הסמכות לתקן טעות סופר בצוואה

חוק הירושה התשכ"ה - 1965, מכיר בארבע דרכים למתן צוואות על-ידי המצווים: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה, או מה שמכונה צוואת "שכיב מרע". כל סוג של צוואה יש לה את הדינים המיוחדים לגביה. הצוואה הרווחת ביותר הינה צוואה בעדים, אשר במסגרתה המצווה חותם על הצוואה בפני שני עדים, המאשרים כי המצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו, ומאשרים באותו מעמד בחתימת ידם על פי הצוואה, שהמצווה חתם על הצוואה מרצונו החופשי. צוואה זו בדרך כלל נערכת על ידי עורך דין, שאמור להקפיד על כללי עריכת צוואה, בכדי שלא יהיה בה פגם כלשהו שיביא לפסילתה.

לא פעם המעוניין בצוואה מעוניין גם להצביע על תיקון בצוואה, באשר לדעתו חלה "טעות סופר", קרי, טעות שלא יורדת לשורש הצוואה, ועל כן מן הדין לתקנה. כידוע, את המצווה אין מה לשאול, ועל כן בין המשפט נדרש למעשה לנחש, על פי הכללים שפותחו בפסיקה כגון "תכלית ראויה", "אומד דעת המצווה" וכו', מה היתה כוונת המצווה.

לאחרונה נדרש רשם הירושות בתל אביב, בשתי החלטות שנתן, לעניין סוגיה של טעות סופר ומן הראוי ללמוד אותן, באשר יש להן השלכות למקרים רבים ודומים המוגשים בלשכות של רשמי ירושות ברחבי הארץ. במקרה אחד המבקש עתר לרשם הירושות שזה יצהיר, כי נפלה טעות בתיאור נכס מקרקעין שהינו מגרש, כך שהמגרש יפורש כאילו כולל גם את הבעלות על מניות באגודה, וזאת על ידי פרשנות מרחיבה. המגרש נשוא הדיון היה מגרש במושב רמות השבים, וככזה היה מעניק לבעל הזכות בו גם זכויות מעבר למגרש עצמו. העוסקים במלאכה יודעים, כי זכויות מורחבות אלו לעיתים יקרות לא פחות, ולפעמים יותר מאשר המגרש עצמו.

סעיף 32 לחוק הירושה מורה: "נפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון הוא כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לענייני ירושה, או בית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א'". והשאלה היא, כפי שהרשם זילביגר שואל, האם בטעות סופר עסקינן אן לאו? הרשם זילביגר, בנותנו תשובה שלילית לשאלה זו, קובע כי "טעות סופר" בתיאור הנכס משמעה טעות בציון פרט מפרטי הנכס עצמו, כגון: שיבוש בציון כתובת הנכס, שיבוש בציון פרטיו ברישומים בספרי המקרקעין, טעות בציון שיטחו, מקומו, צבעו של הפריט וכו'.

ענייננו במצב שונה: הטעות - כלל שהיתה - אינה בתיאור הנכס, המגרש, כפי שצוין בצוואה. הטענה בבקשה היא, כי לנכס זה - למגרש זה - נלווית וכחלק ממנו גם מניה. אפילו כך, ענייננו בטענה ל"זכות" הנלווית לנכס, אך מחוצה לו. אין טענה כי בצוואה נפלה "טעות סופר" בתיאור הנכס עצמו, המגרש, לפיכך היעדר ציון לגבי זכות מחוצה לנכס איננו בגדר "טעות סופר" ב"תיאור הנכס".

המבקש טוען, כאמור לעיל, כי ראוי ונכון להשלים את החסר בצוואה הנטען על ידו, באמצעות פרשנות מרחיבה. כלומר לפנינו, גם לגירסתו, שאלה אל "פרשנות הצוואה והשלמת חסר (לאקונה) בה".

יש להדגיש, כי המגרש והזכות למניות באיגוד אלו שתי מטריות שונות לגמרי, וקשה להקיש מאחד למשנהו. אין המדובר במגרש וזכויות בנייה על המגרש, שהינם למעשה שני צדדים של אותה המטבע. כך שאם אומרים מגרש, מתכוונים לאחוזי בנייה באותה נשימה. בעניין זה הרשם זילביגר קבע גם, כי המבקש יכול היה לפנות ישירות לבית המשפט לענייני משפחה לקבלת פסק דין הצהרתי, ובכך לחסוך את הזמן מהגשת הבקשה לצו קיום צוואה ועד למתן החלטה של הרשם להפנות את התיק לבית המשפט לענייני משפחה.

כידוע, עסקאות רבות נעשות על-ידי יורשים וזכאים עוד בטרם הם נרשמו כבעלי זכויות, ואף בטרם יצא צו קיום צוואה או צו ירושה כדין מידי הרשם. כל עיכוב בהוצאת צווים מעין אלו, הינו לעוכרם של המעוניינים ועל כן יש חשיבות גדולה לעצם העובדה, שחוסכים את פרק הזמן שבין הגשת בקשה לצו ירושה ו/או צו קיום צוואה ועד להפניית התיק על-ידי רשם הירושות לבית המשפט המוסמך.

בהחלטה השנייה של הרשם זילביגר, לטענת המבקש נפלה טעות בציון תאריך הצוואה, ובמקום תאריך 29.3.03 נרשם 23.9.01. ונשאלה השאלה, האם זו טעות סופר? כידוע סעיף 32 לחוק הירושה קבע את המסגרות בעניין טעות שנופלת בצוואה.

לפי קביעת הרשם זילביגר, טעות בתאריך מתייחסת לסוגיה שעניינה לא תוכן הצוואה, אלא פגם בצורת הצוואה, ולעניין זה סעיף 24 מורה: "לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה, ראשי הוא לקיימה אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20 עד 23 או בכשרות העדים". להחלטות אלו חשיבות פרקטית ויומיומית לאנשי מקצוע ולסתם מעוניינים, אם לפתע מגלים טעות כלשהי בצוואה ועליהם להיות ערניים על אופן ההליך אשר מאפשר את תיקון הטעות.

הכותב מתמחה בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה וממ"י.