בזמן שברשתות החברתיות בישראל דנים בימים האחרונים בנושא חשיפת משכורות, באירופה כבר מטפלים בתופעת הפערים ושקיפות השכר של העובדים.
● קרב באיחוד האירופי: גרמניה מנסה לטרפד הטלת סנקציות על ההתנחלויות
● מתחת לרדאר: באוצר מכינים את הקרקע למהפכת מס. זו הסיבה
החודש נכנסה לתוקף רפורמה מקיפה ביבשת, המחייבת חברות לחשוף את שכר העובדים בהן, לנמק מדוע נשים וגברים מקבלים שכר שונה ואף לעמוד בפני קנסות וסנקציות על עבירה על החוק. בישראל הדיונים הם תוצאה של סדרת כתבות של העיתונאי שאול אמסטרדמסקי בכאן, בעוד הדירקטיבה האירופית היא תוצאה של שנים של דיונים בין מעסיקים לארגוני עובדים ומחוקקים.
החקיקה החדשה באירופה נובעת בין היתר מהרצון לחסל באופן סופי את פערי השכר בין נשים לגברים, הקיימים עדיין ביבשת למרות מאבק נגדם בעשור האחרון. פער השכר המגדרי באיחוד האירופי עומד על ממוצע של 11% כאשר באסטוניה ובאוסטריה פערי השכר בין נשים לגברים הם הגבוהים ביותר באיחוד (18-19%), לעומת בלגיה ולוקסמבורג שבהם כמעט ואין פערי שכר (1%). בגרמניה עומדים פערי השכר על 16%.
פער השכר המגדרי הגדול ביותר נרשם במגזר הפיננסים ברחבי האיחוד האירופי, ובספרד נשים במגזר זה מרוויחות 40% פחות מגברים. להשוואה, בישראל הפער ניצב על בין 32% ל-42%, לפי מחקר של מרכז טאוב.
במקביל, הרפורמה שואפת לחזק את כוחם של עובדים מקבוצות מוחלשות כמו מהגרים ומבוגרים מול ניצול כלכלי מצד מעסיקים.
בחודשים הקרובים תהפוך הדירקטיבה למחייבת, וכל מדינה באיחוד תצטרך לקבוע קנסות ומנגנוני אכיפה ליישם אותה.
העיקרון המנחה את הדירקטיבה - חקיקה כלל-אירופית שהמדינות החברות באיחוד צריכות לאמץ בתוך שלוש שנים - הוא "שכר שווה לעבודה שווה". את המטרה הזאת הדירקטיבה מנסה להשיג באמצעות הגברת שקיפות השכר באיחוד האירופי ואיום בעונשים.
היא אושרה כבר ביוני 2023, כך שעד סוף יוני השנה כל 27 המדינות החברות באיחוד היו צריכות להתאים אותה לחוקים הלאומיים שלהן.
חלק מהמדינות כבר עשו זאת, אך אחרות מתמהמהות וביקשו דחייה בשל ההשלכות על שוק העבודה וחוסר הסכמה פנימי בהן.
הכללים החדשים
הרפורמה החדשה כוללת מחויבות של חברות לשורה של כללים חדשים: לחשוף את טווח השכר למשרות כבר במודעות ובהליכי הראיון לעבודה, להמנע משאלות במהלך ראיונות על משכורות עבר; לאפשר לעובדים לבקש מהמעסיקים מידע על השכר בקבוצה שהם שייכים לה, כמו גם על רמות השכר הממוצעות בארגון ובמחלקה; לדרוש מחברות גדולות (יותר מ־100 עובדים) לפרסם באופן שנתי פערי שכר בין נשים לגברים; ליזום בחינה משותפת מחדש של השכר אם יש הפרש לא מוצדק של 5% בין עובדים באותה המחלקה והעיסוק. סדרה של קנסות ועונשים קבועים ברפורמה החדשה לחברות שלא יישמו אותה.
גם מבחינה משפטית, החוקים החדשים מטילים על המעסיק, ולא על העובד, את האחריות להוכיח שלא היתה אפליה או שכר לא הוגן.
