גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בפסק דין זה (עמ"ה 1055/01, פפו מפעלי בניה (1982) בע"מ נגד משרד פקיד שומה היחידה הארצית לשומה) נקבע על ידי השופטת ברכה אופיר-תום, כי בהעדר ייחוס ספציפי מוכח של הוצאות הנהלה וכלליות לפרויקט בנייה, יש ליישם את נוסחת הייחוס שנקבעה בסעיף 18 (ד) לפקודת מס הכנסה.

כזכור, בפס"ד אינטרבילדינג חברה לבנין בע"מ נגד פקיד שומה ת"א 1 נקבע ע"י השופט אריאל, כי שיטת הייחוס לפי סעיף 18 (ד) ניתנת ליישום במקרים בהם לא ניתן לייחס הוצאות באופן ספציפי, ואין לנוסחה זו תחולה במקרים בהם ייחוס ההוצאות ברור מובהק ומוכח.

בפס"ד אינטרבילדינג המחלוקת נסובה סביב ייחוס הוצאות מימון, אשר ניתנות לייחוס כאשר הפרויקט ממומן בליווי בנקאי סגור. לעומת זאת, במקרה זה נדונו הוצאות הנהלה וכלליות, אשר מוגדרות בסעיף 18 (ד) לפקודת מס הכנסה כהוצאות שהנישום אינו יכול ליחסן במישרין ליחידת עבודה, לקרקע או להכנסות אחרות. גם על פי הגדרת החשבונאות הפיננסית המצוטטת בפסק הדין, הוצאות אלו אינן קשורות לפרויקט מסוים או לפעילות ספציפית ואין למונען ע"י ביטול פרויקט זה או אחר. מאחר והוצאות אלו, במהותן אינן ניתנות לייחוס ספציפי, הרי שברור כי הייחוס צריך להתבצע באמצעות נוסחה.

במקרה הנדון, ניהלה החברה מספר פרויקטים, אשר אחד מהם נסתיים בשנת הדו"ח. החברה ייחסה את עלויות ההנהלה והכלליות לפי מפתחות שקבעה, תוך מתן משקל יתר לפרויקט שנסתיים בשנת הדו"ח. לטענת החברה, משקל היתר ניתן מאחר והיה זה הפרויקט הראשון שבנתה, ומשום כך נדרשה לשלם "דמי לימוד גבוהים".

על פי פסק הדין, לא הרימה החברה את נטל ההוכחה כי אכן הפרויקט שנסתיים צרך משאבים באופן חריג. יתירה מזו, אצל השופטת עוררה תמיהה עדותו של מנהל החברה אשר טען, כי בפרויקטים מאוחרים יותר "עלה פי 3 לבנות עם צרות גדולות", טענה הסותרת במידה מסוימת את הטענה בדבר "דמי הלימוד" שנדרשו בפרוייקט הראשון.

מאחר והחברה לא הביאה כל הסבר ולא ביססה כל קריטריון להקצאת ההוצאות שבוצעה בפועל על ידה כאשר נטל ההוכחה הוטל על כתפיה, אומצה ע"י בית המשפט הדרך בה נקט פקיד שומה לייחוס ההוצאות על פי לשון החוק.

יצוין, כי בחודש אוקטובר 2001 הוציאה נציבות מס הכנסה חוזר מספר (7/2001) בעניין יישום הלכת אינטרבילדינג. על-פי החוזר, הלכת אינטרבילדינג מצטמצמת רק למקרים בהם מדובר בפרויקט בנייה המהווה "יחידה משקית סגורה", שיש לה הנהלת חשבונות נפרדת וליווי פיננסי בנקאי צמוד, ובהתאם לכך נקבעה שורת תנאים.

להערכתי, מפסק הדין עולה, כי נישום יזכה לסעד מבית המשפט במקרים בהם יישא בנטל הראייתי של ייחוס ההוצאות, גם אם לא יעמוד בכל התנאים שנקבעו בחוזר ככתבו וכלשונו. יחד עם זאת נראה, כי לא ניתן יהא ליישם את הלכת אינטרבילדינג בייחוס הוצאות הנהלה וכלליות, וזאת מעצם הגדרתן, הן על פי פקודת מס הכנסה והן על פי עקרונות חשבונאים מקובלים.

אין ספק, כי בפסק דין זה לא נאמרה המילה האחרונה בעניין דרך יישומה של הלכת אינטרבילדינג, ולביהמ"ש תגענה מחלוקות רבות נוספות שתסובנה סביב הקריטריונים לייחוס הוצאות לפרויקטים של בנייה.

הכותב מתמחה בחשבונאות ומיסוי קבלנים.