"לא חלמנו על המספרים האלה, זאת האמת", מודה חן גולן, היו"ר ואחד משלושת מייסדי חברת נקסט ויז'ן, שהפכה לסנסציה הגדולה ביותר של הבורסה בתל אביב. כשנכנסים לבניין המשרדים השגרתי לכאורה ברעננה, בלתי אפשרי לנחש שמדובר באחת מ-15 החברות הציבוריות בעלות השווי הגבוה ביותר בשוק - שעקפה בזמן קצר תאגידי ענק ותיקים כמו הבנק הבינלאומי, בזק, ICL ומליסרון.
● מנכ"ל אונדס מדבר לראשונה: "מה שישראל משלמת על הביטחון שלה - הוא לא נורמלי"
● חברת השבבים שעוקפת בשווי את הבנקים שהצילו אותה מקריסה
מאחורי הדלתות של שלוש מתוך חמש הקומות בבניין, הכול קורה בקצב מסחרר: עובדים מייצרים במרץ מצלמות חדשות לרחפנים, בקרת האיכות עובדת שעות נוספות ובודקת כל מוצר ומוצר לעומק, המחסנאים מסדרים ומכינים את המשלוחים, והעובדים החדשים שנקלטים בקצב גבוה מתלמדים באקדמיה ייעודית שהקימה החברה.
רק לפני חמש שנים, בדיוק, בגל ההנפקות של 2021, הגיעה יצרנית המצלמות המיוצבות עבור רחפנים וכטב"מים לזירת המסחר בת"א לפי שווי של 400 מיליון שקל בלבד. חמש שנים מאוחר יותר, כשהיא נישאת על גל של ביקוש עולמי חסר תקדים לחומרה ביטחונית ומציגה שיעורי צמיחה ורווחיות חריגים, שווי השוק שלה כבר נושק ל־26 מיליארד שקל - תשואה בלתי נתפסת של יותר מ־5,600% למשקיעים בהנפקה - חרף ירידה של 20% בשלושת החודשים האחרונים. את העליות ניצלו מייסדי החברה ומשקיעיה הראשונים, כדי להיפגש עם הכסף ולמכור מניות תמורת סכום מצטבר של כ-1.8 מיליארד שקל (ראו מסגרת).
נוסף על כך, בדירוג שפרסם בסוף מאי המגזין האמריקאי TIME יחד עם חברת המחקר סטטיסטה תחת הכותרת "World’s Growth Leaders" - שמטרתו לזהות חברות בעלות צמיחה חזקה, ביצועי שוק גבוהים ונתונים פיננסיים יציבים - כבשה נקסט ויז'ן את המקום השלישי.
בראיון לפודקאסט "כוחות השוק" של גלובס, מספר היו"ר גולן איך מנהלים חברה בקצב של "סיירת מטכ"ל", חושף את התוכניות לרכישות ענק, שישמרו על קצב הצמיחה החריג, ומסביר למה המוח הישראלי ינצח גם את איום הרחפנים הקטלניים בצפון.
קו ייצור בבניין ברעננה
משרדי נקסט ויז'ן הם הכלאה בין משרדי הייטק נוצצים לבין קו ייצור תעשייתי המתנהל בקפדנות, שבו כל מצלמה נבדקת באופן פרטני מול החלון הפתוח. מוצר הדגל של החברה הוא מצלמות מיוצבות לכלים נעים, בעיקר רחפנים, כטב"מים ומזל"טים. בניגוד למוצרים הזולים והפשוטים שנמצאים בשימוש חיזבאללה למשל, פה מדובר במערכת מתוחכמת וחכמה שמספקת נתונים וזום עמוק ממרחק רב.
הביקושים, כפי שניתן לראות בדוחות החברה, הם עצומים. צבר ההזמנות שלה עמד לפני כחודש על 289 מיליון דולר, ורק מאז היא דיווחה על שתי עסקאות נוספות בסך 19 מיליון דולר. "קצב הייצור שלנו עמד בתחילת השנה על 1,500 מצלמות בחודש. כעת אנחנו כבר על קצב כפול והיעד עד סוף השנה הוא להגיע למעל 5,000", אומר גולן.
