השאלה אם העובדים הזרים חיוניים לבניין הארץ מעסיקה את הציבור ומטרידה את הקבלנים. אז מי שרוצה להירגע, מוזמן לעיין במחקר שפורסם זה עתה ברבעון לכלכלה: "תחלופת עובדים ישראלים בעובדים זרים בענף הבנייה: תמונת מצב והשלכות למדיניות". ערכו את המחקר הזה נעם זוסמן ודמיטרי רומנוב, שניהם אנשי בנק ישראל, המתעניינים כבר זמן רב בשאלות אבטלה ותעסוקה.
אם להתחיל מהסוף, זוסמן ורומנוב בחנו את האפשרות להפחית בהדרגה את מספר הזרים בעבודות הבניין ב-30,000, ולקלוט במקומם קרוב ל-40 אלף ישראלים החיים כיום מדמי אבטלה או הבטחת הכנסה. למרות שחשבון השכר יעלה, לדעת החוקרים, ב-16%, התייקרות הדירות תגיע לכל היותר ל-4%, ומאידך ייווצר עודף פיסקלי של יותר מ-1.1 מיליארד שקל. הממשלה תוכל לוותר על חלק מהעודף הפיסקלי כדי לסבסד את העסקת הישראלים, ולמנוע בכך התייקרות כלשהי של הדירות.
החוקרים מתאמצים לברר, מהו המספר האמיתי של העובדים הזרים בענף הבנייה. הבירור קשה, מאחר שלא ידוע בדיוק מספר הזרים שלא אושרה כניסתם ו/או שהייתם, וגם לא ברור כמה מהנקלטים רשמית בבנייה יורדים מהפיגום ומסתננים לעבודות אחרות. אף שמספר הזרים אינו ברור, דבר אחד - שצוין במדור זה פעמים רבות - ברור בהחלט: אם העבודה זולה, הפריון לא כל כך חשוב, והמטראז' הממוצע שבונה הפועל המצוי עולה ויורד, כאשר היקף התעסוקה אינו עומד ביחס ישר להיקף הבנייה.
לפי חישוביהם של זוסמן ורומנוב, בין 1990 ל-2001 עלו מחירי הדירות הרבה יותר משעלה חשבון השכר של ענף הבנייה. הפער היה גדול במיוחד בין 1996 ל-1999, שנות הביקוש הגבוה לדירות. אבל גם בשנים האחרונות, שבהן ירידת המחירים היתה גדולה מירידת היקף הבנייה - עובדה שהשפיעה על רצון הקבלנים להמשיך ולבנות - נשאר פער גדול בין המחירים והשכר. במילים אחרות, אם השכר נמוך, אין הכרח להתאים את היקף התעסוקה להיקף הבנייה, מאחר שעדיין אפשר למכור את הדירות החדשות ברווח - אם לא מסתבכים בהלוואות ענקיות למימון בנייה מיותרת.
בהיות השכר המשולם לזרים נמוך, התופעה האמורה באה לידי ביטוי בהמשך הגידול בהעסקת הזרים, גם בשנות השפל שבין 1999 ל-2001, כפי שמראים החוקרים. חישוביהם מאשרים את העובדה הידועה, שהישראלים - יהודים וערבים כאחד - נוטים לנשור מעבודות "רטובות", שחלק מהן דווקא יבשות מאוד, כמו טופסנות וברזלנות, אף שעבודות הטיח והריצוף באמת לחות במקצת.
מאחר שזרים היו די והותר, לא היה צורך להעלות את השכר בעבודות הצווארון הכחול שהוצעו, כביכול לישראלים המוכנים לבנות את הארץ. בין 1995 ל-2001, מראים זוסמן ורומנוב, השכר לישראלים בעבודות של צווארון כחול נשאר צמוד לשכר המינימום - כדי להבריח אותם מהענף. השכר הריאלי לשעת עבודה של ישראלים בעבודות צווארון לבן בענף הבנייה עלה ב-30% בין 1995 ל-1998, ירד במקצת ב-1999 אבל התאושש והיה גבוה ב-2001 ב-50% ריאליים מכפי שהיה ב-1995.
מציאות זו מעוררת את השאלה הקלאסית, מי קדם למי - הביצה לתרנגולת, או להפך. האם בריחת הישראלים קדמה להקפאת השכר בעבודות הבנייה הרטובות, או להפך. החוקרים, שבדקו כבר בעבר את ההשפעה של דמי האבטלה והבטחת ההכנסה על החשק לעבוד, סבורים שאפשר להעסיק ישראלים במקום זרים בענף הבנייה.
מעודדת אותם, באופן פרדוקסלי, העובדה הבאה: מכיוון שהשכר בבנייה נמוך, אין תמריץ לייעל את הענף ולתעש אותו, ולכן אין חשש שלא תהיה בו עבודה מאחר שענף יעיל זקוק לפחות עובדים כדי להגיע להיקף תפוקה נתון. פרדוקס אופייני לאומה שהמציאה את הביטוי: אשרי - יתום אני.
לפי הערכת החוקרים, אפשר להקטין את מספר הזרים בתוך שלוש שנים ב-30 אלף, ומאחר שהישראלים עובדים שבוע קצר מן השבוע שהזר נאלץ לעבוד, צמצום זה במספר הזרים יאפשר לקלוט 37,600 ישראלים. אומנם, החוקרים לא ניסו להשוות את פריון העבודה בין הזרים והישראלים, אבל מאחר שהקבלנים מוכנים לקיים אבטלה סמויה של זרים, כמו שמראה הקשר החלקי בלבד בין מספר העובדים להיקף הבנייה, בעיית הפריון הנמוך של הישראלים, שלא ניחנו בעוצמה גופנית של סינים ורומנים, אינה צריכה להדאיג.
אכן, הישראלים יקבלו שכר גבוה מהזרים כבר מהיום הראשון לעבודתם. לכן, החישוב מראה שעלויות העבודה, המהוות כרבע ממחיר הדירה (הכולל, כמובן, גם חומרים וקרקע) - עלולות לייקר את הדירות בשיעור נמוך, 4% לכל היותר. בה בשעה, הממשלה תחסוך דמי אבטלה והבטחת הכנסה, ותיהנה גם ממסי הכנסה וצריכה שהישראלים ישלמו בהיקף גבוה מהזרים, השולחים את כספם אל מעבר לים.
עובדה זו תשפר את מצב התקציב גם מצד ההוצאות וגם מצד ההכנסות. וכאמור, אם הממשלה תרצה למנוע כל התייקרות עקב העסקת ישראלים, תוכל לסבסד את התעסוקה ולוותר על חלק מהעודף הפיסקלי הצפוי. יתר על כן, אם יהיה הכרח בסבסוד גבוה יחסית, הממשלה תוכל לוותר על חלק מאגרות הבנייה וגם על חלק מהמחיר שמינהל המקרקעין גובה בעד הקרקע המיועדת לבנייה.
בקיצור, אבות אבותינו שרו "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה". אולי יוכלו ניניהם לחזור על השיר הזה, גם בעברית וגם בערבית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
