הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
בשנת 2018 גילה בעל כי אשתו בוגדת בו, ודרש כי תחתום על מסמכים להעברת חלקה בדירה המשותפת לבעלותו, כתנאי לכך שיסלח לה, והצדדים ישובו לשלום בית.
לטענת הבעל, הסכם לא היווה עונש או סחיטה, אלא נבע מכך שמימון רכישת הדירה נעשה מכספי אביו, ולכן הצדדים חבים לאב כספים רבים. משנחשפה הבגידה, והסיכון לגירושי הצדדים עלה משמעותית, חשש הבעל כי האישה תסרב להשיב לאב את החוב, ולכן דרש לקבל את חלקה בדירה כבטוחה לתשלום החוב.
● אב לחמישה הותיר את האלמנה מחוץ לצוואה. מה קבע בית המשפט?
● ויתרה על חלקה בדירה לאחר בגידה - אז איך בכל זאת קיבלה חצי מהתמורה בגירושים?
העברת הזכויות בנכס לא נרשמה אצל רשם המקרקעין, ולכן בשנת 2023, כאשר שוב פרץ משבר בין הצדדים, והם פנו להליכי גירושים, פנה הבעל לבית המשפט וביקש לקבוע כי הדירה מצויה בבעלותו המלאה.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה, פסל את ההסכם וקבע כי מחצית הדירה תישאר בבעלות האישה, וזאת משני נימוקים עיקריים. ראשית, בית המשפט פסק כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא בגדר הסכם ממון כהגדרתו בחוק יחסי ממון, ומשכך הוא חסר תוקף כל עוד לא עבר הליך אישור בבית המשפט. כמו כן, בית המשפט קיבל את טענת האישה כי ההסכם פסול, מאחר שנחתם שלא מרצונה החופשי ותחת תנאי כפייה.
האישה חתמה על תצהיר העברת הזכויות עם פרוץ המשבר בנישואים ועם גילוי מעשי הבגידה, אשר אילצו אותה לעזוב את הבית תוך ניתוק הקשר עם ילדיה. האיש עצמו הודה כי הסכים לקבל את אשתו חזרה הביתה רק בתנאי שתחתום על תצהיר הוויתור, ובית המשפט ראה בכך סחיטה והפעלת לחץ פסול מבחינה מוסרית וחברתית.
לשאלה אם עמדה לאישה חלופה מעשית וסבירה מלבד החתימה, השיב בית המשפט בשלילה. לא ניתן לצפות מאישה המבקשת לשקם את שלום הבית, לפתוח תיק גירושים ולתבוע את פירוק השיתוף בדירה, כדי שלא תאבד את חלקה בה.
בית המשפט התחשב גם בכך שדירת המגורים נהנית ממעמד מיוחד כ"גולת הכותרת" של השיתוף הזוגי, ובמקרה זה אף מהווה את נכס המקרקעין היחיד של הצדדים.
משמעות קבלת התביעה ויישום ההסכם היא שהאישה תצא מ-20 שנות נישואים כשבגדיה לגופה, במובנו המילולי של הביטוי. אין לצדדים כל רכוש נוסף, לאישה אין עבודה קבועה ומסודרת, אין לה חסכונות, אין לה זכויות סוציאליות משמעותיות, ומשפחת המוצא שלה אינה מבוססת כלכלית.
לא הפעם הראשונה
אין זו הפעם הראשונה שבה בתי המשפט מבטלים הסכמים שנחתמו בין בני זוג במצב של משבר זוגי, כתנאי לחזרה לשלום בית. לפני חמש שנים נדון מקרה דומה, שבו בני זוג נשואים נקלעו למשבר זוגי, ואף החלו לנהל הליכי גירושים בבית המשפט, כשהם מיוצגים על-ידי עורכי דין.
בעיצומם של ההליכים פנו בני הזוג לפתע לבית המשפט לבדם, ללא ידיעת עורכי דינם, וביקשו לאשר הסכם שלום בית ולחלופין גירושים, שבמסגרתו הסכימה האישה להעביר את זכויותיה במחצית בית המגורים לבעל.
ההסכם אושר, אולם שנה לאחר מכן פנתה האישה לבית המשפט בתביעה לבטלו, בטענה כי נחתם תחת לחץ, כפייה, איומים ומסע לחצים שהפעיל עליה הנתבע, בעצמו ובאמצעות רבנים מטעמו, תוך ניצול מצוקתה של התובעת, שהייתה נתונה במצב נפשי קשה ביותר.
בית המשפט, שבחן את הראיות, קיבל את טענת האישה וקבע כי מצבה הנפשי הקשה, מערכת היחסים האלימה שהבעל הפעיל נגדה והעובדה שהבית עמד בפני מכירה במסגרת כינוס נכסים, יצרו מסכת נסיבתית ששללה את רצונה החופשי של האישה. לפיכך גם במקרה זה נקבע כי ההסכם פסול, אף שאושר כהסכם ממון כדין.
