מנכ"ל משרד הביטחון אלוף (מיל') אמיר ברעם תקף היום (ד') בכנס הרצליה ה־22 של המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן, את אגף התקציבים באוצר. הוא התריע מפני הסחבת התקציבית המעכבת מזה כמה חודשים את מימוש תכנית בניין הכוח של צה"ל לעשור הקרוב (תוכנית ה-350 מיליארד), שאישרו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כץ.
● פער של מעל 40 מיליארד: המחלוקת בין האוצר לביטחון טרם הוכרעה
● האוצר השיק תוכנית סיוע להייטק. למה תשלום מס בדולר נותר בחוץ?
"בניין הכוח ארוך הטווח של מדינת ישראל נמצא בפיגור מסוכן", הזהיר ברעם. "אגף התקציבים באוצר, שרואה במשמעויות של המציאות המלחמתית 'אירוע חשבונאי חולף', ממסמס את יכולת הממשלה לממש החלטות שכבר התקבלו על בניין כוח ארוך טווח". לדבריו, בעת שאיראן צפויה להשקיע במחצית השנייה של השנה סכומי עתק בבניין יכולות, שמשתווים תוכנית העשור הישראלית כולה - " אנחנו הולכים 'בדרך חתחתים' בירוקרטית שאין בה מימוש אסטרטגיה ואפילו לא תעשייה וניהול. לצערי, בחלוף כמעט שלוש שנים של מלחמה, אם נמשיך לנהוג כך כמדינה, הסיכון למוכנותה הביטחונית המותאמת של מדינת ישראל יהפוך לגדול ביותר".
בצל המו"מ בין ממשל טראמפ לבין הרפובליקה האסלאמית, מנכ"ל המשרד מסביר כי ההסכמים המתגבשים שעשויים להזרים לטהרן מהות מיליארדי דולר, "עלולים להאיץ באופן דרמטי את בניין הכוח שלה. מול סכנת התעצמות כזו, מדינת ישראל חייבת להתכונן באמצעות בניין כוח מותאם ולקדם ארכיטקטורה אזורית חדשה. בראש ובראשונה, עם בעלת הברית האסטרטגית שלנו - ארה"ב, ועם נוספות".
"אנחנו חושבים טהרן, הם חושבים טאיוואן"
בלב מערכת היחסים הביטחונית בין ירושלים לבין וושינגטון עומדת שאלת מזכר ההבנות וכספי הסיוע האמריקאיים האמריקאיים השנתיים, שמסתיימים ב־2028. מזכר ההבנות הנוכחי, שעליו חתמו ב־2016 ראש הממשלה נתניהו ונשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, מבטיח לישראל רכש אמריקאי שנתי (FMF) בסך 3.3 מיליארד דולר וחצי מיליארד דולר נוספים לשיתופי־פעולה בתחום ההגנה האווירית - סכום הסיוע הגבוה ביותר אי־פעם.
אלא שאותו מזכר הבנות מסתיים, כאמור, ב־2028, וישראל נדרשת לפתור את ההסכם הבא מול ממשל טראמפ. עוד קודם לכן, סוגיה משמעותית שבה ממשל אובמה טיפל במזכר הנוכחי, היא סעיף ההמרות (OSP): היכולת להמיר לשקלים חלק מהמענק השנתי לטובת שימוש בתעשייה הביטחונית המקומית. בתחילת ההסכם עמד סעיף ההמרות על 815.3 מיליון דולר (24.7% מתקציב הרכש), אבל הובטחה בו הפחתה עקבית שנועדה להפנות את ההשקעה לתעשייה הביטחונית האמריקאית. מדרגה משמעותית ביותר מתחוללת השנה: מתקציב המרות של 725.3 מיליון דולר (21.9%), חלה צניחה שמעוגנת בהסכם ל־450.3 מיליון דולר (כ־13.6%). השנה חלה צניחה נוספת ל־250.3 מיליון דולר (כ־7.5%), סכום דומה לזה שיהיה ב־2027. בשנה האחרונה למזכר ההבנות, 2028, סעיף ההמרות יעמוד על 0.
