אישי: בן 28, נשוי, גר בניו יורק
מקצועי: מייסד משותף ומנכ"ל חברת הסייבר וגה
משפחה: הוריי עלו מברית-המועצות זמן קצר לפני התפרקותה. אבי היה שם מתאבק מקצועי, שעל הדרך למד וטרינריה. בישראל הוא הפך לווטרינר, אבל המשיך להתחרות, גם במכבייה. אמי עבדה בארץ באל על. סבי וסבתי היו מוזיקאים - סבא כנר ומנצח וסבתא מורה לפסנתר. מובן שבארץ זה לא נחשב מקצוע. יש לי אחות קטנה ממני ואח נוסף מנישואים קודמים של אבא.
● פורטפוליו | יו"ר נמל אשדוד: "עובדים בודדים מגיעים לשכר של 60 אלף שקל, והם תכף כבר לא יהיו"
● פורטפוליו | בגיל 50 היא הייתה מובטלת ארבע שנים. היום היא עומדת בראש חברת נדל"ן ותיקה
● פורטפוליו | ניהל את ייצור טנק המרכבה, והיום מוביל תחת אש מחצבה שמגלגלת מאות מיליוני שקלים
ילדות בשכונת עולים: נולדתי בפתח תקווה, שם חיינו בשכונה של עולים, אנשים שהסתפקו במועט, ועד היום שמורה פינה חמה בלב שלי לעיר. אחרי הלימודים, בבית הספר היסודי, הייתי נפגש עם יוצאי ברית-המועצות בני גילי למסלול העשרה, שבו למדנו מתמטיקה, פיזיקה, אנגלית ושחמט. בחטיבה כבר לא היה מסלול כזה בערבים אז הוריי שלחו אותי ללמוד בכפר הירוק.
צבא: התגייסתי ל-8200 ועסקתי בסייבר התקפי. אין הרבה הזדמנויות בחיים להיות עם כל-כך הרבה אנשים חכמים ממך, שמבצעים משימות שבשום מקום בעולם לא מפקידים בידיים של בני 20. שירתי בבסיס פתוח, ולמרות זאת חיפשתי בלילות מיטה לישון עליה שם כדי להרוויח עוד כמה שעות עבודה.
בלי תואר: במקביל לשירות התחלתי תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטה הפתוחה. זה היה חשוב להוריי וגם הצטיינתי בזה, אבל במקביל נכנסתי לפרויקט מסווג מרתק, אז הפסקתי את הלימודים ולא השלמתי אותם מאז.
עבודה ראשונה: אחרי חמש וחצי שנים חבר שהשתחרר ניסה לשכנע אותי להצטרף לסטארט-אפ שהקים אחד המפקדים שלנו, אסף עזרא. הייתי בצומת דרכים, אבל בסוף החלטתי ללכת איתו והצטרפתי לגרנולייט, שפיתח מוצר לשיפור ביצועי המחשוב של ארגונים. רשמית הייתי חוקר, אבל בפועל עשיתי שם כל מה שצריך כדי שהחברה תצליח: מלפתור בעיות טכנולוגיות ועד לגרום למוצר להיראות עובד, גם כשהוא לא.
אינטל: אינטל רכשה את גרנולייט ב-2022 ב-650 מיליון דולר. למרות שהייתי רק שכיר, נמניתי עם העובדים הראשונים בחברה, ולכן נפגשתי עם כסף מהותי. קיבלנו "חבילת שימור" גדולה (מענקי הישארות מדורגים, כמה מיליוני דולרים במקרה שלו - ד"א) כדי שנישאר בחברה עוד ארבע שנים. בהתחלה זה עוד היה נחמד: נרשמנו כל שמונת העובדים הראשונים של גרנולייט לקורס בישול, מרתונים, איש הברזל. אבל זה לא הספיק. הסתובבתי עם תחושת FOMO קשה ואבדה לי התחושה של 'כובשים את העולם'.
אחרי כשנה השארתי מיליוני דולרים על השולחן והלכתי להקים את וגה. ההורים שלי לא הצליחו להבין את הבחירה שלי. כשנה לאחר שעזבתי, ב-2024, אינטל סגרה לגמרי את הפעילות של גרנולייט.
יזמות: הרבה מהאומץ שלי להמשיך להקמת סטארט-אפ קיבלתי מאלי רוזן, חברי מהצבא שגם הבאתי לגרנולייט. שנינו השארנו נוחות וכסף באינטל ושנינו עזבנו בצעד אגרסיבי. כשהתחלתי להשתעשע ברעיון של חברה חדשה, ידעתי שלו יש כישרון להפוך שעשוע למציאות, אז פניתי אליו והוא מיד נרתם. נוסף על כך, כששנינו שירתנו במילואים ביחידה במלחמה גילינו מחדש את העוצמות בסייבר, והבנו שזה הכיוון.
וגה: החברה שהקמנו, וגה, מזהה וחוקרת איומים ישירות מתוך סביבת האחסון הארגונית בזמן אמת. היכולת למצוא את המידע היכן שהוא נמצא מאפשרת לקצר את תהליך ההטמעה של המערכת בחברה לדקות, זאת לעומת חודשים במערכות מסורתיות. אנחנו מעסיקים כ-140 עובדים, 90 בישראל והשאר בניו יורק, ובארץ נמצאים מרכזי המוצר והפיתוח.
גיוסים: גייסנו 185 מיליון דולר בתוך שנתיים לפי שווי חברה של כ-800 מיליון דולר מקרנות כמו סייברסטארס של גילי רענן, Redpoint האמריקאית ואקסל האירופית. אני חושב שהמשקיעים שפגשו אותנו שמו כל-כך הרבה כסף בזכות האנרגיות והאמונה שיש לנו שננצח.
מכונת מכירות: אבל כסף הוא לא רק עניין של אגו. אנחנו רוצים לייצר מכונת מכירות. חברות הטכנולוגיה שקמו בישראל בשנים האחרונות מתנהגות כמו עסקים אמיתיים, לעומת העבר, שבו הביזנס היה כמעט שולי. הן מגייסות בכירים ואנשי מכירות ברמות הכי גבוהות. הן כבר לא מחכות שאחת הגדולות תבוא ותקנה אותן באקזיט נחמד. הן קמות כל בוקר כדי להיות מספר אחת, כי הדרך מהמקום השני לאחרון קצרה.
חי על הקו: אני גר בניו יורק, כי אני צריך להקדיש זמן משמעותי לשוק בארה"ב כדי להתפתח - אבל אין לי ספק שאחזור לישראל. בינתיים בזמני הפנוי אני רוכב על אופניים ורץ מרתונים וגם אוהב ספרים וסאונות.
הסטארט-אפים המבטיחים: שמחנו על הבחירה בנו לרשימת הסטארט-אפים המבטיחים של גלובס (המתפרסמת בסוף השבוע הזה - ד"א). זו עוד חותמת משמעותית ועוד הישג ברשימת היעדים השאפתניים שהצבנו.
