משרד הביטחון הוציא כבר כמיליארד מתוך שני מיליארד שקל שהקצה ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני כחודשיים לטיפול באיום הרחפנים. כך נודע לראשונה לגלובס. ההשקעה הנרחבת שמנהלים מפא"ת ומנה"ר במשרד הביטחון נובעת מהאתגר המגוון שטמון ביירוט - אבל לא פחות מכך בגילוי ובזיהוי.
● סיכום חסוי, סכומי עתק: המאבק על תקציב הביטחון רק נדחה לממשלה הבאה
● עולה מדרגה: הממשלה אישרה את מיזוג אלתא בתעשייה האווירית
הגילוי, וההתרעה בעקבותיו, קריטיים במיוחד באיום הרחפנים של חיזבאללה. רחפנים אלה הם מונחי סיב אופטי, שמאתגר את יכולות הלוחמה האלקטרונית מולם. מנגד, הטווח והקטלניות שלהם מוגבלים, בגלל כושר נשיאה של כ־2.5 ק"ג חומר נפץ. המשמעות היא, שבכפוף להתראה שמאפשרת כניסה למתחם מוגן, יכולת הפגיעה של הרחפן נמוכה. לכן, השאיפה היא ליצור טווח של 20-10 שניות, שיאפשרו את ההתמגנות.
בתחילת ההתמודדות עם האיום ישראל הייתה במקום בעייתי לא רק בהיבט יכולות היירוט, שהוא סוף התהליך. הדבר נבע מהשיטה של גילוי תקשורת על בסיס RF (גלי רדיו). עם זאת, רחפני חיזבאללה הנוכחיים לא משתמשים ב-RF אלא בסיב, כאמור, ועל כן נדרשו פתרונות אחרים.
פתרונות אלו כוללים מכ"מים, אופטיקה, LIDAR (חישה מבוססת לייזר) ואקוסטיקה. בהיבט המכ"מים בולטת מאגוס מרחובות, שבשבוע שעבר סגרה עם משרד הביטחון עסקה על סך כ־21 מיליון שקל לאספקת מאות מערכות מכ"ם. העסקה הגיעה על רקע השקת פתרון חדשני, המעניק מענה בשלבי הגילוי וההתרעה המוקדמת לכוחות קרקעיים מפני רחפנים, לרבות מונחי סיב.
קול קורא לציבור
בד בבד, העמיק הקשר עם עין שלישית, חברה ציבורית שמפתחת מערכות אלקטרו־אופטיות שמשלבות יכולות בינה מלאכותית. החברה, שעלתה לכותרות בעקבות מכירת 30% מאחזקותיה לקונגלומרט הביטחוני האמירותי "אדג'", מסייעת בהיבטי הזיהוי בעזרת אופטיקה.
עבור הגילוי, הזיהוי וגם היירוט יצרו מפא"ת מודל בחינה מהיר מאוד, בניסיון להביא פתרונות מהירים לשטח. בתחילה הוציאו מפא"ת קול קורא לציבור, שלגביו קיבלו 250 מענים שהופנו לצוות בחינה. כל מי שעובר סף של היתכנות פיזיקלית מופנה להדגמות שמתבצעות מדי שבוע. כל חברה שמצליחה, עוברת להערכה מבצעית - ומשם להצטיידות. מדובר לא רק בחברות קטנות - גם לגדולות יש הרבה מאוד מה להציע. כך, למשל, מכ"מים שונים של אלתא פרוסים בדרום לבנון, ומקבלים מהשטח פידבק מצוין לגבי ביצועיהם.
ריבוי וגיוון יכולות הגילוי טומן בחובו גם אתגר לשליטה והבקרה (שו"ב), בצל הצורך לדילוג בין הפיזיקות השונות והרצון לצמצם התראות שווא ככל הניתן. מי שמפורסמת בתחום השו"ב, ומשרד הביטחון עובד עימה בהיבט זה, היא קלע, שסיימה במקום הרביעי בדירוג הסטארט־אפים המבטיחים של גלובס לשנת 2026. את הסטארט־אפ הביטחוני בן השנתיים ייסדו אלון דרור וחמוטל מרידור, שהספיקו כבר לסרב להצעת רכישה של הענקית הביטחונית אנדוריל. המוצר המרכזי שמציגה החברה הוא מערכת שליטה ובקרה המבוססת על ארכיטקטורה פתוחה, שנועדה לחבר חיישנים, רחפנים, מכ"מים, מערכות מודיעין ואמצעי לחימה ממקורות שונים תחת פלטפורמה אחת. בשטח, ניתן היה לראות כיצד פריסת מערכות הגילוי משפרת באופן עקבי את ההגנה.
ואם בהגנה עסקינן, אחת הסוגיות שדחפו את איום הרחפנים לדיון הציבורי הוא ההגנה הפסיבית וההתגוננות, שבמסגרתה נאלצו לוחמים לפנות לתרומות לטובת סיוע. מאז, מנה"ר שיפרו את המענה, ודואגים לרשתות שעושות את העבודה. נדבך נוסף, שנלמד מהמלחמה באוקראינה, הוא גדרות חיתוך. הסיב האופטי "רץ" על הקרקע, וכשהוא נחתך, הקשר בין המפעיל לרחפן נקטע - והוא נופל.
