מהפך בוועדת הערר: הוצאות המימון כהוצאה מותרת לניכוי

כך למשל נקבע בפסק דין מ.ל. השקעות (ע"ש 1590/98), כי סעיף 39 מסדיר במפורש את המקרים שהוצאות שהיו לנישום יוכרו כניכוי לצורך חישוב מס שבח, והוא אינו כולל את הוצאות המימון כהוצאה המוכרת בניכוי.

במסגרת הרפורמה שנערכה לאחרונה במיסוי המקרקעין (תיקון מס' 50 לחוק) שונתה ההלכה שהיתה נהוגה, ולצידו של סעיף 39 נחקק סעיף 39א, אשר התיר את ניכויין של הוצאות המימון שהוצאו בקשר עם רכישת הנכס או השבחתו, וזאת בכפוף לתנאים המוזכרים בסעיף, כמו תחולתו על מכירת זכות במקרקעין שיום רכישתה הוא לאחר 7 בנובמבר 2001 וכן שההוצאה לא הוכרה בפקודה. לאור הוראת החוק יחלו רשויות מיסוי המקרקעין להכיר בהוצאות המימון שהוצאו על ידי הנישומים בקשר עם נכסים שנרכשו לאחר היום הקובע.

לאחרונה נדונה, בעניין חברת כימיקלים לישראל נ' מנהל מס שבח, בפני ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב, הטענה לפיה הרפורמה אינה משנה את החוק אלא מבהירה אותו. בשל כך החברה ביקשה לנכות הוצאות מימון שהיו לה בקשר עם נכס - עליו הוקם מגדל המשרדים מילניום שבדרום הקריה בת"א - אותו רכשה לפני המועד הקובע.

מנהל מס שבח דחה את בקשתה ואת ההשגה שהגישה בטענה, שסעיף 39 אינו חל על הוצאות מימון ועל פי ההלכה המקובלת. החברה הגישה ערר לוועדת ערר בטענה, שיש לפרש את סעיף 39 לחוק לאור הרפורמה ולהכיר בהוצאות המימון גם ביחס לנכסים שנרכשו לפני המועד הקובע.

ועדת הערר בעניין כימיקלים לישראל (וע 1408/01) בפסק דין מהפכני וחדשני, קבעה, כי לנישום עומדת הזכות לנכות את הוצאות המימון מן השבח. הוועדה בחנה סוגיה זו הן לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והן לאור הרפורמה.

חברי הוועדה יצאו מתוך נקודת הנחה, לפיה אי הכרה בהוצאות מימון לצורך חישוב השבח גורמת למיסוי של שבח שאינו קיים, ועל כן הדבר עומד, לכאורה, בסתירה להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עם זאת נחלקו חברי הוועדה בדיעותיהם, האם יש להכפיף את חוקי המס להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הואיל ובמרבית חוקי המס יש הוראות שרירותיות לצורך חישוב המס, שהיו ניתנים לביטול אם היתה מתקבלת טענת העוררת בדבר מס על רווח אמיתי.

מאידך התקבלה הטענה, לפיה יש לפרש את הוראות החוק טרם הרפורמה לאור הרפורמה שהתקבלה. ולאור זאת נקבע, כי סעיף 39(1) יפורש באופן הכולל גם את הוצאות המימון ששימשו לרכישת הנכס, כהוצאה מותרת לניכוי מן השבח.

חבר הוועדה רו"ח מיכה לזר, קובע למשל, כי סוגיית ההכרה בהוצאות המימון לרכישת נדל"ן המסווג כרכוש קבוע כהוצאה מותרת, הינה אחד מהנושאים אשר טופלו חלקית ברפורמה במיסוי מקרקעין (תיקון מס' 50), ונקבע לגביהם כי ההוצאה מוכרת מכאן ואילך. לדעתו, האמור הינו תיקון המבהיר את המצב המיסויי שהיה קיים עד כה, ולכן גם בעסקאות שהתבצעו קודם לרפורמה במס זכאי המוכר לניכוי ההוצאה. בין היתר הוא מנמק את קביעתו לאור הגישה הכלכלית לפיה יש למסות רק את השבח הכלכלי האמיתי. אי התחשבות בהוצאות המימון מתעלמת מהוצאה שהוצאה לצורך יצירת השבח, ועל כן ממסה שבח שאינו קיים. בסוף דבריו כותב מר לזר, כי יש להעמיד את ההוצאה גם במבחן הסבירות ויש לבחון האם גודל ההוצאה ומרכיביה הם סבירים.

לטעמנו, קביעת הוועדה לפיה בפנינו "תיקון מבהיר", שמטרתו לבאר את סעיף 39(1) באופן הכולל גם הוצאות מימון, אינה פשוטה, שכן לשונו של סעיף 39א (שהוסף במסגרת הרפורמה) קובעת במפורש, כי הוצאות המימון יותרו בניכוי ב "נוסף על ההוצאות המותרות בניכוי לפי סעיף 39". מכאן ניתן ללמוד, כי המחוקק אינו מבהיר את סעיף 39 הישן אלא קובע הלכה חדשה, אשר תנהג למן היום הקובע ואילך בלבד.

עוד נבהיר, כי אין ספק שפסה"ד יביא למהפיכה בנושא, בכך שבכל העסקאות הצפויות להתבצע בתקופה הקרובה ושהשומה בגינן תוגש למשרדי מיסוי מקרקעין, יצורפו הוצאות המימון ששולמו לחישוב השבח מכח פסק הדין. כמו כן, צפוי גל של בקשות לתיקון שומה באותם מקרים בהם לא הוגשו ההוצאות בשלב השומה.

סגן נציב מס הכנסה, רו"ח אהרון אליהו, הודיע כי בכוונת נציבות מס הכנסה להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.

את כימיקלים לישראל יצג עו"ד י. זיסמן.