שי ג'ינפינג נהג להעריץ את ולדימיר פוטין, כיום הוא זה שמנהל אותו.
ארבע שנות מלחמה ובידוד כלכלי הפכו את נשיא רוסיה לצד המבקש במערכת יחסים שהולכת ונעשית בלתי מאוזנת, ולעיתים אף מתוחה.
● WSJ | הקנדי שמוביל את התרחקות אירופה מארה"ב
לפני שפוטין יצא לביקורו ה־14 בסין כדי להיפגש עם שי, הוא רמז בפומבי כי שתי המדינות עומדות לחתום על הסכם אנרגיה פורץ דרך. ואולם, למעשה, מטרתו העיקרית של ביקורו במאי הייתה לשכנע את שי לתת אור ירוק להקמתו של צינור גז טבעי שני בין רוסיה לסין, המכונה "כוח סיביר 2", פרויקט שמקודם כבר שני עשורים ושמוסקבה זקוקה לו נואשות.
אלא שהמשלחת הרוסית שהקדימה את פוטין לבייג'ינג נתקלה בקיר אטום. לדברי אנשים המעורים בפרטי השיחות, גורמים סינים הבהירו לראש גזפרום, ענקית הגז הממשלתית של רוסיה, כי יסכימו לפרויקט רק אם רוסיה תמכור לסין גז באותו מחיר מוזל - שבו מוסקבה מוכרת אותו בשוק המקומי. למעשה, בייג'ינג דרשה מהקרמלין לסבסד את הפרויקט.
לדברי אותם מקורות, כדי להבהיר את עמדתם, גורמים סינים אף אמרו לרוסים שלא להעלות את הנושא שוב עד שתנאי העסקה ישתנו. יום לאחר מכן פוטין עזב את בייג'ינג לאחר שחתם על 42 הסכמים והצהרות משותפות. ההסכם על צינור הגז לא היה אחד מהם. בייג'ינג לא סיפקה לכך כל הסבר פומבי.
"שי קיבל את פניו של פוטין כמו קיסר המקבל אורח בטירתו", אמר יורג ווטקה, איש עסקים גרמני ותיק ובעל ניסיון רב ביחסי סין ורוסיה, "ושלח אותו הביתה."
ביקורו של פוטין התקיים ימים ספורים לאחר ששי נפגש עם הנשיא טראמפ בבירת סין, בפסגה ששני הצדדים הקפידו להציג כמפגש בין שווים. טראמפ כינה את ביקורו בבייג'ינג G-2 קיצור של "קבוצת השתיים". סין נהנית מהמעמד הזה, אך נמנעת מלאמץ את הכינוי בפומבי, מחשש להרחיק את מדינות הדרום הגלובלי (רוב המדינות המתפתחות בעולם), קהל מרכזי במאמציו של שי לעצב מחדש את הסדר העולמי.
עם זאת, אין כל סימן לכך שהשותפות האסטרטגית בין בייג'ינג למוסקבה עומדת להתפרק. אם כבר, התמיכה הסינית ברוסיה רק העמיקה מאז הפלישה לאוקראינה.
בייג'ינג היא שאפשרה לכלכלת המלחמה של רוסיה להמשיך לפעול: היא רכשה נפט רוסי בהנחה, סיפקה את הרכיבים הדרושים לתעשייה הביטחונית שלה והעמידה את התשתית הפיננסית שמאפשרת למוסקבה לעמוד בפני הסנקציות המערביות. גורמים אמריקאים ואירופים קראו לבייג'ינג להפעיל לחץ על מוסקבה כדי שתשים קץ למלחמה, אך ללא הועיל.
נראה כי שי הפנים את הלקח משנות ה־60, אז היחס הכוחני של ברית המועצות כלפי סין כ"אח הצעיר" תרם להתפוררותה של אותה ברית. לעת עתה, שי מקפיד לנהוג בפוטין בכבוד בפומבי, גם בשעה שהוא מבקש לחלץ ממנו ויתורים מאחורי דלתיים סגורות.
ובכל זאת, ביקורו במאי היה שונה לחלוטין מהמפגש הראשון בין השניים ב־2013, אז בחר שי במוסקבה כיעד הראשון לביקורו הרשמי הראשון מחוץ לסין כמנהיג המדינה. לדברי אנשים המעורים בשיחה, שי הביע את הערצתו למנהיג הרוסי ואף כינה אותו "המודל לחיקוי" שלו.
