ברכבת בדרך חזרה מיום גדוש חווית בבאר שבע הרהרה בת הלוויה שלי בקול: "זה לא מה שחשבתי". "מה חשבת?", שאלתי. היא משכה בכתפיה ואמרה שלרבים מאיתנו יש בראש גרסה ישנה של באר שבע, בזמן שהעיר עצמה עסוקה בדבר הבא. היה צדק בדבריה. בפעם הקודמת שביקרתי כאן היה נדמה שהיא עדיין חיכתה להבטחות שניתנו לה. אבל הפעם כבר מצאתי עיר עובדת על המהפך במרץ, עם תערוכות חדשות, בתי קפה, מסעדות, פודטראקים ובעיקר אנשים שמסרבים לשבת ולחכות שמישהו יגלה אותם.
● הפודטראק בקיבוץ שמגיש פיתות שף חלומיות עם תכולה מפתיעה בכל יום
● בפרבר מנומנם בשרון מצאנו מסעדה סודית, שהפכה למוקד עלייה לרגל
10:00 | משהו לאכול: קפה בין מסגד ובית אבן
את היום פתחנו עם המלווה המקומית שלנו רותם ביטון בפטפוט, בית הקפה המיתולוגי של באר שבע, שהפך לפודטראק במתחם המוזיאונים של העיר העתיקה. מסביב לפודטראק ניצבים כמה מהמבנים היפים ביותר מתקופת השלטון העות'מאני: המסגד הגדול, המשמש כמוזיאון לתרבות האסלאם, בניין הסראייה (בית השלטון המרכזי) ועוד שלל מבני אבן מרשימים.
בהמלצת המלצרית לקחנו כריך ארטישוק - לחם פוקצ'ה עם מילוי נדיב של פרוסות ארטישוק, קונפי עגבניות שרי בלסמי מצומצם וגרידת לימון. עם הקפה המצוין הגיע קראפין פטיסייר, אותו בן כלאיים אופנתי של קרואסון ומאפין, שהיה עשיר, אך לא מתוק מדי. המקומיים סיפרו לנו שהלהיט האמיתי הוא בכלל פרעצל עם חמאת שום, סיבה טובה לחזור.
פטפוט, מתחם המוזיאונים (כשר)
11:00 | משהו לראות: תערוכות וישי ריבו
לאחר שניגבנו את פירורי המאפה, התפננו למזון תרבותי. חצינו את רחבת הדשא לעבר מוזיאון הנגב לאמנות, שם מצאנו את התערוכה "נופים פתאומיים" של צבי מאירוביץ', שמאז שנות השישים מצייר את נופי המדבר, שהוא מכנה "נופי סדום". לצדה פגשנו בתערוכתו של אבישי פלטק, "תיאטרון הטבע", העוסקת במערכת היחסים שבין האדם, הנוף והטבע. מרשים במיוחד היה מיצב הווידאו והסאונד "באר המשאלות" של אנה פרומצ'נקו, עבודה שמתכתבת עם הבארות שהעניקו לעיר את שמה.
כמה צעדים משם שוכן המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, בתוך מבנה עות'מאני יפהפה ששימש בעבר כמסגד. צעדנו דרך פטיו, המשווה תחושה של מרקש, אל עבר התערוכה "מים חיים", העוסקת במקומם של המים בתרבות המוסלמית ובקוראן ומכילה כלי קיבול עתיקים, יצירות אמנות ופריטים המספרים את סיפורם של המים כמקור חיים, שגשוג וברכה. ברחבת הדשא שבין המוזיאונים אפשר לצפות בקיץ הקרוב בהופעות של הראל סקעת, ישי ריבו ועוד אומנים מהשורה הראשונה.
מוזיאון הנגב לאמנות; המוזיאון לתרבות האסלאם
13:00 | משהו לעשות: קסמן של המנדלות
חגית רונן מימון השתתפה בריאליטי "האח הגדול", ואז קיבלה טלפון מאישה שסירבה להזדהות אבל הפצירה בה להיבדק. הבדיקה גילתה סרטן בבלוטת התריס.
הבשורה גרמה לה לפנות אל הקנבס, ובאורח מסתורי פרצו מתוכו מנדלות. מימון החליטה ללמוד אמנות משקמת והחלה להנחות במסגרות שיקומיות ובבתי סוהר. עם הזמן יצרה גם משכן למנדלות שלה בסטודיו בעיר העתיקה והוסיפה חנות שאוצרת פרטי וינטג' ייחודיים. בסדנאות שהיא מעבירה במקום היא מסבירה את עקרונות המנדלה ומאפשרת התנסות, שלאחריה קל להבין מדוע רבים נשבים בקסמן.
משם חצינו את הכביש אל סטודיו נוסף השוכן בבית עתיק. במקום יצרה דיאנה קריאף גלריית פרחים יפהפייה שבה, לצד סדנאות שזירה, נמכרים מוצרים של אמנים מקומיים - נרות, סבונים, יין ועבודות שמספרות את סיפורה של העיר העתיקה המתחדשת.
בית מארח חגיגא; פלורה
14:00 | עוד משהו לאכול: דגים בתוך פרנה
את היום חתמנו בשוק העירוני שאף הוא בתנופת התחדשות. בין הבסטות הוותיקות והסוחרים המוכרים צומחים מיזמים חדשים, ואחד המוצלחים שבהם הוא BARבוניה. פעם היו כאן גמלים, היום יש פודטראק שמוכר כריכי דגים, ולמרות שבאר שבע היא עיר של מדבר ופחות של ים, אכלנו שם כמה ממנות הדגים הטובות ביותר שבאו אל פינו.
מסלולם של הכריכים מתחיל בחנות ותיקה סמוכה שממנה לוקח הטראק את הדגה הטרייה של אותו היום. אנחנו אכלנו קציצות דגים שמנמנות בחומוס ופלפלים חריפים שנדחסו לתוך פרנה טרייה עם לימון כבוש, ירקות, רטבים והמון נדיבות. לשולחן הוגשו גם סיגרים לוהטים ממולאים בתערובת דגים שנטבלו בקשת צבעונית של עמבה, לימון כבוש, טחינה ועוד ועוד טוב, יופי ונדיבות.
בעודנו אוכלים מסביב חלפו קונים עם עגלות, ובעל הבסטה של האבטיחים הגיע לשולחן שלנו עם אבטיח פרוס, סיום צונן ליום במדבר.
BARבוניה, שוק באר שבע (כשר)
