"יכול להיות שצריך לחשוב מחדש על הרעיון של טיפול אחד במחלה אחת" - זו הייתה האמירה היומרנית של חוקרים מ־China Academy of Chinese Medical Sciences, שפרסמו ב־2024 סקירה בכתב העת המוערך International Journal of Surgery. ומה החלופה שהם הציעו? טיפול אחד בכמה מחלות במקביל, באמצעות גירוי לא פולשני של עצב הוואגוס דרך אפרכסת האוזן. יותר נכון, גירוי לא פולשני של עצב הוואגוס, שנקרא גם "העצב התועה", כאמצעי לבצע מעין ריסטארט לגוף וכך לטפל בשלל מצבים - תפקוד הלב, השמנה, רמת סוכר גבוהה בדם, ובעיות במערכת העיכול ובמערכת החיסון.
● חוקר ישראלי גילה: גורמי הסיכון הלא מוכרים של שבץ מוחי
● כך הפך פוטין את המרדף אחר אריכות ימים לפרויקט של 26 מיליארד דולר
החוקרים הודו באותו מאמר שהמדע עדיין לא לגמרי שם, אבל העניין בעצב הוואגוס לא שכך. מתחילת 2025 פורסמו בנושא הזה מאות מאמרים מדעיים.
מהו עצב הוואגוס?
עצב הוואגוס הוא למעשה צרור גדול של סיבי עצב. יש לנו שניים כאלה - אחד בכל צד של הגוף. הם יוצאים מגזע המוח, מתקשרים עם אזורים שונים בו, וגם שולחים זרועות מטה, לעבר מערכת הבליעה והקול, הלב, הריאות, הכבד, הלבלב, המעי ואיברים נוספים. לכן שמו הוא העצב התועה, שכן הוא תועה ומטייל בגוף כולו.
אילו טיפולים מקובלים?
כבר היום מקובל גירוי של עצב הוואגוס, באמצעות מכשירים מושתלים, לטיפול באפילפסיה ובדיכאון עמיד לתרופות. ד"ר ליאור לב־טוב, נוירוכירורג בכיר מבית החולים רמב"ם, מסביר: "הגירוי מגיע מהצוואר לגרעיני גזע המוח, ומשם לאזורים רחבים בו, וכנראה מעלה את הסף לגירוי הבא, כך שלא כל כך קל לו לגרום פרכוס, וכך פוחתים התקפי האפילפסיה. בדיכאון, אנחנו מאמינים שבזכות הגירוי נוצרת קישוריות חדשה באזורים הפרונטליים במוח.
"יש לנו מטופלים באפילפסיה ובדיכאון שהרוויחו ככה את החיים שלהם בחזרה, אך יש גם כישלונות".
הטיפול הפולשני מסובך ועלול להיות מסוכן, וכך אנחנו מגיעים לאפשרות של גירוי האוזן, שיש ממנה גישה נוחה לעצב הוואגוס.
"נערכו הרבה ניסויים בתחום הזה", אומר לב־טוב. "בעיקר במחלות לב, הפחתת לחץ דם, מחלות מעי דלקתיות, כאב, עייפות וריכוז. ויש באזז גדול סביב הנושא, כאילו זה טיפול טוב לכול. חזרנו לתקופה שבה חשבו לשים לכולם אספירין במים".
האם אפשר לנסות בבית?
סרטון וידיאו שפורסם על ידי המרכז הרפואי המוביל קליבלנד קליניק מסביר לציבור איך "לאתחל מחדש" את עצב הוואגוס בעזרת התעמלות, נשימות מכוונות, מסז', זמזום או שירה וגם בריכות קרח.
המסר הלא־רשמי הוא שעצב הוואגוס הוא כמו שריר, שכדאי ואפשר לאמן אותו למען איכות חיים כללית טובה יותר.
אלא שלא בטוח שגירוי האוזן הוא תחליף יעיל לגירוי פולשני, מאחר שהגירוי הוא של ענף קטן יותר של עצב הוואגוס. "כשאני משתיל את המכשיר לצוואר, כ־70%־80% מהאנרגיה עולה כלפי המוח, ואילו באוזן הסיב המרכזי מגיע לגרעין ומתפצל גם למטה וגם למעלה. כך שלמרות שההיגיון הרפואי קיים, הטיפולים הללו אינם מוכחים.
"אני חושב שבשלב הראשון, גירוי דרך האוזן של עצב הוואגוס ילמד אותנו מי מגיב היטב לטיפול וכדאי להציע לו את האופציה המושתלת. בשלב הבא בהחלט הייתי בוחן את ההשפעה של הגירוי עצמו בתחום הכאב הנוסיפלסטי, כמו פיברומיאלגיה, ואולי גם חרדה ו־PTSD. בהמשך מעניין לבדוק את השליטה של העצב בקצב הלב ואת הכיוון האנטי־דלקתי".
מה עם תופעות לוואי?
אם הוואגוס הוא באמת העצב שמשפיע על מגוון עצום של מערכות בגוף, האם לא מפחיד לגרות אותו לפני שאנחנו מבינים את המנגנון במדויק?
"זו שאלה טובה. כשאנחנו, הנוירוכירוגים, נוגעים היום במוח, אנחנו מדייקים מאוד. גירוי הוואגוס נותן תוצאה פחות ברורה. אבל בגרייה דרך האוזן העוצמות הן נמוכות וקשה להאמין שיתגלו תופעות לוואי לא הפיכות. אני מרוצה מכך שנערכים בתחום המון ניסויים, גם אם כרגע יש אולי מכירת־יתר של התחום לציבור.
"הוואגוס הוא לא שריר. הוא כבל תקשורת, ומה שחשוב זה המידע שהוא מוביל לאזור החישובי בבסיס המוח. כך שאני לא רואה מצב שבו נוכל 'לחזק את הוואגוס' סתם כך, אלא צריך להבין את התקשורת דרכו, ולהחליט מה בדיוק אנחנו רוצים לומר למוח או לגוף באמצעותו".