אותם מקורות אמרו כי שי העריץ את יכולתו של פוטין לתפוס מקום בשולחן המנהיגים החשובים בעולם, אף שעמד בראש כלכלה התלויה במידה רבה בנפט ובגז, ולא בכלכלה מגוונת כמו זו של ארה"ב וסין.
כעת, המלחמה שניהל פוטין באוקראינה לא רק שקעה בבוץ והכבידה על רוסיה. היא גם העניקה לשי את המנוף הדרוש להשלמת שינוי מבני במאזן הכוחות, שכבר היה בעיצומו - והפכה את מה שהיה בעבר שותפות בין כמעט שווים למערכת יחסים שבה סין שולטת כיום כמעט בכל מימד.
משרד החוץ הסיני מסר בתגובה לוול סטריט ג'ורנל כי סין ורוסיה מקיימות שיתוף פעולה הדוק בתחומי האנרגיה ובתחומים נוספים. עוד נמסר כי שני המנהיגים בנו ביניהם "רמה גבוהה של אמון הדדי וידידות עמוקה".
דובר הקרמלין, דמיטרי פסקוב, אמר כי כל פרשנות שלפיה רוסיה היא השותפה הזוטרה במערכת היחסים בין המדינות מוטעית, משום ש"היחסים מבוססים על עקרון השוויון. שני הצדדים מתחשבים באינטרסים זה של זה".
היפרמות בקצוות
אף ששני הצדדים מתארים את יחסיהם כשותפות "ללא גבולות", היא נשענת על בסיס צר. היא מבוססת יותר על עוינות משותפת כלפי הסדר העולמי בהובלת ארה"ב מאשר על ערכים או תרבות משותפים. וכעת היא מתחילה להראות סימני שחיקה.
המתחים האלה עומדים בבסיס רעיון נועז, שמומחי מדיניות חוץ כינו "ניקסון ההפוך": הצבת האפשרות להשקעות אמריקאיות בפני רוסיה במטרה להרחיקה מסין, בדומה לאופן שבו הנשיא ריצ'רד ניקסון ניצל את המתיחות בין סין לברית המועצות כדי לפתוח ביחסים עם בייג'ינג בשנות ה־70.
בתחילת כהונתו השנייה של טראמפ מזכיר המדינה מרקו רוביו הצהיר כי ארה"ב אינה יכולה להרשות לרוסיה להפוך ל"שותפה הזוטרה הקבועה" של סין. אך הרעיון מת מלידה לאחר שפוטין סירב לסיים את המלחמה באוקראינה.
לרוסיה יש סיבות להתאכזב מיחסיה עם בייג'ינג, ואף לחשוד בה. היקף הסחר בין שתי המדינות אמנם הוכפל מאז תחילת המלחמה, אך לפי נתונים סיניים, עיקר הצמיחה נרשם בשנים הראשונות שלאחר הפלישה לאוקראינה ב־2022.
שטף של מוצרים סיניים לרוסיה הציף את השוק המקומי במכוניות, בציוד מכני כבד, במוצרי טקסטיל ואפילו בחזה עוף, שמחיריהם נמוכים יותר ולעיתים גם איכותם טובה יותר מאלה שמסוגלות החברות הרוסיות לייצר.
מחאתם של עסקים ברוסיה יצרה בעיה פוליטית עבור הקרמלין. בעקבות לחץ מצד חברו של פוטין מתקופת שירותם בקג"ב, סרגיי צ'מזוב, העומד בראש תאגיד התעשיות הביטחוניות הגדול ברוסיה - נקטה הממשלה צעדים שנועדו לייקר את מחירי המכוניות הסיניות כדי להגן על יצרני הרכב המקומיים.
"התחרות אכן עזה, אבל היא מנוע לקִדמה", אמר דובר הקרמלין, דמיטרי פסקוב.
לפי אנליסטים ואדם המקורב לשירותי המודיעין של רוסיה, מוסקבה חושפת יותר ויותר ניסיונות ריגול סיניים בקרב דרגי ביניים בממשל הרוסי. אולם היא נמנעת מלחשוף אותם בפומבי או להעלות את הנושא מול בייג'ינג מחשש שהדבר יפגע ביחסים בין המדינות.
