.6% מיבוא הנפט של בייג'ינג), תוך חודש חלה צניחה לכ־800 אלף חביות ביום, ועם הטלת המצור של טראמפ במאי, הגיעה הכמות לשפל של 300 אלף חביות ביום.
אך את העדות לכך שהמסחר בין המדינות עוד נמשך אפשר למצוא בדיווח מחודש אפריל, כי ארבע ספינות איראניות שנתונות לסנקציות חזרו למדינה מנמל גאולאן בסין. לפי הערכות, הן העבירו לאיראן חומר שמשמש לייצור דלק מוצק למנועי טילים. בד בבד, ב־CNN דווח, כי המודיעין האמריקאי מעריך כי סין תעביר לאיראן טילי כתף נגד מטוסים, במשלוחים דרך מדינות שלישיות.
הפסקת האש של ארה"ב ואיראן פותרת לסין שתי בעיות גדולות: זמינות של נפט איראני, וירידת מחירי האנרגיה שלהם חשופה בייג'ינג.
במידה והאיראנים אכן יגיעו להסכם חדש עם ארה"ב שישחרר אותם מעול הסנקציות, הפוטנציאל עבור הסינים הוא אדיר. זה משתקף, בין השאר, מהצעד הסיני לאחר הסכם הגרעין הקודם (JCPOA), שבו חברת הנפט הלאומית של סין חתמה ב־2016 על השקעה בסך 600 מיליון דולר בשדה הגז דרום פארס. מייד לאחר חזרת הסנקציות, הם נסוגו מההשקעה.
מהצד השני, הרפובליקה האסלאמית נדרשת, לפי נתוניה הרשמיים, לשיקום בהיקף של 270 מיליארד דולר מנזקי המלחמה. היא לא תוכל לעשות זאת בעצמה, ולתוך הוואקום עשויות להיכנס חברות התשתית הסיניות.
רוסיה: אמל"ח וגרעין
לרוסיה, בדומה לסין, יש אינטרסים כלכליים בהפסקת האש - ובמיוחד בהתרת העשרת האורניום באיראן. מדענים רוסים הם חלק משגרת תוכנית הגרעין של הרפובליקה האסלאמית, מוסקבה מספקת דלק גרעיני לתחנת הכוח בבושהר, ובשנה שעברה חתמו שתי המדינות על הסכם בסך 25 מיליארד דולר לבניית כורים גרעיניים חדשים לייצור חשמל.
אנה נמקוב, מומחית לרוסיה ומזרח אירופה מ־ICGS, מצביעה כי בניגוד לסינים, גם חסימת מיצר הורמוז היטיבה עם מוסקבה. "המצור הציב את רוסיה בעמדה של מעצמה אנרגטית. כבר בשגרה רוסיה מחזיקה הרבה יותר גז טבעי מאיראן, אז כשבלתי אפשרי להוציא נפט וגז טבעי מהמפרץ, מוסקבה מרוויחה".
הרוסים גם עשויים להרוויח ובגדול מהצורך של הרפובליקה האסלאמית להתחמש מחדש. בעוד האיראנים מייצרים מערכות הגנה אווירית מסויימות, הם עדיין זקוקים לסוללות S-300 ובוק רוסיות, ובתקופה הקרובה צפויים להתחמש מחדש.
מנגד, בצד האיראני עשויים להרוויח ממכירות כטב"מים לרוסיה, בהיקף שלא התאפשר בחודשים האחרונים. זאת למרות שהמלחמה באיראן לא פגעה ביכולות האמל"ח הרוסיות, משום שבמקום להתבסס על רכש בלבד של שאהדים, רוסיה הקימה מפעל כ־950 ק"מ ממוסקבה, שייצר אשתקד כ־66 אלף יחידות עבור המלחמה באוקראינה.
היבט שבו היחסים של איראן ורוסיה טרם התרומם, הוא הסחר הבילטרלי. מנתוני איגוד לשכות המסחר האיראני עלה כי בחמשת החודשים הראשונים של השנה האיראנית הקודמת (21 במרץ 2025 עד 22 בספטמבר 2025), היקף הסחר עמד על 1.1 מיליארד דולר, 4.5% בלבד מהסחר האיראני שאינו נפט. לצורך ההשוואה, לאורך כל השנה האיראנית הקודמת, הסחר עמד על 2.5 מיליארד דולר.
זה מספר נמוך משמעותית מתנועת הסחורות בין סין לבין איראן. לפי נתונים סיניים, ב־11 החודשים הראשונים של 2025, איראן ייצאה לסין סחורות בהיקף 2.86 מיליארד דולר וייבאה ב־6.23 מיליארד דולר. לעומת זאת, היקף הסחר הכולל בין המדינות ב־2024 עמד על 13.37 מיליארד דולר.
