לא נדיר למצוא בעונת החתונות את הדוד הציני או הקולגה הסקפטי שממלמלים: "בשביל מה להם? הרי ממילא חצי מהזוגות מתגרשים בסוף". האמירה הזו, שיובאה מארה"ב ולכאורה מבוססת על אתגרי החיים המודרניים, הפכה לקלישאה. אלא שהמציאות הפוכה לחלוטין: ברוב מדינות המערב, ובמיוחד בארה"ב, שיעור הגירושים נמצא בירידה מאז השיא שלו אי-שם לקראת סוף המאה הקודמת.
● אביו הציל אותו מקריסה כלכלית. אז למה טראמפ טוען שהוא התחיל מאפס?
● איפה באמת נולד משחק הכדורגל?
כדי להבין מאיפה נולד המיתוס המאיים של "50% גירושים", יש לחזור לארה"ב של שנות ה-60 וה-70. עד אותה תקופה, גירושים היו עסק מסובך משפטית ונוקשה חברתית. יחד עם שינויים תרבותיים, בשנות ה-60 אומצו חוקי גירושים מקלים, שאפשרו "פירוק חבילה" בהליך אזרחי ללא הוכחות עילות מורכבות.
התוצאה הייתה שחרור "פקק תנועה" של זוגות אומללים שחיכו שנים להיחלץ מנישואים כושלים, ושיעור הגירושים זינק סביב 1980 לשיא של כל הזמנים: כרבע מהזוגות הנשואים. מודלי ניתוח מגמות מאותה תקופה מתחו קו ישר ופסימי נוכח הגידול החד בשיעור הגירושים, וטענו כי בשנות ה-2000 כמחצית מהזוגות הצעירים ימצאו עצמם מתגרשים.
להפתעת רבים, המגמה השתנתה. נתונים מראים ירידה משמעותית בשיעורי הגירושים במערב בדור הנוכחי, ובארה"ב לקצת יותר מחצי ביחס לשיא ההוא. בישראל הייתה עלייה, אך המספרים מעולם לא התקרבו לאלה האמריקאים.
יש לקחת בחשבון נתון נוסף: שיעור הנישואים, ששיעור הגירושים נגזר ישירות ממנו. לפי הנתונים, הוא צנח בעשורים האחרונים, במקביל ליותר מהכפלה בשיעור הזוגות שבוחרים במגורים או בחיי משפחה משותפים ללא נישואים רשמיים.
אך הירידה בגירושים לא נובעת רק מצמצום החתונות. גם באופן יחסי למספר הנשואים, יש ירידה עקבית וברורה בשיעור הגירושים. ההסבר של חוקרי התחום טמון באופי הדורות הצעירים: חרף הביקורת על "חוסר המחויבות" של דור ה-Y (המיליניאלז), נראה כי הצעירים של היום ניגשים למוסד הנישואים בזהירות רבה יותר מהוריהם.
בארה"ב, בישראל ובמדינות מערביות נוספות, צעירים רבים עוברים קודם לחיים משותפים כמעין "תקופת מבחן", ודוחים את החתונה לשלב וגיל מאוחר יותר, לרוב לאחר ביסוס אישי, אקדמי וכלכלי. קרי, יש פחות חתונות בקרב דור זה, אך אלה שכן מתחתנים עושים זאת באופן שקול ומפוכח יותר, מה שתורם ליציבות הקשר ולצמצום הגירושים.
אז למה מיתוס ה-50% מסרב להיעלם? ראשית, כי מספר דרמטי, עגול וקליט הוא נכס מנצח עבור קלישאות שכאלה. שנית, ייתכן כי הירידה הכללית במספר החתונות, לצד השפעות הרשתות החברתיות ואפליקציות ההיכרות, גרמו למוסד הנישואים להיראות דליל ופגיע.
אז בפעם הבאה שמישהו זורק את הסטטיסטיקה העגומה בדרך לחופה, תוכלו לתקן אותו בעדינות שמוסד הנישואים אולי הפך למועדון אקסקלוסיבי ובררני יותר מבעבר, אבל אלה שבחרו להיכנס אליו, נוטים להישאר בו יותר מהדורות הקודמים.