"רוסיה נוקטת בגישה פרגמטית ביחסיה עם סין", אמרה אלינה ריבקובה, עמיתה בכירה במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית בוושינגטון. "הם יודעים מה מעמדם מול סין."
בתנאים של בייג'ינג
כיום, רוסיה זקוקה לסין הרבה יותר ממה שסין זקוקה לרוסיה.
כששי ופוטין נפגשו ב־2013, סין הייתה אחראית לכ־10% בלבד מהיקף הסחר הכולל של רוסיה, בעוד שאירופה עדיין הייתה שותפתה הכלכלית המרכזית. כיום הנתון הזה עומד על קרוב ל־40%. סין אחראית לשליש מהכנסות היצוא של רוסיה, בעוד שרוסיה מהווה פחות מ־4% מהיקף הסחר הכולל של סין.
יש אנליסטים הסבורים שסין לא תחתום לעולם על ההסכם עם רוסיה להקמת צינור "כוח סיביר 2", למרות מזכר ההבנות שנחתם בשנה שעברה. הנימוק שלהם היה מבני: בעולם יש די גז, והביקוש של סין לגז מיובא צפוי להגיע לשיאו באמצע שנות ה־30.
"מדוע שסין תתחייב לצינור שיידרשו חמש עד שש שנים לבנותו, ובכך תגביר את תלותה ברוסיה, כשבאותה מידה היא יכולה לרכוש גז מכל מדינה אחרת?", אמר ווטקה, שותף בחברת די־ג'י־איי גרופ מוושינגטון.
בינתיים, בייג'ינג אינה ממהרת, אף שהמלחמה האחרונה בין ישראל לאיראן, שבה גם ארה"ב הייתה מעורבת, נתנה לגורמים סינים סיבה לבחון מחדש את מידת האמינות של אספקת הנפט והגז הטבעי מהאזור.
"עדיף להמשיך לבשל את הרוסים על אש קטנה", אמר אלכסנדר גאבוייב, מנהל מרכז קרנגי רוסיה־אירו־אסיה, בהתייחסו לגישתה של סין במשא ומתן. "לחכות שהמצב הכלכלי של רוסיה יתדרדר עוד יותר, עד שהרוסים יהיו ממש על הברכיים, ורק אז להסכים לתנאים שמיטיבים עם סין"
ההיסטוריה משחקת לטובת האסטרטגיה הזאת. המשא ומתן על צינור "כוח סיביר" הראשון נמשך 15 שנה, עד שמוסקבה ובייג'ינג הגיעו סוף סוף להסכמה במאי 2014. ההסכם נחתם חודשיים בלבד לאחר סיפוח חצי האי קרים בידי רוסיה. המהלך הזה איים על גישתה של מוסקבה למימון אירופי ואילץ אותה לפרוץ את המבוי הסתום שנמשך שנים סביב סוגיית המחיר מול הסינים. אף שרוסיה הצליחה למנוע מבייג'ינג בעלות על נכסי ההפקה שלה, סין הייתה זו שהחזיקה ביתרון במשא ומתן על המחיר, והבטיחה לעצמה תעריף מוזל משמעותית, הצמוד למחירי הנפט.
ואולם, צינור "כוח סיביר 2" אמור להזרים גז ממאגרים שסיפקו בעבר את אירופה. הצלחתו תאשר את צדקת פנייתה של רוסיה לאסיה, ההימור האסטרטגי שפוטין לקח כאשר המלחמה באוקראינה ניתקה את קשריה הכלכליים של מוסקבה עם המערב. כישלונו יעביר מסר חמור אף יותר: לסין, שמחזיקה כמעט בכל הקלפים במערכת היחסים, אין כל כוונה להחליף את אירופה כלקוחה המרכזית של רוסיה.