לדבריו, "המוצר שלנו מורכב מחומרה ותוכנה, ויש פה הרבה טכנולוגיה, כשבסוף צריך להרכיב את המצלמות ולעשות את כל התהליכים בצורה מסודרת, ולבדוק שכל מצלמה עובדת. אנחנו כל הזמן מנסים להתייעל כדי להגדיל את הקיבולת ולענות על הצרכים הגדולים שאנחנו רואים בשוק".
כדי לתמוך בהגדלת הייצור, נקסט ויז'ן מגייסת בין שלושה לחמישה עובדים חדשים מדי שבוע. כדי להכשיר אותם, הקימו, כאמור, בחברה אקדמיה פנימית שקיצרה את זמן ההכשרה מחודשיים לשבועיים וחצי בלבד. "המשמעות של עובד לא טוב שמוציא מצלמה לא טובה לחו"ל היא נזק תדמיתי וכלכלי אדיר".
גל הפיטורים שראינו לאחרונה בהייטק הישראלי פוגש את צורכי הגיוס שלכם? זה פותח לכם חלון הזדמנויות לקלוט טאלנטים שבעבר היה קשה להגיע אליהם?
"בשנה האחרונה הכפלנו את כמות האנשים בחברה מ־100 ליותר מ־220 עובדים, ואנחנו עדיין מגייסים. אמנם רוב הגיוסים עכשיו הם לקו הייצור, אבל אנחנו מגייסים גם למחלקת הפיתוח. בשני המסלולים האלה אנחנו מנסים להביא את כוח האדם האיכותי ביותר, מעבירים אותו הכשרות ובודקים אותו - ולפעמים הרף אצלנו מאוד גבוה ולא קל לעבור את הבדיקות כדי להיכנס לחברה.
"בתחומי המחקר והפיתוח אנחנו מחפשים את הטאלנטים. אני חושב שבדרך כלל האנשים המאוד מוכשרים מנסים להקים חברות משלהם, אבל אנחנו רואים עכשיו הרבה יותר אנשים איכותיים בשוק ומנסים לגייס את הטובים ביותר".
יש עלייה בכמות הפניות לעבודה בגלל המצב בשוק?
"אנחנו מקבלים פניות, אבל צריך לזכור שבסוף אנחנו צריכים אנשים עם התמחות מאוד ספציפית לעולם התוכן שלנו, ולא כל עובד הייטק מתאים. אבל בשורה התחתונה כן, יש שינוי במגמה. אם לפני ארבע שנים גיוס כוח אדם בתעשייה הזו היה משימה כמעט בלתי אפשרית, היום יש בשוק הרבה יותר אנשים שמתאימים ואפשר לגייס אותם".
חולשת הדולר והייצור מעבר לים
רובה המוחלט של פעילות המכירות של נקסט ויז'ן מתבצעת מעבר לים. בדומה לחברות יצואניות אחרות, המשלמות שכר לעובדיהן בשקלים אך רושמות הכנסות במט"ח, גם נקסט ויז'ן נאלצה להתמודד עם היחלשותו הדרמטית של המטבע האמריקאי, שירד אל מתחת לרף של 3 שקלים לדולר.
עד כמה השינוי החד הזה בדולר השפיע עליכם?
"על נקסט ויז'ן זה משפיע פחות. ההוצאות השקליות שלנו הן בערך 10%־15%. יש לזה כמובן השפעה, אבל היא לא מהותית, בניגוד לחברות אחרות שזה יכול ממש לפגוע בהן".
הצמיחה הניכרת של נקסט ויז'ן בשנים האחרונות, חברה מוטית יצוא באופן מוחלט, מתרחשת בד בבד עם הצמיחה העקבית ביצוא הביטחוני הכלל־ישראלי. מנתוני סיב"ט, האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון, עולה כי בעת שנשבר ב־2025 עוד שיא עם יצוא כלל־ישראלי בסך 19 של מעל מיליארד דולר, תפסו מערכות תצפית ואופטרוניקה 22%; אם מצרפים את ה־4% של הרחפנים והמל"טים, אז כרבע מהיצוא הביטחוני הישראלי מתרחש בתחומי הפעילות של נקסט ויז'ן. כדי להמשיך להוביל את נתח השוק העצום הזה, החברה נדרשת לפזר סיכונים גאוגרפיים.
מה התוכניות שלכם לגבי ייצור בחו"ל?
