ועדת הכנסת קבעה: הבחירות לכנסת ה־26 יתקיימו במועדן הקבוע בחוק, 27 באוקטובר, והכנסת תתפזר בסוף השבוע הקרוב, ב־17 ביולי. האם זה אומר שפעילות החקיקה נעצרת, ואילו מגבלות זה מטיל על הממשלה?
● מ-165 ל-500 ישובים ברחבי ישראל: מפלצת הטבות המס יצאה משליטה
● חיסכון רפורמה בחסכונות? אולי עדיף לקרוא לזה מס חדש
איך זה משפיע על הכנסת?
בסקירה של ד"ר אסף שפירא שפורסמה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מוסבר שלפי עיקרון רציפות הכנסת (סעיף 37 לחוק יסוד: הכנסת), הכנסת שהתפזרה ממשיכה לכהן עד לישיבה הראשונה של הכנסת החדשה, והיא רשאית למשל להמשיך ולחוקק חוקים. עם זאת, המחוקק הכיר בקשיים של כנסת שכבר התפזרה להמשיך ולהתנהל כרגיל. כך, בתקופת הבחירות, מליאת הכנסת מכונסת רק על פי דרישה של 25 ח"כים או על פי דרישת הממשלה.
גם עבודת הוועדות מוגבלת. לפי תקנון הכנסת, הוועדות רשאיות להתכנס בתקופת הפגרה רק באישור ועדת הכנסת, כשזו מוסמכת גם לקבוע תנאים לקיום הישיבות. שפירא מסביר שהנוהג הוא שוועדת הכנסת מפקידה את האישור לקיים דיונים בידי "ועדת ההסכמות" - בה חברים יו"ר הקואליציה וחבר מסיעת ראש האופוזיציה.
מבחינה פרקטית, המשמעות היא שאין היתכנות גבוהה שיושלם בתקופת בחירות תהליך חקיקה מורכב שדורש עבודה פרלמנטרית רבה. ואולם, על הצעות חוק שעברו בקריאה ראשונה בכנסת אפשר להחיל "דין רציפות" - וכך לקדם אותו מאותה נקודה בכנסת הבאה, מה שמאפשר "לדלג" על השלבים המקדמיים של הליך החקיקה.
מה מותר לממשלת מעבר לעשות?
כפי שמציינים ד"ר עמיר פוקס ופרופ' עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, חוק יסוד: הממשלה לא קובע שום מגבלות על סמכויותיה של ממשלת המעבר, ואף לא מתייחס למושג של "ממשלת מעבר". חוק היסוד מדגיש את הצורך שלא ייווצר "ואקום משילותי", וכך בכל רגע, עד להשבעת הממשלה החדשה, תהיה ממשלה שיכולה לפעול באופן רציף ולמלא את כל תפקידי הממשלה.
בהתאם, גישת ביהמ"ש היא, באופן כללי, שיש מעט מאוד הגבלות על ממשלת המעבר. יחד עם זאת, בג"ץ קבע בעבר כי כאשר בית המשפט שוקל, במסגרת ביקורת מינהלית, את "סבירות" פעולות הממשלה, "מתחם הסבירות" של ממשלת מעבר הוא מתחם צר יותר מזה של ממשלה רגילה ומוטלת עליה "חובת איפוק" - אלא אם קיים "צורך ציבורי חיוני בעשייה".
צורך כזה, שאנחנו עשויים להיתקל בו בחודשים הקרובים, יכול להיות חתימת הסכמים מדיניים. כאן הפסיקה הכירה בכך שלמרות "חובת האיפוק" של ממשלת מעבר, יש מקום לחריגה מהעיקרון הזה כאשר האינטרס הציבורי מחייב פעולה דחופה.
נושא נוסף שעומד ברקע הוא מינויי בכירים. אלא שבתקופת זו הממשלה מוגבלת ביכולתה לבצע זאת, והפסיקה עמדה בעבר על המתח בין איפוק לעשייה שמעוררים מינויים בזמן שלטון מעבר. בג"ץ ציין כי ראוי שמינויים כאלה "ימתינו עד לכינון ממשל חדש, אלא מקום שיש באיוש תפקיד מסוים צורך חיוני של ממש".
וכמובן, ישנו העניין של "כלכלת בחירות". ככלל, העברת תקציבים היא פעולה מינהלית ככל פעולות הממשלה - וככזו היא כפופה לביקורת שיפוטית. אך בנוגע לכלכלת בחירות, יוחדה לה גם הנחיית יועמ"ש שעניינה "הבטחות או התחייבויות לחלוקת הטבות או להקצאת תקציבים במהלך פעילות בחירות" - האוסרת על שרים לספק הבטחה להקצאת תקציבים מכוח תפקידם במהלך סיורי בחירות.




