השפעתה של סין חורגת הרבה מעבר לתחום האנרגיה. לדברי יועצים לממשלת סין ודיפלומטים המעורים בנושא, שי השתמש בעוצמתה הכלכלית של המדינה כדי לאלץ את פוטין לוותר בסוגיה מסוימת בשנה האחרונה. מוסקבה הסכימה שהיואן הסיני יהיה המטבע המרכזי של בנק אזורי לפיתוח, המתוכנן לפעול במסגרת ארגון שיתוף הפעולה של שנחאי, המכונה "בנק הפיתוח של ארגון שיתוף הפעולה של שנחאי". במשך יותר מעשור מוסקבה התנגדה להסדר הזה, מחשש להתרחבות השפעתה של סין באזור שנחשב במשך שנים לתחום ההשפעה שלה. ואולם לאחרונה, הבידוד הפיננסי של רוסיה אילץ אותה לשקול מחדש את עמדתה, והיא אותתה כי היא פתוחה להצטרף לבנק כחברה, כך לדברי היועצים והדיפלומטים הסינים. בתמורה מוסקבה ביקשה ערבויות לכך שהבנק יפעל מחוץ למגבלות הסנקציות המערביות.
מוסדות מימון רב לאומיים אחרים בהובלת סין לא היו מוכנים להציע הסדרים דומים. לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב־2022, הלחץ מצד המערב הוביל לניתוקה של רוסיה הן מבנק ההשקעות האסייתי לתשתיות (AIIB), שמושבו בבייג'ינג, והן מהבנק החדש לפיתוח (NDB), שמושבו בשנחאי ופועל במסגרת קבוצת BRICS - גוש של מדינות מתפתחות ששמ ו הוא ראשי תיבות של המדינות המרכזיות החברות בו: ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה.
מארגני ארגון שיתוף הפעולה של שנחאי מצפים להשיג באוגוסט מזכר הבנות מהמדינות המיועדות להצטרף לבנק, לקראת פסגת המנהיגים, במטרה להשיק את הבנק. מהלך כזה יקרב עוד יותר את מדינות ברית המועצות לשעבר, ובהן קזחסטן ואוזבקיסטן, לבייג'ינג, הפועלת להפוך לכוח הדומיננטי במרכז אסיה.
שאלה של כבוד
התמונות מביקורו האחרון של פוטין בבייג'ינג משכו מיד את תשומת הלב. כלי התקשורת הממלכתיים בסין פרסמו תמונה של פוטין לצד דיוקן ענק של שני המנהיגים. במבט מן הצד, נדמה היה שהדיוקן מציג את שי מתנשא מעל פוטין, המביט בו בהערצה.
דיפלומטים סינים אמרו לוול סטריט ג'ורנל כי האופן שבו התמונה בויימה לא נועד בשום אופן להשפיל את פוטין. רגישותו של פוטין לסמלי מעמד מסוג זה מתועדת היטב. כשנשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה השווה פעם את היציבה ושפת הגוף של פוטין ל"ילד המשועמם שיושב בשורה האחרונה בכיתה", ההערה עוררה את זעמו. יחסיו של פוטין עם אובמה נכנסו להקפאה עמוקה.
"הוא רגיש מאוד לדברים כאלה", אמר סרגיי רדצ'נקו, חוקר רוסיה בבית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. "כל מי שפגע בכבודו, ולו במעט, פוטין זכר את זה".
ההיסטוריה של היחסים בין סין לרוסיה מספקת לקח חשוב באשר למה שעלול לקרות כשהשותף הבכיר מרחיק לכת בניצול כוחו. כשמאו דזה דונג הגיע למוסקבה ב־1950 כדי לכונן את הברית הסינית־סובייטית, כרזות התעמולה הסובייטיות הציגו את סטלין כגבוה מעט ממאו, איתות מחושב היטב לכך שהוא "האח הבכור". (בפועל, מאו היה גבוה מסטלין הנמוך בכ־10 ס"מ לפחות).
דווקא ההתעקשות הזאת להפגין עליונות היא שבסופו של דבר הביאה להתפרקות הברית בשנות ה־60, קרע שנדרשו עשרות שנים כדי לאחותו והעניק לוושינגטון יתרון אסטרטגי עצום.
"הלקח ממערכת היחסים הזאת", אמר רדצ'נקו, "הוא שלא מנצלים את מעמדך כשותף הבכיר כדי להשפיל את השותף הזוטר".
לדבריו, עד כה שי הקפיד ליישם את הלקח הזה. הוא הותיר לפוטין מרחב תמרון, שמר כלפי חוץ על מראית עין של שוויון, גם כשהמציאות בפועל השתנתה באופן חד לטובתה של סין.
אולם מבחינת שי, ניהולו של שותף שנחלש מתברר כמורכב מכפי שציפה.
