לינדזי גרהאם, הסנאטור הרפובליקאי מקרוליינה הדרומית, שהלך לעולמו במפתיע בסוף השבוע, בגיל 71, כיהן יותר משני עשורים בסנאט האמריקאי. הוא הפך לאחת הדמויות המשפיעות ביותר במפלגתו בכל הנוגע לענייני צבא, ביטחון לאומי והיחסים עם בעלות בריתה של ארה"ב. לפני שנבחר לסנאט ב-2002 שירת ארבע קדנציות בבית הנבחרים, ובמקביל בנה קריירה ארוכה בפרקליטות חיל האוויר האמריקאי, שממנה פרש בדרגת קולונל במילואים.
● ארה"ב בצומת מסוכן: המצב הכלכלי דוחף את אמריקה לקצוות
● רוביו מול ואנס: המאבק על נשיאות 2028 התחיל במזרח התיכון
סיפורו הפוליטי כלל גם אחת התפניות המפתיעות ביותר בוושינגטון. במהלך הפריימריז הרפובליקאים בשנת 2015 היה גרהאם בין מבקריו החריפים ביותר של דונלד טראמפ. הוא הזהיר שהמפלגה הרפובליקאית לא תוכל לנצח אם טראמפ יהיה מועמדה לנשיאות, ואפילו אמר כי אם הרפובליקאים יבחרו בו, "אנחנו ניהרס, ומגיע לנו". באותה תקופה הוא כינה את טראמפ "גזען מסית, שונא זרים וקנאי דתי". אלא שלאחר ניצחונו של טראמפ בבחירות התפתח בין השניים קשר אישי הדוק. גרהאם הפך לאחד האנשים הקרובים ביותר לנשיא בקונגרס, שימש עבורו כתובת קבועה להתייעצויות בנושאי ביטחון ומדיניות חוץ, והיה מהדמויות הבולטות ביותר שהגנו עליו בשני הליכי ההדחה ובמהלך שורת החקירות שנוהלו נגדו. השניים נהגו גם לשחק גולף יחד לעתים קרובות, וטראמפ הרבה לתאר את גרהאם כחבר אישי ואיש סוד.
לאחר שנודע דבר מותו כתב הנשיא טראמפ כי "אמריקה איבדה פטריוט אמיתי". הוא אמר גם זה "מאוד עצוב", וכי הוא יעדכן בקרוב על פרטי ההלוויה, מה שמראה על כך שלנשיא חשוב להיות מעורב בסדרי ההלוויה של חברו.
עבור ישראל, גרהאם היה הרבה יותר מסתם סנאטור אמריקאי. במשך שנים הוא נחשב לאחד מבעלי הברית הקרובים והעקביים ביותר של ירושלים בגבעת הקפיטול. הוא תמך בסיוע הביטחוני לישראל, הוא פעל כדי לקדם את העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, דחף להחרפת הסנקציות על איראן והתנגד באופן עקבי לניסיונות להפעיל לחץ בינלאומי על ישראל. עבורו תוכנית הגרעין האיראנית הייתה האיום האסטרטגי המרכזי על ישראל ועל ארה"ב.
אחד התומכים החשובים ביותר של ישראל בזירה האמריקאית
אחרי אירועי ה-7 באוקטובר היה גרהאם בין הפוליטיקאים האמריקאים הבולטים ביותר שהתייצבו לצדה של ישראל ללא סייג. הוא הגיע לביקורים חוזרים בארץ במהלך המלחמה, נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם בכירים נוספים, וקרא לממשל האמריקאי להעניק לישראל גיבוי מלא במאבק נגד חמאס, חיזבאללה ואיראן. בביקורו האחרון, בינואר 2026, הוא דיבר על קידום "פרויקט מנהטן של המאה ה-21", שיתוף-פעולה אמריקאי ישראלי לפיתוח טכנולוגיות ביטחוניות מתקדמות.
מותו עורר גל תגובות בארה"ב ובישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו כתב כי "ישראל איבדה את אחד מידידיה הגדולים ביותר. אמריקה איבדה פטריוט גדול. אני איבדתי חבר אהוב", והוסיף כי גרהאם הבין יותר מרבים אחרים שביטחונן של ישראל ושל ארה"ב כרוך זה בזה. גם נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר החוץ גדעון סער, שר הביטחון ישראל כ"ץ וראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט פרסמו הודעות אבל, שבהן תיארו אותו כאחד התומכים החשובים והעקביים ביותר של ישראל בזירה האמריקאית.
מותו של גרהאם מסמל סוג של חילופי דורות בתוך המפלגה הרפובליקאית. גרהאם תמך במעורבות אמריקאית פעילה בעולם. הוא תמך במלחמה בעיראק, במעורבות ארה"ב בלוב, סוריה ועוד. קולו נחשב לחריג במפלגה שעוצבה בידי דונלד טראמפ. אנשים כמו סגן הנשיא ואנס, שמתנגדים לכמעט כל מעורבות צבאית בעולם, קולעים לטעם הבייס הרבה יותר מגרהאם. לכן היה זה ייחודי שגרהאם, על אף חילוקי הדעות ותפיסת העולם השונה, הצליח להתחבב כל כך על הנשיא טראמפ.
פרופ' ג'ונתן ריינהולד, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, אומר כי "לינדזי גרהאם היה חבר הקונגרס התומך ביותר בישראל. לא רק מבחינת היקף הפעולות שביצע, אלא גם מבחינת עומק המחויבות שלו לביטחון ישראל. הוא היה גם הקול הפוליטי המשפיע ביותר בקונגרס בכל הנוגע לתמיכה בישראל, ומעמד זה נשמר לו במשך שנים רבות;
סביר להניח שמי שיבוא אחריו לא יחזיק באותה רמת מחויבות עמוקה לישראל ובאותה השפעה פוליטית בוושינגטון שהיו לו. במובן מסוים, הדבר מזכיר מעט את הנשיא ג'ו ביידן, שהיה חבר המפלגה שלו בעל העמדה הפרו-ישראלית המובהקת ביותר, וכמובן, מתוקף היותו נשיא, גם המשפיע ביותר, ודור זה הולך וחולף".
