האם חיזבאללה הפך מנכס לנטל עבור איראן?

על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.

● בתמורה ל-500 אלף דולר: בלבנון רוצים להשיק תוכנית ויזת זהב
● שתי המדינות שלא נכנעות לפרוטקשן של איראן

1כך שינתה המלחמה את מערכת היחסים של איראן עם השלוחות שלה

האם חיזבאללה הפך כעת מנכס לנטל עבור האיראנים? כך שואל דניאל ביימן, פרופסור באוניברסיטת ג'ורג'טאון ומנהל התוכנית ללוחמה במרכז ללימודים אסטרטגיים (CSIS), במגזין האמריקאי פורן פוליסי.

ביימן טוען בניתוחו כי "מנהיגי איראן החדשים נמצאים 'על הגל'", וכי כל מה שהם צריכים הוא "לאפשר לתנועה הימית לזרום במצר הורמוז". ההצלחה של איראן, אם כן, מובילה לכך שהיא תלויה כעת הרבה פחות בכוחות פרוקסי כמו חיזבאללה כדי להרתיע את אויביה. "ארגוני הפרוקסי נותרו שימושיים עבור איראן, אך הם כבר אינם עומדים במרכז אסטרטגיית ההרתעה שלה. תחת זאת, איראן לומדת כי איומים על שוקי האנרגיה העולמיים ועל שותפות פגיעות של ארה"ב יכולים לייצר לחץ באופן מהיר ואמין יותר מאשר רקטות של חיזבאללה או מתקפות של מיליציות", נכתב.

עם זאת, ביימן טוען כי המעמד החדש לא הופך את חיזבאללה, חמאס או החות'ים לבלתי רלוונטיים, אך הוא כן משנה את תפקידם. "כעת הם חלק מפורטפוליו רחב יותר, ולא המגן העיקרי של איראן. למעשה, טהרן היא זו שנחלצת כעת לעזרתם, ולא להפך".

בנוסף, ביימן שוטח את הטענה כי "ארגוני הפרוקסי לא הוכיחו את עצמם כגורם מרתיע יעיל מפני ארצות הברית וישראל. למעשה, אם כבר, השלוחות של איראן הפכו לסיבה עבור ישראל לתקוף את איראן עצמה. כמעט מיד לאחר ה־7 באוקטובר, מנהיגי ישראל החלו להאשים את איראן במתקפות. ה־7 באוקטובר הפך את המשוואה - אם השלוחות ממילא תוקפות את ישראל, הרי שאין עוד סיבה להתאפק מול איראן".

הוא אף טוען כי איראן מאמינה שהיא חזקה מספיק כדי להגן על חיזבאללה, ולא להפך. "בזמן שישראל חובטת בחיזבאללה בלבנון, טהרן מאיימת להפסיק את השתתפותה בשיחות השלום אם ישראל לא תעצור את תקיפותיה".

יש לציין, כי ההנחה המקדימה של ביימן היא שאיראן הקימה את שלוחותיה במקור כדי להגן על עצמה. דרך הנחה זו, הוא מסכם כי "כיום, השלוחות של איראן הן נטל לא פחות מאשר נכס. אפילו השלוחות בעלות היכולות הגבוהות יותר, כמו חיזבאללה, דורשות תמיכה איראנית אך אינן מספקות ביטחון רב יותר בתמורה. הפרדוקס של המזרח התיכון שלאחר ה־7 באוקטובר הוא שציר ההתנגדות של איראן עדיין קיים, אך הוא נראה פחות מסוגל למלא את התפקיד שלשמו הוקם במקור - הגנה על איראן עצמה".

מאת דניאל ביימן מתוך פורן פוליסי. לקריאת הכתבה המלאה.

2מדוע ירידת מחירי הנפט לא מסמנת את סיום משבר הורמוז?

מחירי הנפט העולמיים ירדו בחזרה לרמות שבהן עמדו לפני מלחמת איראן. אם כן, המשבר הסתיים? לטענת דאלגה ח'טינוגלו, אנליסט לענייני נפט, גז וכלכלה באתר איראן אינטרנשיונל, המזוהה עם הגולים האיראניים - ממש לא.

לטענת הכתב, הירידה אינה משקפת התאוששות בהיצע, אלא שילוב של צעדי חירום הכוללים שחרור רזרבות אסטרטגיות, נתיבי ייצוא חלופיים, ומעל לכל - היחלשות בביקוש העולמי. הוא מציין כי אף שגורמים אלו ריככו את זעזוע ההיצע, האזור ספג אובדן תפוקה עצום של כ־1.3 מיליארד חביות ותפוקתו הנוכחית עדיין נמוכה משמעותית מהרמה שלפני המלחמה. שיקום מלא של כושר הייצור ומתקני הגז שנפגעו צפוי לארוך חודשים ואף שנים, כך שמלאי החירום והאחסון הצף מספקים חציצה זמנית בלבד ואינם מהווים תחליף אמיתי לתפוקה שאבדה.