"כשנמצאים בצמיחה כה גדולה, התפזרות וייצור בחו"ל הם מאוד קשים. התחלנו לפתח יכולת ייצור בחו"ל, ובחרנו באירופה. כבר התחלנו את התהליך, נעצרנו בעקבות המלחמה הקודמת, ועכשיו ממשיכים. אני מאמין שעד סוף הרבעון השלישי, כבר נהיה עם Capacity של ייצור באירופה. בהמשך, אתם תראו אותנו עושים את אותו הדבר בארה"ב, ויכול להיות שגם בהודו".
"בישראל, מוצר חדש טס תוך יומיים בשטח"
החברה הישראלית אמנם נמצאת בקשר רציף עם לקוחותיה, כולל בשטח, אבל מרבית העסקאות לא מתרחשות בינה לבין לקוח הקצה. נקסט ויז'ן מוכרת את מערכותיה ליצרני הפלטפורמות, ואלו בתורם מוכרים ללקוח. כיום, גם חלק בלתי מבוטל מיצרני הפלטפורמות אינם אלה שסוגרים עסקאות עם משרדי ההגנה, אלא משרד הביטחון בגלל רצונם של מדינות בעסקאות G2G: ממשלה מול ממשלה. זה הביא למצב שבו אשתקד כ־10 מיליארד דולר (כמחצית מכלל המכירות הביטחוניות הישראליות), התבצעו במודל של G2G.
הדלק המרכזי שמתניע את עסקאות הענק האלו בין המדינות הוא תו האיכות של "הוכח בשדה הקרב". מאז 7 באוקטובר 2023, ישראל הפכה לשדה ניסויים של טכנולוגיות ביטחוניות פורצות דרך, וזירת הוכחות היעילות נעה מרצועת עזה ללבנון, לתימן, וכמובן לאיראן. "ישראל היא מקום מעולה, מקום מוביל בתחום המזל"טים והרחפנים", מציין גולן. "יש פה המון חברות, המון טכנולוגיות, וזה מתפתח בקצב מטורף. ברגע שאתה מביא מוצר חדש, בתוך יומיים הוא טס בשטח ומבצע פעילויות".
גולן מודה כי בראש ניצבת סוגיית שרשראות האספקה, כשבשנים האחרונות התמודדה ישראל עם אמברגו שהוטל עליה ממדינות שונות: "אנחנו כל הזמן מסתכלים קדימה, ומנסים למצוא את הבעיות כדי להתחיל לטפל לפני שאנחנו נתקלים בהן. חברות שלא עושות זאת או שאין להן את האמצעים להחזיק מלאים, מגיעות לקיר ואז נתקעות שלושה חודשים".
"כשהמניה עולה, שקט. בירידות הטלפון מצלצל"
כשחושבים על מניות 'דיפנס' בבורסה בת"א, האדם הממוצע יחשוב לרוב על ענקית התחום אלביט. בזכות הצמיחה בעסקיה ועליית המניה, שהכניסה אותה למדד הדגל ת"א 35, הפכה נקסט ויז'ן גם לסוג של בנצ'מרק. גולן טוען כי "גם היום נקסט ויז'ן מאוד שונה מאלביט. אנחנו הרבה יותר ממוקדים ומבוקשים בשוק מאוד ספציפי. מעבר לזה, מה שמייחד אותנו זו הדרך שבה החברה מתנהלת".
איך ההתנהלות הזו באה לידי ביטוי ביומיום?
"תמיד אמרתי שאנחנו רוצים להיות, וגם התנהלנו בפועל, כמו סיירת מטכ"ל. הדברים אצלנו נעשים בקצב מהיר מאוד. כשאתה רוצה להיות חברת צמיחה בשיעורים כאלה, אתה פשוט לא יכול להרשות לעצמך להתנהל כמו חברה גדולה וכבדה. המשכנו לעבוד כמו סטארט־אפ קטן, סופר יעיל ומהיר, שמבצע מהלכים בקצבים גבוהים ועם כוח אדם איכותי. אנחנו משתדלים לשמור על ה־DNA הזה בכל כוחנו, כי הוא זה שמאפשר את הצמיחה".
אתם מציגים שיעורי רווחיות חריגים לענף של מעל 60%, שמזכירים יותר חברות תוכנה. במקביל, אתם מעלים תחזיות מרבעון לרבעון. איך מתמודדים עם רף ציפיות כל כך גבוה?
