ביהמ"ש העליון: גם זכרון דברים מפורט אינו יכול לשמש בסיס לאכיפת מכירת קרקע

המדובר בתביעה שהגישה תקווה טליתמן נגד בנימין זלק. טליתמן, המיוצגת על-ידי עו"ד בן-יהודה, וזלק, המיוצג על-ידי עו"ד יורם חג'בי, חתמו על זכרון דברים, שלפיו רכשה טליתמן שטח קרקע תמורת סכום מסוים.

בזכרון הדברים נקבע, כי החוזה יחתם לכל המאוחר עד תאריך מסוים, ובמעמד החתימה על זכרון הדברים הפקידה טליתמן בידי זלק שיק דחוי כמקדמה, בסך של 5,000 שקל. עוד נקבע, כי בנוסף לסכום שננקב בזכרון הדברים, תעביר טליתמן לזלק סכום של 40 אלף דולר לנוספים.

בסופו של דבר לא נחתם חוזה בין הצדדים, וטליתמן עתרה לביהמ"ש בבקשה לאכוף את החוזה. השופט סטרשנוב קבע, כי זלק התחמק מלחתום על הסכם המכר עם טליתמן, כפי שהתחייב בזכרון הדברים.

השופט סטרשנוב קובע עוד, כי עדותו של זלק היא חסרת אמינות, וקיבל את עמדתה של טליתמן. השופט קובע, כי זכרון הדברים מהווה הסכם מחייב לכל דבר, ואיננו "הצהרת כוונות" וגם לא שלב ביניים התחלתי במו"מ לקראת גיבוש חוזה. זכרון הדברים הוא מסמך מפורט דיו, שנותן תוקף להסכמת הצדדים לרכישת קרקע בשטח מסוים ומוגדר, תמורת מחיר מסוים, וקובע לוח תשלומים, לרבות תשלום ריבית.

במהלך הדיון שהתקיים בביהמ"ש העליון, המליצו השופטים לטליתמן להסכים לקבלת הערעור. טליתמן נענתה לבקשת השופטים, ובעקבות כך בוטל פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, וכך גם התביעה.

את זלק ייצגו בעליון עוה"ד יורם ודבורה חג'בי. את טליתמן ייצג עו"ד מוטי בניאן. (ע.א 3273/01).