בבייג'ינג אי־הנוחות גוברת לנוכח הידוק שיתוף הפעולה הצבאי בין רוסיה לצפון קוריאה, ששלחה חיילים להילחם לצד הכוחות הרוסיים באוקראינה. המהלך מטריד את הגורמים הרשמיים בסין, שראו במשך שנים בפיונגיאנג חלק מתחום השפעתם.
בבייג'ינג חוששים במיוחד שכל העברת טכנולוגיה מצד רוסיה תשפר את יכולותיה הגרעיניות או את יכולות הצוללות של צפון קוריאה, ותקרב מיד את דרום קוריאה ויפן לארה"ב. וכך תחתור ישירות תחת ניסיונותיה של סין לנצל את החיכוכים בין סיאול לוושינגטון ולמשוך את דרום קוריאה אל תחום השפעתה.
כשפוטין יצא לביקורו הראשון מחוץ לרוסיה לאחר שנבחר מחדש במרץ 2024, בבחירות שספגו ביקורת נרחבת במערב ככאלה שלא היו חופשיות ולא הוגנות, הוא תכנן תחילה לבקר בבייג'ינג ומשם להמשיך ישירות לפיונגיאנג. הצד הסיני ביקש ממנו ליצור מרווח בין שתי התחנות, משום שרצף של ביקורים בסין, ברוסיה ובצפון קוריאה היה מחזק בדיוק את הנרטיב של "ציר האוטוריטרים", שבייג'ינג משתדלת להימנע ממנו. פוטין נענה לבקשה ושינה את מסלולו כך שיעבור דרך וייטנאם, כדי לספק כיסוי.
בתגובה לשאלה על הידוק הקשרים בין מוסקבה לפיונגיאנג, משרד החוץ הסיני מסר כי בייג'ינג מכבדת את "חילופי הידידות" בין שתי המדינות, וכי היחסים ביניהן "תורמים לקידום השלום והיציבות".
לדברי אנשים המעורים בנושא, פוטין קידם מאחורי הקלעים את הרעיון לקיים פסגה משולשת בין רוסיה, סין וצפון קוריאה, אך בייג'ינג דחתה את ההצעה.
במקום זאת, שי יצא בעצמו לפיונגיאנג בתחילת יוני, לראשונה מזה שבע שנים. לדברי אנליסטים, הביקור נועד להבהיר מחדש כי בייג'ינג, ולא מוסקבה, נותרה הפטרונית העיקרית של צפון קוריאה.
לשם כך, בייג'ינג הקפיאה את דרישתה רבת השנים מפיונגיאנג להתחייב לפירוק מנשק גרעיני כתנאי לקבלת מעורבות ותמיכה סיניות נרחבות יותר. "באופן עקרוני, סין לא זנחה את רעיון הפירוק מנשק גרעיני. חצי אי קוריאני נקי מנשק גרעיני עדיין נותר יעדה לטווח הארוך", אמרה יון סון, מנהלת תוכנית סין במכון המחקר סטימסון. "אך בטווח הקרוב, סין כבר לא תהפוך את הפירוק מנשק גרעיני לתנאי מוקדם לכל מגע עם צפון קוריאה."
לעת עתה, האסטרטגיה ארוכת הטווח של בייג'ינג נותרת על כנה. סין בונה בשקט קשרים בתוך רוסיה, החורגים הרבה מעבר לפוטין, ומטפחת קשרים עם גורמי ממשל ובעלי השפעה שיעצבו את המדינה לאחר שיעזוב את השלטון. לדברי כמה אנליסטים, העוינות כלפי המערב השתרשה באופן כה עמוק במוסדותיה של רוסיה ובחברה הרוסית, עד שהיא תשרוד גם את האיש שליבה אותה.
הכיוון שאליו מתפתחים הדברים מצביע על תוצאה שלפני עשור הייתה בלתי נתפסת מבחינת רוסיה.
"לסין יש סיכוי טוב מאוד להפוך את רוסיה למעין לאוס ענקית, פקיסטן ענקית", אמר גאבוייב. "למדינה שתהיה תלויה הרבה יותר בסין, מחוברת הרבה יותר לסין, ותישא עיניים אל סין כאל מודל לחיקוי וכמקור למודרניות".
כתבה זו תורגמה על ידי גלובס באופן בלעדי מתוך The Wall Street Journal. לינק לכתבה המקורית באנגלית.
