הכותב הוא מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת, המסלול האקדמי המכללה למנהל
כמו על מזג האוויר, נדמה כי כיום כולם מדברים על הבינה המלאכותית. רבים משתמשים בה כמעשה של יום יום. רבים מסויגים, תוהים על אמינותה, חרדים מהשפעתה, מבקשים לסמן גבול ברור בין היצירה האנושית, הטבעית לכאורה, לבין תוצריה של המכונה.
באופן טבעי, הדיון בשאלת השימוש בבינה מלאכותית בעולמות האמנות, התוכן והפרסום זוכה לדחיפות מיוחדת, שהרי שם שמור ליוצר וליוצרת האינדיבידואלים מקום של כבוד.
● ה-AI משנה את יעדי החופשות ואת מפת הביקושים העולמית
● חברת הפרסום הדיגיטלי נטורל אינטליג'נס מפטרת מעל ל-30 עובדים
מה נותר ליוצר בעידן הבינה? ומאידך, איך ניתן שלא להיעזר בכלי מופלא זה שכה מיטיב להתנסח, שחוסך זמן ומאמץ, המשפר אותנו לאין ערוך? התשובה, אומרים לנו, עוברת באמצע. הכול עניין של מידתיות: לא, היא לא תחליף את היוצר. וכן, היא תסייע רבות בידו.
חמוש בהתלהבות מהולה בחשש, יצא הפרסומאי אלון מיכאלי מוליאן למסע שתכליתו הבנת מעמדה של הבינה בעולמות השיווק והפרסום. זהו מסע מרתק הפוסח על שני הסעיפים שלעיל. תחת לעסוק בבינה מתוך חשש להשפעה מזיקה על המחקר הקפדני; תחת לאמץ את הבינה בהתלהבות שהרי היא כאן להישאר, בחר מוליאן לשלב בספרו AIvertising (הוצאת כריכה, 192 עמ') טקסטים שהם כולם פרי של דיאלוג בינו לבין המכונה. לטעמי, זוהי החלטה מדודה, כנה, המסירה באחת כל התנגדות לצלול פנימה אל תוך היצירה זו.
מפת דרכים ליוצר הבודד
הספר נע באופן חופשי בין לימוד לכל אדם שעניינו פרסום ושיווק בעת הזו, לבין אלבום כרומו מהודר הסוקר מהלכי פרסום מרהיבים. יש בו התייחסות להיסטוריה של התחומים הרלוונטיים והמחשה כיצד, אם רוצים, ניתן להבין את הבינה כהתפתחות טבעית ולא רק כמהפכה.
פרקי הליבה עוסקים, איך לא, במושג החמקמק הזה - יצירתיות - ובמקום שנשמר לה בעידן ה-AI; אחרים עוסקים במודל הפרסומי הקלאסי הנוגע במחקר, באסטרטגיה, במדיה ועוד, שוב - תוך הטמעה מוצלחת של הבינה בכל אחד מהשלבים. הספר עתיר בתובנות מחכימות. הוא נהיר וקריא מאוד.
במהלך הקריאה תהיתי האם הגדרת הספר ככזה העוסק במהפכת הפרסום והשיווק בעת הזו, אין בה כדי להרחיק קוראים פוטנציאליים, שעל אף שאינם מקצוענים בתחומים אלה, היו יכולים לצאת נשכרים מקריאתו. שהרי התובנות של מוליאן והעצות שהוא משיא לקוראיו עשויות להועיל לכל אדם יוצר, בקשת רחבה של תחומים.
ועדיין, הפרק האחרון, באופן טבעי, חוזר אל החסמים הפסיכולוגיים ליצירה משותפת עם הבינה, ומסכם את חווית הכותב. בעיניי זהו פרק חשוב הפונה אל מי שסיימו את הקריאה ונותרו ישובים על הגדר. בהם יעורר פרק זה ספק. ייתכן שיעורר אותם להתנסות.
וכך, אחרי 182 עמודים מצאתי את הנספח הקצר, התמציתי, החשוב כל כך. "כמה מילים למי שרוצה לכתוב ספר עם AI". עמוד אחד המחזיק את המרובה, מפת דרכים ליוצר הבודד, בפתחו של עולם חדש.
