תקופת הבחירות מתקרבת, וזה רק עניין של זמן עד שנמצא את עצמנו עמוק בתוך קמפיינים מכוערים ומפלגים. אבל האמת היא שלא בטוח שצריך בחירות כדי לפלג אותנו - אחרי שנתיים וחצי של מלחמה נדמה שהחברה הישראלית הולכת ונקרעת, וכל קבוצה מתבצרת בצד שלה.
● לא בהכרח מצב המשק: מה ניתן ללמוד מסקר JPPI החדש על הכלכלה?
● 4 חודשים לבחירות: האם ישראל בדרך לאירוע של פעם ב-38 שנה?
אבל על מה בעצם אנחנו מתווכחים? איך אנחנו תופסים את המלחמה הזו? ומה הימין והשמאל חושבים על מצב הכלכלה הישראלית? דוח שיצא לאחרונה ע"י המכון למדיניות העם היהודי (מדד JPPI לחברה הישראלית), וכולל סקרים רבים שנערכו בשנתיים האחרונות, שופך מעט אור על מצבנו.
כלכלה? זה עניין של הסתכלות
נתחיל מהבשורות הטובות - רוב הישראלים מסכימים שהכלכלה הישראלית במצב סביר פלוס. הציון הממוצע שנתנו הישראלים לכלכלה עומד על 2.8 (בסולם של 5- עד 5+), כאשר ניכר שהמספר מושפע מהעמדה הפוליטית. כך למשל, ישראלים שמגדירים את עצמם "ימין" דירגו בשנה האחרונה את המצב הכלכלי בציון ממוצע של 4, במרכז הציון היה 2.7, אלו שמגדירים את עצמם כ"שמאל" נתנו את הציון 1.4, ובחברה הערבית הציון עמד על 1.2.
ומה לגבי השקעה בישראל? כשני שלישים מהישראלים סבורים שכדאי מאוד להשקיע בישראל. מתוכם, 42% השיבו שמאוד כדאי להשקיע בה "לטווח ארוך". פחות מחמישית סבורים שלא כדאי להשקיע בישראל. וכמובן, גם על השאלה הזו יש חלוקה קבוצתית - כשליש מסך משיבי קבוצות השמאל סברו שלא כדאי להשקיע בישראל.
שאלת ההשקעה בישראל, ע"פ הדוח, היא תוצאה של מידת האופטימיות של הישראלים ביחס לעתיד המדינה. בעוד שבספטמבר 2024 ממוצע האופטימיות של הישראלים עמד על 1.2, בתחילת 2026 הוא עמד על 1.6. אבל ככל שמתקדמים משמאל לימין, עולה מידת האופטימיות. מחברי הדוח אף הצליבו בין שאלת האופטימיות לשאלת ההשקעה וקיבלו את התוצאה הצפויה - אצל מי שאופטימי יותר, אפשר לראות מידת אמון גבוהה יותר בהשקעה. "אפשר לזהות את תגובת השרשרת: מחנה פוליטי, רמת אופטימיות, אמון בהשקעה, וחוזר חלילה", נכתב בדוח.
הגיל המועדף לרכישת דירה בישראל
מעבר לשאלות הפוליטיות, יש גם חיים לנהל, והם מביאים איתם לא מעט שאלות כלכליות. השנה, בחרו במכון למדיניות העם היהודי לבחון את נושאי רכישת דירה ופרישה מעבודה. ע"פ הנתונים, רבע מהישראלים סבורים שנכון לקנות דירה בגילאים 25-29, וכרבע נוסף מאמינים שנכון לעשות זאת בשלב מאוחר יותר, בגילאים 30-34. בהשוואה לסקר של מכון הסקרים האמריקאי "פיו", שבחן מדינות שונות בעולם - ישראל היא אחת משלוש המדינות שבהן הגיל הממוצע לרכישת דירה הוא הצעיר ביותר.
באשר לגיל המתאים לפרישה - שליש מהישראלים סבורים שהגיל הנכון הוא לפני 65, יותר ממחצית סבורים שלפני גיל 70, ורבע סבורים שמעל גיל 70. כאן, יש הבדל בין החברה היהודית לחברה הערבית: יותר מ־50% בחברה הערבית סבורים שהגיל הטוב ביותר הוא לפני 65, בעוד אצל יהודים המספר נמוך משליש. הפערים קיימים גם בחברה היהודית - רק 24% מהחילונים סבורים שיש לפרוש מעל גיל 70, לעומת 35% מהדתיים, ו־46% מהחרדים.
היחס למלחמה: תחושת האופוריה התפוגגה
מעבר לשאלות הכלכליות, הדוח בחן את העמדה של הציבור הישראלי ביחס למלחמה, ואת זו צריך לחלק בין הזירה האיראנית לזירה העזתית.