הגנה עם קליעים מתפצלים
רובד נוסף הוא סוגיית ההגנה האישית, בין שמדובר בכוונות ייחודיות ובין שבשוטגאנים - רובים שיורים קליעי 5.56 מ"מ מתפצלים, שיעילים מול רחפנים מעצם היותם קטנים. די בפגיעת אותן התפצלויות מהקליע כדי ליירט. בהיבט הכוונות, מוכרת מאוד חברת סמארטשוטר, שהונפקה לפני כארבעה חודשים. הטכנולוגיה המרכזית שלה, שנמצאת בדרום לבנון, היא "סמאש": מערכת לפגיעה במטרות קרקעיות ואוויריות, נייחות ונעות, וכן ברחפנים, בצורה מדויקת וללא תלות ביכולות המשתמש או בניסיון שלו.
שחקנית מעניינת, שנכנסה לתחום רק בפברואר בתערוכת Enforce Tac שהתקיימה בנירנברג, גרמניה, היא IWI מקבוצת SK של סמי קצב. היא הציגה לראשונה את מערכת "ארבל": מערכת בקרת אש ממוחשבת שמוטמעת על גבי רובה הסער של הלוחם, במטרה לשפר את סיכויי הפגיעה במטרות אוויריות דינמיות, מבלי להכביד על הכוח באמצעים ייעודיים נוספים. טווח הפעילות שלה עומד על כ־250 מטר בלילה ו־450 מטר ביום.
בכל הנוגע להפקת הלקחים מהמתרחש בסביבה המבצעית, הפתרון המיטבי שהגיעו אליו עד עתה הוא סמארטשוטר משולב עם תחמושת מתפצלת. מוקדם יותר במלחמה, פעלו במערכת הביטחון להטמעה מחודשת של תותח וולקן - מערכת שהפעילו כוחות הנ"מ של צה"ל משנות ה־70, וויתרו עליה לאחר מלחמת לבנון השנייה ב־2006. הוולקן יורה תחמושת נפיצה (פגזים ולא קליעים) בקוטר 20 מ"מ המשוגרים בקצב אש של 6,000 פגזים בדקה משישה קנים. ואולם, כשהדבר נבחן בשטח, לא ניכרה הצלחה גדולה מהמערכת הכבדה.
בסיכומו של דבר, ניכר כי פתרון היירוט הכמותי וארוך-הטווח טמון בחדשנות: ברחפנים מיירטים ובנשקי אנרגיה. הרחפנים המיירטים יעילים לטווחים רחוקים יותר מההגנה האישית, קרי מאות מטרים ומעלה. הם נחלקים לכאלו שמטילים רשתות, אחרים שמתנגשים ברזל בברזל ולמתפוצצים. בין השחקניות הבולטות בהטמעת יכולות אלו נמצאות אלביט, התעשייה האווירית, רפאל וגם אונדס האמריקאית, שעלתה לכותרות בשל הטאלנטים הישראלים הרבים שעברו אליה. יש גם חברות קטנות יותר שמתמחות בתחום, כמו רובוטיכאן.
בדרך לרחפן המיירט
כל אחת מהחברות הללו רוצה לספק את הרחפן המיירט המרחבי האולטימטיבי, אך יש פערים בבשלות המערכות: חלקן בהערכה מבצעית, וחלקן לא הוכיחו עצמן. טרם נראה בישראל יירוט מבצעי עם רחפן מיירט, אבל כעת זו שאלה של "מתי" ולא של "האם". לפי שעה, נראה שהתעשיות הגדולות עקפו את הקטנות בתהליך הבשלות, ועדיין, שחקניות כמו קלע ורגולוס מצליחות להתקדם ליעד של מענה עם רחפנים זעירים.
נשקי אנרגיה, המוכרים בשפת הציבור כנשקי לייזר, הם המענה הטכנולוגי הנרחב וארוך-הטווח שמתפתח נגד הרחפנים. התחום עלה לכותרות בזכות מערכת אור איתן של רפאל, אבל זוהי מערכת בהספק גבוה (100 קילוואט) וכבדה מדי עבור איום הרחפנים הזעירים, שמצריכים יכולת פריסה, יירוט וטעינה מהירים במיוחד. במשרד הביטחון בחרו להתקדם עם חברת "אש־טק" מעומר עם מערכת "דרונלייט" הייעודית לאיום רחפני הסיב, שנחשפה לאחרונה בגלובס.
בטווח הרחוק יותר יתקבל מענה בתחום המיקרו־גל, שמפותח גם בישראל. אמצעי תקיפה אלקטרומגנטיים לא־קינטיים אלו מנטרלים בגלי מיקרו רכיבים אלקטרוניים קריטיים לאמצעי התקיפה של האויב, בהם, לדוגמה, נחילי כטב"מים שיכולים ליפול במקבץ יירוט אחד. הדבר מספק יתרון על לייזר שעובד בטור, ולא מסוגל ליירט בבת אחת נחיל רחפנים, ומאידך, הפריסה הרחבה של גלי המיקרו עלולה לסכן כלים אוויריים ידידותיים.