"זו בדיוק המשימה שלנו, ורק בזה אנחנו מפוקסים. זה די משעשע, כי כשהחברה צומחת והמניה עולה כל הזמן, אף משקיע לא מתקשר אליך. אבל פתאום, כשיש איזה שלב שבו המניה קצת יורדת (לאחרונה איבדה כאמור המניה 20% מערכה, דש"א, ב"ל), הטלפון מתחיל לצלצל ואתה מקבל פניות. מבחינתי, הדבר הנכון הוא לא להתרכז כל היום בשווי השוק של החברה ובצמיחה של המניה, אלא להתמקד בביזנס עצמו: במכירות, בהבאת מוצרים חדשים ובהרחבת הפעילות, תוך שמירה קפדנית על המרווחים ועל שורת הרווח".
הצמיחה המואצת והתוכניות להמשך
כשנשאל איך בחברה מתכוונים להמשיך לשמור על קצב הצמיחה, גולן חושף תוכניות אופרטיביות: "גייסנו סמנכ"לית לפעילות M&A (מיזוגים ורכישות), ואנחנו משקיעים כעת הרבה זמן ומשאבים כדי למצוא את החברה הנכונה לרכישה. זו לא משימה של 'מחפשים חברה אחת וגמרנו', אלא נצטרך לרכוש חברות במספר תחומים. זה יכול להיות סטארט־אפים עם טכנולוגיה שתשתלב בפתרונות של נקסט ויז'ן, חברות עם סינרגיה גבוהה לפעילות שלנו, או עסקה אסטרטגית משמעותית.
"בעבר, כשהיו מדברים איתי על עסקאות כאלה, הייתי נוקב בסכומים של 30 עד 70 מיליון דולר. היום, אם נמצא את החברה הנכונה, אני מאמין שאנחנו יכולים לרכוש חברה שהשווי שלה יהיה מעל מיליארד דולר. יש לנו הרבה כסף מזומן בקופה, המניה שלנו שווה לא מעט ואפשר להשתמש בה כנכס.
"להערכתי, כל עסקה שנעשה, בטח אם מדובר בעסקה גדולה, תשלב בין מזומן למניות. במצב השוק הנוכחי, לנקסט ויז'ן לא תהיה בעיה לגייס הון בשוק המקומי בישראל; אם נצטרך, נוכל לבצע הנפקה ולגייס כסף גם בשוק האמריקאי". בסוף הרבעון הראשון היו בקופת החברה פיקדונות ומזומנים בהיקף של יותר מחצי מיליארד דולר.
״אף אחד לא חשב על זה, זו האמת"
את נקסט ויז'ן הקימו גולן ושותפיו, המנכ"ל מיכאל גרוסמן וסמנכ"ל הטכנולוגיות בוריס קיפניס, בשנת 2009. גולן מספר מאיפה הגיע הרעיון? "הייתי טייס בחיל האוויר, התעסקתי עם מערכות תצפית מאוד גדולות ויקרות, ובהמשך החלטתי לעזוב את הצבא. פגשתי את בוריס (קיפניס), והוא בא אליי עם רעיון לייצר פתרון תצפית שהיה מחוץ לקופסה, מאוד מיוחד ומעניין. באותה נקודת זמן, זה ישר התחבר לי לעולם הרחפנים.
"צריך לזכור באיזו תקופה מדובר. זה היה ממש תחילת הדרך של עולם הרחפנים, כשאנשים הטיסו רחפנים סיניים פשוטים של DJI והרכיבו עליהם ידנית מצלמות גו־פרו. ככה העולם הזה התחיל. היה לי מובן מאליו שזה לא הגיוני, שלא נוכל לקחת מצלמה עם יכולות זום גבוהות ולשים אותה על רחפן.
"הצורך הזה התחדד עוד יותר כשהחלו לדבר על הסיכונים הבטיחותיים של הטסת רחפנים מעל בני אדם, ויצרו מגבלות שחייבו אותם לטוס רחוק. הבנתי מיד שאם אתה טס רחוק, אתה חייב יכולת לעשות זום עמוק ולזהות פרטים, וכשאתה נמצא על פלטפורמה כזו, קשה מאוד לייצב את התמונה בשדה ראייה צר. שם בדיוק נכנס הפתרון הטכנולוגי שלנו לייצוב תמונה".
