קרקע יש רק אחת

בשנות ה-90, נישא על גלי ההגירה, יצר הלובי החקלאי מצג שווא, לפיו יש צורך דחוף בהפשרת קרקע לבניית דירות. מועצת מקרקעי ישראל, כחלק אינטגרלי מהלובי הזה, החליטה לראשונה כי החקלאים יקבלו "פיצוי" נדיב על הפסקת העיבוד על-פי שווי הקרקע לאחר שינוי הייעוד, ובכך יצרה קישור נפתל בין אובדן מקור פרנסה לחקלאי והשקעתו בקרקע לבין ערכה של הקרקע לאחר שינוי הייעוד.

באוגוסט 2002 קבעו שופטי בג"ץ, כי מדובר בפגיעה חמורה בצדק, וכי החלטות המינהל בטלות. נפסק, כי תחתן יש לקבוע החלטות שלא על -פי מדיניות מפלה זו. היום עולה בפני מועצת מקרקעי ישראל הצעת החלטה המחליפה את החלטה 727 שבוטלה על ידי בג"ץ, והיא גרועה ממנה לתכנון, לסביבה ולחברה.

ההצעה החדשה קובעת פיצוי קבוע של בין 13.5 ל-31.5 אלפי שקלים לדונם קרקע חקלאית, על-פי סוג העיבוד והשקעה בקרקע. לכאורה קיבל מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) את הדין, והבין כי יש לנתק את הקשר בין הפיצוי על הקרקע לבין ערכה לאחר שינוי היעוד. אלא שלפיצוי השוויוני עבור קרקע חקלאית באשר היא מציעים תוספות שונות, כגון פיצוי על אי התנגדות לשינוי גבולות, פיצוי על תמיכה בקידום התוכנית, פיצוי על הסכמה לציפוף יחידות הדיור וכו', היכולות להגיע עד ל-80% מערך הקרקע בייעודה החדש.

במרכז הארץ, ערכו של דונם קרקע לבנייה יכול להגיע למאות אלפי דולרים לדונם אחד, וגודלה של נחלה חקלאית המשויכת למשפחה אחת נע בין 25 ל-80 דונם. הצעה זאת לא רק שאינה משפרת את מצב הצדק לעומת החלטה 727, אלא אף מרעה אותו בהרבה. כזכור, בית המשפט העליון פסל את החלטה 727, שהעניקה בין 27% ל-29% מערך הקרקע בייעודה החדש, וקבע כי היא החלטה בלתי סבירה בעליל ובטלה, ואין לפעול על פיה.

גם את החלטה 737 הפסולה מבקש ממ"י להחליף בהחלטה גרועה ממנה, המאפשרת לכל משפחה לקבל 2.5 דונם לבנייה של שלושה בתי מגורים ובנוסף עוד 500 מ"ר לתעסוקה. ליישוב חקלאי קטן של כ-100 משפחות כמו מושב רמת רזיאל בלב השטחים הפתוחים האיכותיים של הרי יהודה, תהיה אפשרות לבניית קניון ששטחו כפול מהשטח המסחרי של מרכז עזריאלי בתל אביב, וסביבו יגורו 300 משפחות עשירות שיצאו מירושלים, לא יעבדו בבירה ולא יקנו בה.

ההשפעות הסביבתיות של הצעות ממ"י נבדקו ע"י מינהל התכנון. בחוות דעתו קובע מינהל התכנון, כי אין להצעות ההחלטה כל קשר למדיניות תכנון ארצית כפי שהיא מגובשת ומבוססת בסדרת תוכניות מתאר ברמות השונות, כולן בעלות מעמד סטטוטורי. באישורה המהיר של תכנית המיתאר הארצית לקליטת עליה (תמ"א 31) למדנו כבר שכל החלטה קניינית של ממ"י, הופכת תוך זמן קצר להחלטה תכנונית סטטוטורית מאפשרת.

רוחם של עורכי דין, נציגי היזמים, שכתבו למעשה את החלטות ממ"י הפסולות, ממשיכה לשרות על הצעות ההחלטה של ממ"י. רצונם של החקלאים להגדיל את התשואה מהקרקע שניתנה להם בחינם ברור לגמרי. החוצפה של מגישי הצעת ההחלטה בממ"י להציע צמצום של הכנסות המדינה, (אף אם לא תתקבלנה הצעותיהם,) היא נושא שיש לדון בו בכיכר העיר ולא בבג"ץ.