ח'טינוגלו כותב: "גם תחת התרחיש האופטימי ביותר, תיקון הנזק שנגרם לשוקי הנפט העולמיים בעקבות משבר מצר הורמוז אינו צפוי לפני אמצע השנה הבאה". הוא אף מציין כי השיבוש מתרחב הרבה מעבר לנפט גולמי. "יצוא הפטרוכימיה, המתכות, הדשנים, ההליום וחומרי גלם אחרים מהמפרץ הערבי ממשיך להתמודד עם מגבלות חמורות, עם השלכות על התעשייה העולמית, החקלאות, שרשראות האספקה והסחר הבין־לאומי".

ח'טינוגלו מסכם: "עד שהשיט במצריהורמוז יחזור למסלולו התקין והתפוקה במפרץ הפרסי תתאושש לחלוטין, הכלכלה העולמית תישאר פגיעה לזעזועי אנרגיה מחודשים ולתנודתיות מוגברת בשוק".

מאת דאלגה ח'טינוגלו, מתוך איראן אינטרנשיונל. לקריאת הכתבה המלאה.

3השגרה חוזרת לדאחייה לצד הפגנות נגד הסכם עם ישראל

"בפרבריה הדרומיים של ביירות, החיים חוזרים לאטם אל בין ההריסות", זוהי הכותרת של כתבה שפורסמה בעיתון הניו יורק טיימס, המתארת את החיים בדאחייה - "מבוך של שכונות בו חיזבאללה מכתיב את הטון" עקב הפסקת הלחימה. במקביל, אל ג'זירה פרסם סקירה של הפגנות שנערכו בביירות (ובעיקר בדאחייה) עקב החתימה על הסכם המסגרת בין ישראל ולבנון: "רבים מהמפגינים הניפו את דגלי חיזבאללה".

בניו יורק טיימס, "החיים החדשים של ביירות" מתוארים בצורה פסטורלית. "פקקי התנועה חזרו. המאפיות שוב מוציאות מהתנורים מגשים של פיתות לבנוניות. בתי קפה, המעוטרים בדגלי המדינות המתחרות במונדיאל, מלאים בגברים ונשים שצופים במשחקים ונשארים עד שעות הלילה המאוחרות…החיים חוזרים כמעט באותה מהירות שבה נעלמו, גם כשערימות של הריסות נותרו בין הבניינים".

מוחמד טראד, המנהל בר־נרגילות, סיפר לניו יורק טיימס: "חזרנו. זה המקום הכי טוב בלבנון". כשהוא אומר "חזרנו" הוא מתכוון גם במובן הפיזי: משפחות רבות נסו מהאזור בחודש מרץ השנה, והתגוררו אצל בני משפחה ואפילו במכוניות שלהם. לפי הכתבה, לא כל התושבים חזרו, והנפגעים העיקריים הם מהגרי העבודה מבנגלדש, מאתיופיה, מסודאן, מסוריה ומקומות אחרים שנמשכו לדאחייה בזכות שכר דירה זול יותר ועלויות מחיה נמוכות. כשהם נמלטו, רבים מהם נותרו חסרי אונים, לפתע ללא עבודה, ללא הכנסה או מקום ללכת אליו. רבים ממשיכים לישון בדירות צפופות או במקלטים.

עם זאת, גם הניו יורק טיימס מתאר כי אכן מדובר על רובע שמביע תמיכה גלויה בחיזבאללה: "הדגלים הצהובים של הארגון, ציורי הקיר של מנהיגיו וכרזות ההנצחה ללוחמים שנפלו שזורים בנוף".

ערוץ תקשורת הקטארי אל ג'זירה סיקר את ההפגנות שפרצו עקב החתימה על ההסכם ביום שישי - בעיקר בדאחייה עצמה. "אחרי כל מה שהמשפחה שלי, הכפר שלי, הדרום והדאחייה עברו - ההרס, העקירה, הצער והאובדן - קשה לי מאוד לקבל הסכם עם אותה מדינה שביצעה את הפעולות הצבאיות שהחריבו את הקהילות שלנו", אמר עלי זייתון, תושב הדאחייה.

מאת אבדי לטיף דאהיר מתוך ניו יורק טיימס. לקריאת הכתבה המלאה.
מאת ג'סטין סלהאני מתוך אל ג'זירה. לקריאת הכתבה המלאה.