כשהשותפים החליטו לקפוץ למים ולהפוך את החברה לציבורית, חברות ביטחוניות לא נחשבו לסחורה כה חמה, שכן התקופה הייתה טרם פלישת רוסיה לאוקראינה. גולן מספר כי "משנת 2009 נקסט ויז'ן פעלה כחברת סטארט־אפ שגייסה בשלושה מחזורים בסך הכול מיליון וחצי דולר. בהנפקה של 2021 כבר גייסנו 40 מיליון דולר, כשהסיבה המרכזית לגיוס הייתה הרצון שלנו לחדור לשוק האמריקאי, שגם היום וגם אז ראינו בו את השוק עם הפוטנציאל הגדול ביותר עבורנו. חברה קטנה שפועלת בלי מזומנים בקופה זה אירוע שיכול להרוג אותה אם היא לא פועלת נכון, ולכן היה לנו חשוב לגייס את הכסף הזה. מאז אנחנו חווים את גל הצמיחה, והחברה פשוט צומחת יחד עם השוק".
האם חלמתם בהנפקה על קפיצה שכזו?
"לא, אף אחד לא חשב על המספרים האלה. זאת האמת".
הפתרונות לרחפנים הקטלניים של חיזבאללה
נקסט ויז'ן מספקת פתרון וידאו מיוצב ליצרני מערכות מערביים. אותם יצרנים זקוקים לפתרונות הווידאו, אבל גם לסוללות ולניהול אנרגיה, וכמובן לבינה המלאכותית (AI) בעולם שהולך לכיוון הכלים האוטונומיים. האתגר בתחום הרחפנים הוא שלמשקל יש חשיבות קריטית: העמסה על הכלי, משמעה משך פעילות קצר יותר.
עד כמה "מזעור" הוא סוגיה משמעותית בפעילות נקסט ויז'ן?
"חד משמעית חשוב, יש מספר קסם: כלל אצבע של בערך יחס 1 ל־5 בין משקל המערכת לכמה תוספת יכול רחפן לשאת. רחפן של 10 קילו למשל, יכול לקחת 2 קילו מטען. אנחנו רוצים להביא את הביצועים הטובים ביותר במשקל וגודל מינימליסטי, ואנחנו עושים את זה על ידי טכנולוגיה.
"הכלים האוויריים הם ברובם חשמליים, יש להם זמן טיסה מוגבל. כדי לעשות משימה מבצעית, אתה צריך אורך משימה של לפחות 40 דקות באוויר. ועכשיו, ככל שתביא מצלמה עם ביצועים יותר טובים והמשקל שלה יהיה נמוך - תוכל לאפשר זמן טיסה ארוך יותר או שתוכל לקחת אמצעים נוספים על אותו רחפן".
אתם לא חוששים שמישהו יעתיק את הטכנולוגיה שלכם וימכור אותה בזול? ראינו שחיזבאללה עשה כן עם כלי נשק וטילים אחרים.
"מאוד קשה לעשות רביזיה על מה שאנו עושים. אני מניח שמנסים להשיג מערכות שלנו, ללמוד ואולי לעשות דברים כמונו, או אפילו יותר טוב. אבל זה לא תהליך פשוט".
ואפרופו חיזבאללה, לאחרונה מצאה את עצמה ישראל מובכת מול רחפני ה־FPV מונחי הסיב של ארגון הטרור, שגבו קורבנות בגבול הצפון. על אף התוצאות הכואבות, גולן חושב שיימצא לאתגר פתרון: "אנחנו מדינת ישראל, יש פה אנשים חכמים, אנחנו יודעים להיות גמישים מחשבתית ולמצוא פתרונות כמעט לכל דבר, וגם לדבר הזה בסוף ימצאו פתרון. אל תשכחו, בסוף הסיב הזה נופל מאחורי הרחפן ומונח על הרצפה, אפשר לייצר דברים שיכולים גם לחתוך את הדבר הזה״.
באוקראינה פורסים כבלי תיל, או רחפנים עם מספריים.
"כן, ויש עוד, המוח הישראלי מחפש פתרונות לנושא. יש פתרונות פשוטים שיכולים לטפל גם בבעיה הזאת, לרסס צבע שנופל על העדשה של המצלמה ובעצם המפעיל מפסיק לראות את התמונה. אני מניח שבקרוב נראה פתרונות כאלה גם בדרום לבנון".