"את המדיניות האמריקאית העדכנית אסור לנו לשפוט בכלים פרובינציאליים", אומר ברעם. "מה שנתפס בישראל, ע"י חלק מהאנשים, כחולשה ואיוולת, תוך התעלמות כביכול מכל אותות האזהרה בשטח, נתפס בוושינגטון כניהול סיכונים קר, מחושב ומפוכח בעידן של הסטת קשב עולמית. ההבדל בינינו אינו בהבנת האיום, אלא בסדרי העדיפויות: עבורנו איראן היא איום קיומי; עבור ארה"ב היא אתגר אזורי, כרוני - בעוד שסין והזירה האינדו-פסיפית הם אתגר הליבה. אנחנו חושבים טהרן, הם חושבים טאיוואן. מבחינת הפנטגון, כשמשאבי החימוש האמריקניים מתוחים בין סיוע למלחמות קיימות לבין היערכות לעימות פוטנציאלי במֵצַר טאיוואן - הימשכות המלחמה במזרח התיכון היא אינטרס הפוך ליציבה הגלובלית של ארה"ב".
התשתית להסכם הבא עם האמריקאים
מנגד, על בסיס קשריו עם בכירי וושינגטון, מנכ"ל משרד הביטחון מציין כי "אם יש דבר אחד שהאמריקאים שונאים יותר מהמלחמה הזאת שהתארכה להם, זה להפסיד במערכה שהם כבר ניצחו בה. כך או אחרת, כשארה"ב פועלת תחת תפיסת America First, השותפות שלנו לא יכולה להישען רק על ערכים משותפים, אלא גם על אינטרסים קרים: ישראל חזקה, עצמאית ויוזמת, המייצבת את המזרח התיכון, היא הנכס המאפשר לארה"ב להפנות משאבים לאסיה. זוהי התשתית להסכם השותפות הביטחונית (MOU) הבא שאנו מגבשים כעת. ההסכם יצטרך לייצר תועלות ביטחוניות, כלכליות ואסטרטגיות לשתי המדינות לשנים רבות".
במבצע שאגת הארי בלטו שתי מגמות בולטות: סיוע מאסיבי של הכוחות האמריקאיים בהגנה האווירית, ופריסת מערכות ישראליות - לראשונה אי פעם באיחוד האמירויות. ברעם מסכם כי המלחמה חידדה לכל הצדדים באזור את מחיר ההתעצמות האיראנית. "היא יצרה זהות אינטרסים לגיבוש ברית רחבה יותר - מהודו, דרך איחוד האמירויות ועד יוון וקפריסין. נקודות החוזק הישראליות בטכנולוגיה, ניסיון מבצעי מוכח וחדשנות ביטחונית, בשילוב עם העוצמה הפיננסית של המפרץ - עשויות לאפשר חזית ביטחונית־כלכלית חדשה. הרחבת השותפויות האסטרטגיות שלנו היא לא תחליף לשותפות עם ארה"ב, אבל הדבר יאפשר להגדיל את מרחב התמרון והעוצמה של ישראל בזירה הבינלאומית ויאפשר לנו לגוון משענות אסטרטגיות".
בנוגע לקצב ייצור המיירטים, הוא אומר כי נאלץ בשנה האחרונה להפעיל את כל סמכויות החירום, גם בהיעדר גיבוי תקציבי. לדבריו, "תקפנו צווארי בקבוק, ביצענו רכש קריטי חוצה יבשות של חומרי גלם, חתמנו על עסקאות ייצוא שהרחיבו קווי ייצור מקומיים, וגייסנו כוח אדם ייעודי לתעשיות. הודות לפעולות החירום הללו, שנקטנו בזמן אמת, לישראל יש היום מלאי חיצים, קלע דוד וכיפת ברזל שהולך וגדל תוך כדי לחימה - אבל המלאכה לא תמה".
