בית משפט השלום ברמלה דחה בשבוע שעבר תביעה נגד עמוס גבריאלי, מבכירי המגשרים בארץ, וחייב את התובעים לשלם לו 75 אלף שקל הוצאות משפט. התביעה הוגשה לפני ארבע שנים על-ידי עו"ד יוסי רפפורט ואשתו רחלי רפפורט, בטענה כי הסכם גישור שערך גבריאלי סתר פסק דין קודם בעניין חלוקת קרקע שבה הם מחזיקים ביהוד, ומנע מהם לממש את זכויותיהם בקרקע.
● המאבק על פתיחת ביג גלילות בשבת מגיע לבית המשפט: "ההשלכות - סכומי עתק"
● בלעדי | הבורר הכריע: עיריית רעננה תשלם מיליונים לחברה מקבוצת שיכון ובינוי
במקביל דנה השופטת אביגיל פריי בגבולות האחריות של מגשר כלפי מי שאינם צדדים להליך הגישור, אך נפגעו ממנו. לראשונה קבע בית משפט בישראל כי ניתן לתבוע מגשר בתביעת נזיקין אם פעל ברשלנות.
"רעיונית, אני מוצאת כי בעת שהמגשר פועל במסגרת תפקידו, פעולה שאינה בהתאם לנורמות ההתנהגות הצפויות עשויה להקים נגדו טענת רשלנות", כתבה פריי. זאת, למרות שהחוק והתקנות לא מתייחסים לשאלת אחריות המגשר בנזיקין. החובה נובעת מהחובה הכללית הקבועה גם בתקנות הגישור, לנהוג בתום-לב במסגרת ההליך.
יחד עם זאת, נקבע רף גבוה מאוד של התנהגות הקרובה לזדון. נוכח תפקידו של המגשר לחפש דרכים יצירתיות לפתרון, נקבע כי יש לתת לו הגנה ומרחב תמרון ופעולה, ולכן רק התרשלות הגובלת בזדון, ראוי שתביא לחיוב מגשר באחריות נזיקית.
"התפיסה המשפטית מבקשת לעודד הליכי גישור, וקביעת רף רשלנות ביחס לפעולות מגשרים עשויה לשמש כגורם מצנן משמעותי, אשר ימנע ממגשרים למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בהליך, מתוך חשש שפעולות שונות שיבצעו עשויות להביא לחיובם האישי בשל פעולות אלה", נקבע.
"המימוש לא התאפשר"
בתביעה שנדחתה טענו בני הזוג כי בשנת 2002 ניתן פסק דין לפירוק השיתוף בקרקע ביהוד, והביא לסיום המחלוקות בין בעלי הזכויות. בין הצדדים לאותו פסק דין היו הוריה של התובעת, שהורישה לה זכויות בקרקע, וכן בעל זכויות שהעבירה את חלקה לתובע במתנה.
בני הזוג טענו כי נודע להם שחלק מבעלי הזכויות בקרקע הופנו לגישור אצל גבריאלי במסגרת סכסוך משפחתי שהביא לפסק דין כעבור עשור, הסותר את ההחלטה הראשונה על אופן פיתוח הקרקע. הם טענו כי היה על גבריאלי לזמן את כל בעלי הזכויות בקרקע שבה דן, וכי בשל פסק הדין החדש, הרשויות לא מאפשרות להם לממש את הקרקע במשך שש שנים, כך שנגרם להם נזק של 2.1 מיליון שקל.
לא הוכחה הפרה
השופטת פריי דחתה את התביעה וקבעה כי לא הוכח שגבריאלי הפר חובת זהירות. ההסדר נערך תוך מודעות לקיום הסכם הפשרה הראשון, ונועד להסדיר את המחלוקת בתוך המשפחה שהיתה צד לתביעה בבית המשפט לענייני משפחה, וביחס לחלקם בלבד.
בחוכמה שבדיעבד, קבעה השופטת כי ברור שכנראה היה מקום לצרוף את כלל בעלי הקרקע, ואולם בזמן אמת סברו כל הצדדים וגם בית המשפט והמגשר כי המחלוקת הפנים-משפחתית לא אמורה להשפיע על זכויות התובעים.
עוד נקבע כי התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין פסק הדין שנבע מהליך הגישור לעיכוב בהוצאת היתרי הבנייה. "גם אם התוכנית לא אושרה בשל סתירה בין שני ההסכמים, הקביעה כי סתירה זו, ורק היא, הביאה לעיכוב במימוש, היא ספוקלטיבית ביותר".
התובעים לא הוכיחו כי הסתירה הייתה הגורם הבלעדי לעיכוב במימוש היתרי הבנייה. הוועדה המקומית סירבה לאשר את התשריט מנימוקים נוספים. נקבע כי מקור הבעיה עמוק יותר וקשור למגבלות תכנוניות וקנייניות שלא היו חלק מהליך הגישור שניהל גבריאלי. "המגשר לא היה מוסמך או מחויב לפתור סוגיות תכנוניות או קנייניות מורכבות שקדמו לגישור, או שלא היוו חלק מהמנדט הספציפי שניתן לו על-ידי בית המשפט".
גם היקף הנזק הנטען לא הוכח. נקבע כי לא ניתן לקבוע ממצאים על בסיס חוות-הדעת השמאית שהוגשה מטעמם.
התובעת יוצגה על-ידי עו"ד מוטי בן און, והתובע בעצמו. גבריאלי יוצג על-ידי עורכי הדין אהוד שטיין, אילן סופר ויונתן דורי.
עו"ד יוסי רפפורט התובע מסר בתגובה: "בכוונתי להגיש ערעור, ואם יהיה צורך, גם נגיש בקשת רשות ערעור לעליון. לעמדתנו, גבריאלי התרשל בצורה קשה מאוד. לא יכלנו לבנות במשך שש שנים בגלל הליך הגישור שערך. הוא פעל מאחורי גבינו. הוא התעסק רק בדונם אחד מתוך שניים. אחד מבני המשפחה ביניהם גישר קיבל את השטח באמצע החלקה, לכן תכנונית לא יכולתי לממש את הקרקע. אם היינו חלק מההליך, לא היינו מסכימים. בית המשפט ביטל את הגישור שערך גבריאלי, לכן לעמדתי מובן מאליו שהגישור לא היה תקין, וגם לא פסק הדין שניתן בעקבותיו".
יש לציין כי טענות אלה כאמור נדחו אחת אחר השנייה על -ידי בית המשפט.




















