לפני כשבועיים, בשעות הלילה המאוחרות, זיהתה מפקדת ספינה של חיל הים כלי שיט חשוד מנסה לחדור ממי ירדן לאזור המלונות באילת. הספינה פגעה בו ואילצה אותו לנסוג לחוף הירדני. האירוע לא היה עוד אירוע שגרתי, אלא חוליה נוספת בשרשרת של סימני אזהרה שמצטברים סביב הגבול המזרחי.
● ממשלת גרמניה משתלטת לראשונה על עסקי ייצור הטנקים
● חברת המל"טים הטורקית שתממן לימודים לסטודנטים פלסטינים
על פי מערכת הביטחון, הכלי, שהתברר בהמשך כאופנוע ים, לא היה מאויש אלא נשלט מרחוק. מדובר היה ככל הנראה בניסיון לבחון את ערנות הכוחות, להבין היכן ממוקמות מצלמות הסיור, כמה זמן לוקח לחיל הים להגיב ומה טווח הכיסוי.
ברקע זה, נחשף כי ראש השב"כ דוד זיני הזהיר בדיונים סגורים: "7 באוקטובר הבא עשוי להיות באילת". האזהרה, ככל הידוע, לא מבוססת על מידע מודיעיני ספציפי, אך היא מעוררת מחדש את הדיון: האם ירדן, שותפת שלום של ישראל כבר 32 שנה, הופכת לזירה הבאה שישראל תלחם בה?
נקודת שפל ביחסים
היחסים בין ישראל לירדן נמצאים כיום באחת מנקודות המבחן המורכבות ביותר מאז החתימה על הסכם השלום בשנת 1994, בעיקר בגלל המלחמה בעזה שערערה את הפוליטיקה הפנימית בממלכה. "שתי המדינות נמצאות היום אולי בנקודת השפל העמוקה ביותר ביחסים מאז חתימת הסכם השלום", אומר פרופ' יואב אלון, מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באונ' תל אביב המתמחה בירדן. "במצב כזה, צריך לתהות האם המוטיבציה של אנשי הצבא להגן על הגבול הזה נותרה גבוהה כפי שהייתה בעבר".
בתוך כך, הציבור הירדני, שרובו ממוצא פלסטיני (כ־50%, על פי הערכות), מגלה עוינות עמוקה כלפי ישראל, המושפעת רבות מההסלמה בעזה וביהודה ושומרון ומשינויים בסטטוס קוו בהר הבית. השנאה הציבורית מתודלקת באופן עקבי על ידי ערוצי תקשורת פופולריים כמו אל־ג'זירה, ומובילה לתמיכה רחבה בחמאס.
ואכן, סקרים מהשנים האחרונות מלמדים שכ־60% מאזרחי ירדן תמכו במתקפת חמאס ב־7 באוקטובר. בנוסף, רוב רובם של הירדנים מתנגדים לנורמליזציה, ונוקטים חרם כלכלי ותרבותי מוחלט על ישראל.
הזעם הציבורי כלפי ישראל דחף רבים בממלכה לזרועות האחים המוסלמים - התנועה שארגנה את ההפגנות, גייסה תרומות לפלסטינים והעבירה את מסרי חמאס ברחובות עמאן. בבחירות שנערכו בספטמבר 2024 חזית הפעולה האסלאמית, הזרוע הפוליטית של התנועה, שילשה את כוחה והפכה למפלגה הגדולה בפרלמנט.
אף על פי שהכוח הביצועי והחקיקתי בממלכה נותר בידיו של המלך עבדאללה השני ותנועת האחים המוסלמים יצאה מחוץ לחוק במדינה, מומחים מעריכים שתוצאות הבחירות משקפות רדיקליזציה דתית משמעותית, המחלחלת אפילו אל השבטים הבדואים בדרום המדינה - שבאופן מסורתי נחשבו לעמודי התווך של השלטון.
אל תוך הוואקום הזה, שנוצר גם בעקבות משבר כלכלי חריף ואחוזי אבטלה גבוהים בממלכה (ראו מסגרת), מנסה איראן להחדיר את השפעתה. טהרן פועלת בטווח הארוך באמצעות הפצת תעמולה, ניסיונות החזרה בתשובה שיעית ומימון מיליציות פרו־איראניות במאבקה נגד ישראל.
