לא לתת להם להשלים 737

ההצעה הפשטנית, שכל קיבוץ וכל מושב יוכל להשלים הרחבה אחת של 737, איננה חדשה. בימים אלה מולאים לה 10 שנים. תמ"א 31 התירה למעשה מבחינה תכנונית את כל ההחלטות הכלכליות של ממ"י בדבר הרחבות יישובי הנחלות, בניגוד לכל אתיקה תכנונית מקובלת, בלי קשר למצב הסביבתי והחברתי של היישוב המורחב.

משמח לקרוא במאמר המערכת של "גלובס נדל"ן", כי למרות התשואה הכלכלית הנאה שקיבלו עו"ד מסוימים מההרחבות, רוב הסוסים עדין לא ברחו מהאורווה. מתוך 65 אלף הנחלות בארץ, מימשו, או יממשו בעזרת הוראות המעבר, רק כ-15 אלף את מה שקיבלו בחסד ולא בזכות. הם יצרו יישובים מעוותים חברתית, בהם מעט בעלי קרקע בורגנים, חיים ברווחה לצד הרבה צמיתים חסרי זכויות החיים בצפיפות. בשל רצונם להתרחק מהצמיתים, הקימו בעלי הקרקעות הסוציאליסטים, בשטחים פתוחים רגישים, יישובונים קטנים נפרדים, אשר התמלאו בזוגות צעירים חזקים, שהיו תקוותם של העיירות בהם נולדו.

אם להעניק אפשרות הרחבה גורפת לכל יישובי הנחלות, למה לא לכל היישובים הכפריים? מדוע להרחיב אוטומטית את "מושב" אלון הגליל ולדחות כל נסיון הרחבה של "מצפה" ידפת מגוש שגב הסמוך? שניהם אינם אלא פרברים של חיפה, והרחבתם עתה מיותרת חברתית ומזיקה סביבתית.

הנזק שגרם המיעוט שמימש את "זכותו", גדול דיו. אין שום סיבה לשלש אותו דווקא עכשיו. משנפסק סופית כי החקלאים לא יכולים להרוויח משינוי ייעוד הקרקע, וכשוועדי היישובים מנועים עוד מלספסר בדמי הפיתוח, יכולים עורכי תמ"א 35 לסגור את דלתות האורווה. היום ניתן, סוף סוף, לבטל את ההרחבה הגורפת. מוסדות התכנון שיאשרו את התוכנית אינם צריכים לחשוש עוד מתביעה על פגיעה בזכויות קנייניות, כיוון שאין כאלה.

חלק נכבד מהיישובים הכפריים בישראל ניתן ואף רצוי להרחיב. אין חולק על החובה הלאומית להרחבת יישובים בצפון הנגב למשל במאות אחוזים. לא רק קיבוצים ומושבים, גם יישובים קהילתיים. יש לאפשר לתוכניות המתאר המחוזיות להגדיר את היישובים הראויים להתרחב וגם את אלה שראוי שלא יגדלו כלל. מדוע יש לאפשר למושב האמיד רמת רזיאל, במרכז הארץ, להתפשט על חשבון השטחים הפתוחים האיכותיים בהרי יהודה? איזו תוכנית מתאר מקצועית היתה מאפשרת בניית שכונת וילות בקיבוץ ראש הנקרה, בפריפריה, על חשבון פוטנציאל הפיתוח של שלומי?

נכון, רב ההרחבות שבוצעו במסגרת 737 היו באיזורי הביקוש. למרות שפגיעתם בסביבה היתה קטנה יחסית ולמרות שהערים סביבן גדולות וחזקות דיין כדי להתגבר על נזקי הפרבור, ניתן באופן פופוליסטי לכנות את עצירת ההרחבות כאפליית הפריפריה.

כמו תמיד, בהסתכלות ארוכת טווח, שיקולי חברה, סביבה וכלכלה מצביעים על אותו כיוון. כבר היום ניתן להצביע על ראשיתו של תהליך התקרבות הפריפריה למרכז. חלק מיישובי אצבע הגליל, למשל, הפכו לפרבר איכותי ויוקרתי של תל אביב, בזכות קשר תעופתי מצוין למרכז תל אביב. אנשים מוכנים להגר ממרכז הארץ לפריפריה, במידה רבה בזכות הישובים הקטנים והסביבה ה"ירוקה". לא רק למען הסביבה, לא רק למען עתידה של קריית שמונה, גם כלכלית כדאי לעודד רק את פיתוח הערים בפריפריה ולמנוע הרחבה מיותרת של הישובים הכפריים.

הכותב הוא גיאוגרף ומתכנן סביבתי.