הדיון הציבורי על גיוס חרדים מעורר מתח גדול בין המגזרים בישראל. מלחמת חרבות ברזל יצרה צורך חיוני בלוחמים נוספים, כשברקע חוק הפטור מגיוס יוצר סדקים בין מפלגות הקואליציה, אבל לא רק.
אחת מתגובות הנגד לטענה שיש להגביר את גיוס החרדים היא ש"גם אצל החילונים ה'תל־אביבים' קיימת השתמטות המונית". אז מי באמת מתגייס, וכמה? על פי נתוני צה"ל, המחולקים במקור לפי בתי ספר, והתקבלו בבקשת חופש המידע של התנועה לחופש המידע, ניתן לענות על השאלות הללו.
● מהו "התא למניעת חיכוך" שהוחלט להקים בלבנון?
● דיכטר אמר שלפיד מסר ללבנון שטח ריבוני. הבעיה? הטענה כבר הופרכה
כך לדוגמה, בניגוד לסטריאוטיפ עליהם, שיעור הגיוס בתי הספר החילוניים במרכז גבוה במיוחד, גם בקרב הגברים וגם הנשים, וכך גם שיעורי המיצוי לקרבי. אך אף מגזר לא יכול להתחרות בשיעור הגיוס לקרבי של הגברים הדתיים. נשים דתיות, למרות שכלל אינן חייבות בגיוס, בחרות להתגייס בשיעורים הולכים וגוברים. גם הן, וגם נשים כלל, בוחרות ללכת יותר ויותר לתפקידים קרביים. שיעורי הגיוס של גברים חרדים זניחים ואף יורדים, למרות ההבטחה לתהליכים.

ממצא נוסף העולה מהנתונים הוא הניתוק בין שיעורי הגיוס בחברה החרדית לבין שאר המגזרים. שיעור הגיוס של גברים חרדים, שעומד על כ־12% (וגם הוא הערכת־יתר, כשהערכה עם הנחות יסוד אחרות עומדת על 7.9%), נמוך דרמטית ביחס לכל מגזר אחר: אפילו נשים דתיות, שחובת הגיוס עליהן לא קיימת כלל, מתגייסות בשיעור שגבוה כמעט פי 3 מזה.
חמור מכך: המצב במגזר החרדי לא משתפר. למעשה, ההיפך הוא הנכון. ישנה ירידה קלה לאורך זמן בשיעורי הגיוס מבתי ספר חרדיים. זאת נזכיר, לפני חוק הגיוס הנוכחי.
כלומר, ההבטחות לגבי "תהליכים" שהחברה החרדית תעבור אם רק יעזבו אותה לנפשה מתבדות בנתוני האמת. נראה שבתקופה בה לא היה לחץ ציבורי משמעותי לגיוס חרדים, לא ראינו השתלבות שהובילה לגיוס, אלא להיפך - שחיקה בגיוס והישארותו ברמות נמוכות באופן דרמטי ביחס לשאר האוכלוסיה המתגייסת.
חרדים: קיימת הערכת־יתר
חרדים בישראל כמעט שלא מתגייסים, ואף שיעור הגיוס שבידינו הוא למעשה הערכת־יתר. זאת מכיוון שהנתונים בידי צה"ל כוללים רק מוסדות שצה"ל מכיר. מוסדות קטנים יחסית, מהם לא הגיע אפילו חייל אחד, לא קיימים כלל בנתונים. כלומר, שיעור החרדים שמתגייסים מכלל האוכלוסיה הוא בפועל נמוך אפילו יותר מה־11.7% שמופיעים בנתונים. אם נניח שמבתי הספר שצה"ל אינו מכיר לא הגיע אף חייל אחד, שיעור הגיוס צונח ל־7.9% בלבד.
יותר מכך: תחת הפיקוח החרדי נכללים גם בתי ספר מקצועיים ומוסדות יוצאי דופן כמו הישיבה התיכונית עמיאל בתל אביב, אליהם מגיעים אנשים מחוץ למיינסטרים החרדי. בישיבות המיינסטרים, דוגמאת "ארחות תורה" בבני ברק מתגייסים 1.7% מהתלמידים. שיעור זה כולל גם את יוצאי החברה החרדית שלמדו שם. במוסדות הגדולים לנשים, כמו "בית יעקב", הגיוס עומד על אפס עגול.