באשר לזירה האיראנית - בשיא מבצע "שאגת הארי" (מרץ 2026), 56% מהישראלים דיווחו על תחושת ניצחון. אלא שתוך חודשיים, כשהאופוריה מעט התפזרה, הנתון הזה כבר עמד על 38%. במקביל, חלה עלייה משמעותית בשיעור הישראלים שהעידו כי הם "בכלל לא" מרגישים שישראל מנצחת, נתון ששילש את עצמו בתוך חודשיים - מ־7% במרץ ל־22% במאי.
יש לציין כי כ־72% תמכו במתקפה באיראן (בקרב היהודים הנתון הגיע ל־85%), והמלחמה אף הביאה לזינוק ברמת האמון בפיקוד הבכיר של צה"ל. בסך הכל, ל־78% מהישראלים הייתה רמת אמון גבוהה בפיקוד הבכיר - עלייה של 14% לעומת דצמבר 2025.
ע"פ מחברי הדוח, כשבוחנים את תחושת ההצלחה של הישראלים במלחמה, מתקבלת מגמה יחסית ברורה - כאשר דעת הקהל הייתה ממוקדת בזירת עזה, בשאלת החטופים, הפסקת האש, השלטון בעזה ביום שאחרי, ההיתכנות לסיום שלטון חמאס - תחושת ההישג נטתה לרדת. לעומת זאת, כאשר תשומת הלב עברה לפעולות בזירות אחרות, ובעיקר למיקוד במתקפות של צה"ל בלבנון ובאיראן - תחושת ההישג של הישראלים נטתה לעלות.
ומה לגבי עתיד עזה? כ־24% מהישראלים מסכימים לעמדה לפיה ישראל תכבוש את הרצועה ותנהל אותה כמה שנים (46% מתנגדים באופן גורף), כ־24% מסכימים שישראל תאפשר לרשות הפלסטינית לשלוט ברצועה (41% מתנגדים באופן גורף) וכ־5% מסכימים שחמאס ימשיך לשלוט (55% מתנגדים גורף). כמובן, שגם על שאלות ותחושות אלו יש השפעה של ימין ושמאל. כך למשל, 81% מהימין היו רוצים לראות שלטון של ישראל בעזה, בעוד ש־74% מהשמאל היו רוצים לראות שם שלטון של הרשות הפלסטינית.
האתגר המסוכן ביותר: "הקיטוב והמחלוקת"
כפי שעולה מכל ממצאי הדוח, כמעט כל השאלות בישראל מגיעות בסוף לפוליטיקה ולקיטוב. יותר מכך, כ־55% מהישראלים עצמם סבורים ש"הקיטוב והמחלוקת" הם האתגר המסוכן ביותר בישראל כיום (יותר מהאיום האיראני והסכסוך הפלסטיני). במקביל, כאשר הישראלים נשאלו האם אפשר להגיע להסכמות ופשרות בסוגיות נבחרות (כדוגמת גיוס בני הישיבות החרדים, תחבורה ציבורית בשבת, הכוח של בית המשפט העליון, נישואיים אזרחיים) - רובם היו סבורים שכן. זאת אומרת, רוב הישראלים מפחדים מהקיטוב והמחלוקת, אך גם מאמינים שאפשר לפשר על הרבה מחלוקות.
במסגרת הדוח, ערכו במכון את מדד ההסכמה - המבטא הסכמה או אי הסכמה של כלל הישראלים על תשובות לארבע שאלות. השאלה שזכתה להסכמה הגבוהה ביותר עסקה בדמוקרטיה - 59% מהישראלים מסכימים שהמשמעות של מדינה דמוקרטית היא מדינה שגם "יש בה בחירות חופשיות, זכות הצבעה והכרעת הרוב" וגם יש בה "ערכי סובלנות ושמירת זכויות אדם". אך בקרב היהודים הנתון הזה עומד על 63%, לעומת 80% לפני שלוש שנים.
המחלוקות של הישראלים נעוצות בין השאר ביהדות המדינה: כשליש מהישראלים סבורים שישראל "לא מספיק יהודית", ובקרב הימין המספר הזה עולה ל־56%. בקרב החילונים, 42% סבורים שישראל היא "יותר מדי יהודית".
אם יש נקודה אחת שחוזרת לאורך הדוח היא הדומיננטיות של נקודת המבט הפוליטית על הסוגיות השונות. במקביל, רוב הישראלים סבורים שאי אפשר להמשיך ככה. כדי לסבר את האוזן - כמחצית מהחילונים אינם משוכנעים שישראל היא המקום הנכון לילדיהם ולנכדיהם לחיות בו. כמובן שגם המצב הביטחוני הוא אחת הסיבות לכך, אך ברור שאם לא נצליח למצוא פתרונות, להגיע לפשרות, ובעיקר לראות את המציאות כמו שהיא - עתיד המדינה מוטל בספק.