"לירדן הרשמית, כמדינה, אין שום אינטרס במתיחות צבאית עם ישראל, והיא עצמה לא מביאה סכנה". אומר פרופ' אלון. "עקבה, העיר הירדנית המקבילה לאילת, התפתחה בצורה מרשימה מאוד ב־20 השנים האחרונות ומושכת תיירים רבים. מבחינת האינטרס הירדני, הדבר האחרון שהם צריכים זה טרור שמגיע מעקבה, ואני מניח שהם עושים כל שביכולתם למנוע את זה". עם זאת, אומר פרופ' אלון, "כל זה לא מעניק ערבות מוחלטת, אי־אפשר למנוע כל דבר הרמטית".
זירה להברחות נשק
הממלכה ההאשמית הפכה בשנים האחרונות לזירה מרכזית להברחות נשק המיועדות לפעילי טרור ביהודה ושומרון. לא מדובר בהאשמה כלפי המדינה שכן ירדן פועלת באופן אקטיבי לסיכול ההברחות, אלא בתיאור של מציאות מורכבת: גבולותיה הופכים לנתיב עיקרי עבור איראן ושלוחותיה.
לפי מסמכים של חמאס שנתפסו ברצועת עזה במהלך המלחמה, שניים מנתיבי ההברחה המרכזיים של ארגון הטרור עוברים דרך ירדן: האחד מגיע מדרום סוריה, שם מועבר הנשק למבריחים בדואים שמחדירים אותו לישראל דרך הגבול; השני מגיע מעיראק ישירות לירדן, ומשם ליהודה ושומרון. מלבד נשק קל, המסמכים מתארים משלוחים הכוללים מוקשים נגד טנקים, חומרי נפץ, רקטות ומשגרים.
מסמכים אחרים שנתפסו על ידי מערכת הביטחון חושפים כי איראן וחמאס מחפשים באופן שיטתי את נקודות התורפה של הגבול הירדני - אזורים מדבריים מבודדים שפחות מפוקחים. במקביל, הם עובדים על הקמת רשתות פיננסיות חשאיות הפועלות דרך סוחרים ירדנים מן השורה, שמממנות את פעילות הטרור ביהודה ושומרון מבלי לעורר חשד.
על פי הערכות, היקפי הכספים והסחורות המועברים בהברחות בין ירדן לישראל נאמדים במיליוני שקלים להברחה בודדת, ובמיליארדי שקלים בשנה בתעשיית הסמים והאמל"ח הכוללת.
"ירדן היא השער שדרכו גורמים שונים, בדגש על איראן, מנסים להחדיר נשק וכסף ליהודה ושומרון", אומרת סימה שיין, בכירה לשעבר בזרועות הביטחון. "במערכת הביטחון נערכים לשלל תרחישים שונים גם בשגרה, כולל גיוס של אלפים וחדירה לשטח ישראל מתוך ירדן. אלו יכולות להיות מיליציות עיראקיות פרו־איראניות. ייתכן גם שכוחות חות'ים שיתאמנו בעיראק ינסו לחדור את הגבול לישראל. האופציה הזו תמיד קיימת על השולחן.
"אבל האם היא סבירה בשלב זה? צריך לקחת אותה בקונטקסט מאוד מסוים, כחלק ממלחמה רחבה בכמה חזיתות במקביל. אני לא רואה תרחיש כזה מתרחש בקרוב, בטח לא כשאיראן וארה"ב הולכות לכיוון הסכם, ואחרי שבמשך שלוש שנות מלחמה לא ראינו דבר כזה".
"אין אלטרנטיבה למלך"
בתוך כך, יש להדגיש כי השלטונות הירדנים לא עוצמים עיניים. הצבא הירדני מבצע תקיפות אוויריות נגד מבריחי סמים ונשק בדרום סוריה, פרס כוחות לאורך 360 ק"מ של גבול, ובשיתוף עם ישראל וארה"ב הגביר את פעולות הסיכול.
"אני לא רואה שצומחת אלטרנטיבה למלך", מסכם פרופ' אלון. "זה נכון שיש שם אוכלוסייה עוינת מאוד לישראל, אבל הם לא מאורגנים פוליטית, אין להם הנהגה משותפת, ואין להם גופים שיכולים לארגן משהו שיאיים על השלטון. מעבר לכך, חלק גדול מהפלסטינים בירדן לא באמת רואים במדינה את הבית או המולדת שלהם, ולכן עולה השאלה למה שהם יסכנו את החיים שלהם וישפכו דם עבורה".