אך לא כל החרדים הם מקשה אחת: ספרדים וחב"ד, למשל, מתגייסים מעט יותר. במחקר שנערך על ידי ד"ר יעל יצחקי-בראון וד"ר נחומי יפה מאוניברסיטת תל אביב, חב"ד הם הפתוחים ביותר לשירות צבאי, אחריהם ספרדים, חסידים ולבסוף הליטאים.
זה מתבטא גם בנתונים, לפיהם בתי ספר מזוהי־חב"ד מגיעים לשיעור גיוס גבוה יותר. פער מעניין נוסף הוא שיעור הגיוס הגבוה יותר של חרדים בערים מעורבות, לעומת ערים חרדיות מובהקות כמו מודיעין עילית ובני ברק.
ד"ר גלעד מלאך מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מסביר ש"בפריפריה יש קבוצות שהן יותר בשולי החרדיות, על איזשהו תפר, והם מתגייסים בשיעורים יותר גבוהים". אך ד"ר איתן רגב מהמכון החרדי למחקרי מדיניות מציע פתרון אחר: בפריפריה יש יותר בתי ספר ספרדיים ושל חב"ד, שנוטים להתגייס יותר.
חילונים: 90% גיוס
על פי נתוני צה"ל על אחוזי הגיוס של שנת 2024, בבתי הספר הממלכתיים בתל־אביב שיעור הגיוס עומד על מעל 90%. הנתון היחיד הגבוה מכך הוא גיוס בקרב בני קיבוצים ומושבים: בוגרי המרחב הכפרי מגיעים ל־94% גיוס. נתונים דומים ניתן לראות בקרב הנשים החילוניות. הן הנשים שמתגייסות יותר מכל מגזר אחר.
ומה לגבי שירות קרבי? מבין המתגייסים, 43% מהגברים החילונים מערי המרכז מתגייסים לשירות קרבי, ושיעור זהה בפריפריה. בתי הספר שיאני הגיוס הם לרוב בתי ספר חילוניים מהמרכז וממעמד חברתי כלכלי גבוה. בתי ספר בולטים הן בגיוס והן בגיוס לקרבי הם למשל עירוני י"ד בתל אביב, רוטברג מרמה"ש ויחד במודיעין. ככלל, מודיעין שנוסדה כעיר עבור משרתי קבע נהנית משיעור גיוס (כולל לקרבי) גבוה במיוחד.
ד"ר שוקי פרידמן, מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) אומר שהסטריאוטיפ של "'תל־אביבים משתמטים' הוא פשוט לא נכון. בכל ערי המרכז של אשכולות 8־10 שיעורי הגיוס גבוהים מאוד, לרבות לקרבי. העיר מודיעין מובילה בשיעורי הגיוס וגם רעננה וכפר סבא באוריינטציה של גיוס וקרבי במיוחד".
הוא מוסיף כי "תל־אביב היא היחידה מהערים החילוניות שפחות בקרבי", אבל גם ההבדל הזה מצטמצם בשנים האחרונות, ומפער בין 9% ב־2018, הוא עומד על 4% היום, כש־40% מהמתגייסים מתל אביב מגיעים לקרבי.
ובכל זאת, יש פער בולט אחד בין המרכז לפריפריה: שיעור הקצונה. 7% מהגברים מבתי ספר ממלכתיים מהמרכז הופכים לקצינים, אך רק 4% מהפריפריה. פער דומה ניתן לראות גם אצל נשים. גם כאן הקיבוצים והמושבים מתבלטים, עם מיצוי לקצונה של מעל 9% אצל גברים ונשים כאחד.
דתיים לאומיים: 60% לקרבי
קשה להתחמק מהתרומה הבולטת של הציונות הדתית לכוח הלוחם בצה"ל, תרומה שמתבטאת לצערנו גם בשיעור נופלים גבוה. הנתונים מדגימים זאת היטב: גברים מהציונות הדתית מתגייסים בשיעורים גבוהים, נמוכים רק במעט מאלו של חילונים.