בכך היא עשויה לשנות מן היסוד את הגישה של חברות - בכל גודל - לנושא השכר. הקנסות על מעבר על החוק משתנים בין מדינה למדינה, ויכולים לנוע בין כמה אלפי אירו על עבירות "קלות" לבין עונשים הכוללים אחוז מסוים מהכנסות החברה לחברות גדולות.
בנוסף, נאסר להכניס לחוזים תנאים האוסרים על העובדים לדון בשכר שלהם או לחשוף אותו בפני אחרים.
החלוצות: ספרד ואיטליה
מדינות כמו ספרד ואיטליה כבר אימצו ועיגנו את עקרונות הדירקטיבה בפרלמנטים שלהן, וחלק מהמדינות אף הורידו את מספר העובדים הנדרשים כדי לפרסם דוח פערי שכר שנתי.
החל מיוני אחרון, למשל, כל החברות האיטלקיות מחויבות לפרסם שכר או טווח שכר במודעות הגיוס שלהן, חברות עם יותר מ־50 עובדים מחויבות להציג לעובדים דוח צמיחת שכר ברמה החברה (העלאות ובונוסים). זאת, בנוסף לדרישות הנכללות בדירקטיבה.
אולם ישנן מדינות - כמו גרמניה ואוסטריה - המתעכבות בשל חיכוכי דעות בין הצדדים המעורבים. ארגוני המעסיקים בגרמניה טוענים כי הרפורמה רק "מחייבת עוד בירוקרטיה" ולא תצליח במשימתה, בעוד שארגוני העובדים תומכים בה.
גרמניה חוקקה כבר לפני קרוב לעשור חוק לחשיפת הבדלי שכר בין נשים לגברים, אולם הוא נשאר לא מיושם בגלל הגבלות רבות וחוסר אכיפה. הממשלה הגרמנית הודיעה כי תציג בחודש הבא את החוק שלה בהתאם לדירקטיבה.
בבלגיה החוק אומץ בינתיים רק במגזר הציבורי. בשבדיה, הממשלה הנוכחית מעוניינת לערער על הדירקטיבה, ואמרה כי היא אינה תואמת את חוקי העבודה במדינה. ברמת האיחוד האירופי - שבע מדינות יישמו כבר באופן מלא או חלקי את הדירקטיבה והיתר עדיין בדרך.
מה קורה בישראל?
לדברי עורכת הדין אורי טורקיה-שלס ממשרד ERM (אפשטיין רוזנבלום מעוז), בישראל קיימת חקיקה דומה בתחום המגדר בלבד - תיקון 6 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד - המחייב דיווח שנתי על פערי שכר מגדרי וחל על מעסיקים גדולים וציבוריים.
אך לדבריה, "ההבדל המרכזי מן החקיקה בישראל הוא במידת האכיפה ובקיומן של סנקציות אפקטיביות". טורקיה-שלס היתה מעורבת בניסוח התיקון לחוק.
"הבשורה הגדולה ביותר בדירקטיבה האירופית בעיני היא דווקא חובת הפיקוח והאכיפה", היא מסבירה.
"במהלך 15 השנים האחרונות נחקקו במדינות שונות חוקים אשר עוסקים בשקיפות בשכר, כולל בישראל. ללא פיקוח על היישום, סנקציות ברורות או תמריצים חיוביים, החוק אינו מניע שינוי אמיתי".
לדבריה, "מטרת החקיקה אינה לקבוע שכר אחיד, אלא לצמצם פערי מידע המאפשרים לאורך זמן היווצרות של אפליה, בעיקר כלפי נשים, מהגרים, מיעוטים ועובדים המצויים בעמדת מיקוח חלשה יותר".
למרות ההגבלה בתחום פערי השכר המגדריים על חברות גדולות יחסית, בבריסל מקווים כי ההשלכות יחלחלו לכל המגזר העסקי, ואולי גם מעבר לגבולות האיחוד האירופי. גם חברות ישראליות המעסיקות עובדים במדינות אירופיות יהיו חייבות לשנות בקרוב את תחום ההעסקה והשכר שלהן.
