מפלס ים המלח הולך ויורד, מה שמביא לפתיחת בולענים ופגיעה בתשתיות. כבר ב-2022 הוצעו לכך מספר פתרונות, אך טרם התגבשה ההחלטה באיזה מהם לבחור, והבעיה בינתיים ממשיכה. המשרד להגנת הסביבה מתעכב כבר 4 שנים בהגשת דוח קריטי שאמור להיות הבסיס להחלטת ממשלה בנושא, וגם הטיפול בנזקים שכבר נגרמו, למשל מבולענים - מתבצע בצורה חלקית. דוח זה מוגש בשעה שאגף החשב הכללי באוצר בונים מכרז חדש להפקת המשאבים מים המלח, לראשונה מאז הקמת מפעלי ים המלח ב-1961.
● פער של מעל 40 מיליארד: המחלוקת בין האוצר לביטחון טרם הוכרעה
● אושרה תוכנית לפיתוח אילת ב־360 מיליון שקל. מה היא כוללת?
מבקר המדינה מצביע על הפרטים הגאולוגיים שידועים ברובם לציבור בישראל, כמו נסיגת מפלס ים המלח במעל מטר בשנה, אך הוא ממקד את הביקורת בפעולות הממשלתיות שהיו אמורות להתבצע - ולא התרחשו. בראשן גיבוש מדיניות רשמית של הממשלה, שאמורה להתבצע על בסיס חוות-דעת של המשרד להגנת הסביבה. אך למרות החלטה מ-2018 לעשות כן עד 2020 - זו טרם התרחשה. ובלי בסיס, הממשלה לא יכולה לדון ולהחליט על צעדי שיקום. בלשון המבקר "עד למועד סיום הפעולות להשלמת הביקורת (פברואר 2026) לא גיבש הצוות דוח סופי, והשרה להג"ס לא הגישה את המלצות הצוות לדיון בממשלה".
תיירות פיראטית והזנחה נרחבת
ב-2022, בתקופת הממשלה הקודמת, המשרד להגנת הסביבה נתן המלצה כללית על "מערך לייצוב המפלס באגן הצפוני של ים המלח באמצעות הזרמת מים לים המלח". כלומר, לשאוב מים פנימה. איך, וכמה? לא ברור. הצוות נתן מספר חלופות בטווח עלויות עצום, מ-150 מיליון שקל בשנה בלבד (הזרמת מים מבית שאן), עד מעל 2 מיליארד שקל מדי שנה (הפסקת שאיבה והחייאה מלאה של נהר הירדן). בחירת החלופה המתאימה תלויה בערך הכלכלי של המערכות האקולוגיות, של הנוף ושל התיירות. המשרד להגנת הסביבה היה אמור לכמת זאת, על פי ההחלטה מ-2022, אך נכון להיום - הדבר טרם בוצע.
מעבר לחוסר טיפול בשורש הבעיה, גם התסמינים לא זוכים לתשומת-הלב המתאימה: מתקיימת באזור "תיירות בולענים" פיראטית, עם סיכונים ניכרים, כתוצאה מכך שאין פיתוח מסודר של תשתיות תיירות. גם "ארץ המנזרים", המיקום בו על פי המסורת חצו בני ישראל את הירדן בכניסתם לארץ, סובל מהזנחה נרחבת: "לא השלימו את ההסדרה הסטטוטורית של המרחב; המנזרים לא שופצו, והם עומדים פרוצים, סדוקים ומלאים בגרוטאות בתוך המבנים וסביבם, דרכי הגישה אליהם ותשתיות התיירות סביבם לא הושלמו; המינהל האזרחי טרם הסדיר מסמך מזכה שטח ממוקשים וממילא לא העבירו לרשות הטבע והגנים, וזאת על אף שבוצעו עבודות בשטח לפינוי מוקשים; לא הושלמו תשתיות תיירות בסביבת המנזרים; והשטח אינו פתוח לכניסה חופשית של הציבור".
הדוח הוגש בזמן שאגף החשב הכלכלי באוצר פועל לפתיחת מכרז על תפעול מפעלי ים המלח והמשאבים שנמצאים בהם כמו כימיקלים לדשנים עבור חקלאות. תחת המכרז החדש, חלק הממשלה מההכנסות צפוי לגדול, ויחד איתו גם תוגדל האחריות הסביבתית שתהיה למפעילים החדשים. על פי הארגון הסביבתי מגמה ירוקה "דו"ח מבקר המדינה הוא כתב אישום חריף נגד המדינה בעקבות שנים של הפקרת ים המלח. חוק הזיכיון החדש הוא ההזדמנות האחרונה לתקן את המחדל המתמשך הזה: להקים קרן לשיקום הים ולהשבת מים, לחייב את כיל לשקם את הנזקים העצומים שהסב למשאב הלאומי, ולהטיל הגבלות כבדות מפני פגיעות עתידיות כדי להבטיח שיקום ושמירה על ים המלח והסביבה. בלי הצעדים האלה, ים המלח יגווע בעתיד הקרוב לעין".
תגובת החברה להגנת הטבע: "דו"ח המבקר, חושף באופן ברור, שלמרות שעשרות שנים של ירידת מפלס הים, גרמו לנזקים הולכים ומחריפים, ולמרות שהממשלה הכירה כבר לפני יותר מ - 20 שנה, בצורך לגבש מדיניות בנושא - עד היום לא גובשה מדיניות כוללת, תכניות ותקציבים תקועים, אין פיתוח, והמפלס - ממשיך לרדת. אלא שחשובה לא פחות, היא ההזדמנות שהמבקר מצביע עליה, ושאסור כעת להחמיץ - חוק הזיכיון החדש, למפעלי ים המלח, המקודם בימים אלה".
"דוח המבקר, קורא לעגן במסגרת חוק הזיכיון, מדיניות להתמודדות עם ירידת המפלס, לקבוע מנגנונים שיבטיחו פעילות בת - קיימא ולמנוע את גלגול עלויות הנזקים, על הציבור. טיוטת החוק שפרסם משרד האוצר, התעלמה מסוגיות אלה, ודוח המבקר מבהיר, כי יש לתקן אותה, בהתאם. חוק הזיכיון החדש, הוא ההזדמנות המשמעותית ביותר שנוצרה מזה שנים, כדי להבטיח את עתידו של ים המלח, ולייצר מקור מימון לשיקום האזור כולו".