ובכל זאת, בנתוני צה"ל יש הטיה מסוימת: חתך הגיל בו הגיוס נבדק הוא 21־22. אך בפועל, תלמיד ישיבת הסדר יכול "למשוך" מספר שנים מעבר לכך, ולהתגייס רק לאחר מכן. מספיק שאחוזים בודדים מכל מחזור בוחרים לעשות כן כדי ליצור הטיה כלפי מטה של נתוני הגיוס. כך שהנתון כאן של 86.8% הוא הערכת־חסר, ודתיים לאומיים מתגייסים כנראה בשיעור דומה לאלו של חילונים.

הפער הבולט ביותר הוא שיעור הגיוס לקרבי: 60% מהגברים הדתיים מתגייסים לקרבי, ובכל חתך גאוגרפי שהוא מדובר על מעל 50%, בפער משמעותי מעל גברים חילונים. אך הנתון הדרמטי ביותר מגיע מההתנחלויות: מבין המתגייסים, 75% משרתים שירות קרבי. אין אף מגזר ותת־מגזר אחר עם שיעור גבוה כל כך של קרביים מבין המתגייסים. בין 2018 ל־2024 שיעור הגיוס אצל דתיים ירד מעט, בדיוק כמו אצל חילונים, אך יש חלק ששיעור הגיוס שלו דווקא עולה, ובקצב גבוה במיוחד: נשים דתיות.
נשים דתיות: מגמת צמיחה
נשים דתיות בישראל מתגייסות בקצב הולך וגובר, למרות שהן אינן חייבות בכך. הצהרת הדת שמעניקה פטור מלא היא קלה ופשוטה, ובד"כ בעידוד בית הספר. במובן זה, נשים דתיות משוחררות בהרבה מגברים חרדים, שמחויבים ללמוד בישיבה עד "גיל הפטור".
ובכל זאת, המגמה דרמטית: שיעור הגיוס של נשים דתיות מגיע ל־30%, אפילו יותר מאשר לפני כמה שנים, ובכך הן תת המגזר היחיד ששיעור הגיוס שלו עלה בשנים האחרונות.
שיעור המתגייסות הגבוה ביותר של נשים דתיות מגיע מערי המרכז (36%) ומירושלים (34%) והשיעור הנמוך ביותר מגיע מההתנחלויות (21%), אך אפילו אלו מספרים גבוהים יותר מאשר של גברים חרדים מכל ענף שאינו חב"ד. בזמן שנשים דתיות חופשיות בהרבה מגברים חרדים לא להתגייס, אך הן בוחרות בכך בשיעורים הולכים וגוברים.
למעשה, הדס יונתן מ"משרתות באמונה" של עמותת אלומה, המלווה גיוס נשים דתיות, אומרת שעל פי הנתונים העדכניים שבידיהן, יש כבר שיעור גיוס של מעל 40%. לדבריה "הצבא פתח יותר תפקידים לבנות. עוד לפני המלחמה הייתה עליה, וכשהגיעה המלחמה כבר היו לא מעט בנות דתיות בתפקידים משמעותיים, ראו אותן, והאחיות שלהן כבר על קרקע מאוד בשלה".
היא מספרת על שינוי של ממש בחברה הדתית: "זה כבר לא טאבו או מחוץ לגדר. המגמה השתנתה, בתי הספר מעודדים ללכת לשירות לאומי, אבל מכירים בזה שאפשר לבחור ללכת לצבא". היא משבחת גם את התהליך שעבר צה"ל עצמו, ש"משקיע עוד משלב המלש"בית. מפקדת מיטב הקימה פורום של נציגי יחידות ונציגי אזרחיים, והרב טהרלב הקים את היחידה המגדרית באיסוף קרבי, ועשו את ההתאמות עבורן".
היא מדגישה כי "על פי המחקרים שלנו, אין הבדל דתי בין בוגרת צבא לבוגרת שירות לאומי. הצבא מרוויח, והמגזר הדתי מרוויח".




















