פארק איילון: מחיר הפחדים

כך זה התגלגל: מיד אחרי שאריק שרון העביר במאי 1992 את החלטה 533 המפורסמת, אם כל ההפשרות, פועלים השקעות (בבעלות קודמת) חכרה 1,163 דונם ליד חיריה, שטח חוות הזרע. בתחילת 93' דובר על הקמת שוק סיטונאי על הקרקע הזו, ומועצת מקרקעי ישראל העניקה ליזמים את הזכויות המופלגות של 533, דהיינו, זכות החוכר ליזמות תמורת 51% משווי הקרקע לאחר שינוי יעוד - אבל זאת בתנאי שחוות הזרע תסיים את התכנון תוך שנה אחת.

עברה שנה וחוות הזרע לא עמדה בתנאי. ניתן היה לשלול ממנה פריוילגיות והרשאה נוספת לתכנון. אבל, כאשר התחילה הביקורת על אחוזי הפיצוי ועסקאות הוקפאו, המינהל הסכים להעביר את עניין חוות הזרע לוועדת החריגים, שפעלה מ-1994 במינהל, בראשות מרים רובינשטיין מפרקליטות המדינה, הידועה כ"ועדה 640".

למרות שחוות הזרע לא עמדה בהתניית הזמנים בעיסקה לשוק סיטונאי, "ועדת 640" אישרה לחוות הזרע חבילת הטבות: לא שוק סיטונאי אלא מגורים ומסחר, כאשר למחצית הקרקע שלהם יינתנו זכויות לפי 533 ולמחצית השנייה יינתן פיצוי לפי החלטה 611 (שהחליפה את 533 ובמהלך גלגוליה הפיצוי לפיה ירד ל-27% לקיבוצים ומושבים ו-13.5% לחברות עיבוד כמו חוות הזרע).

הרשאת התכנון שקיבלה חוות הזרע הפעם היתה לתקופה של שנתיים. חוות הזרע הודיעה על כוונתה לבנות בשטח 12 אלף דירות. בכל מקרה, גם הפעם לא עמדה חוות הזרע במגבלת השנתיים של הרשאת התכנון לפי החלטה 611.

משחלפה התקופה הקובעת התחיל המינהל לתכנן בעצמו, והוציא על התכנון 3 מיליון שקל. חוות הזרע ביקשה וקיבלה מהמינהל ארכה נוספת לחתום על הסכם הרשאה לתכנון עד לתאריך 13.8.97. גם מועד זה חלף בלי שהוגשה תוכנית, אבל, ראש המינהל דאז, ברטי ברודו, גילה רוחב לב והבטיח לחוות הזרע לא לפגוע ב"זכויותיה ההיסטוריות" מוועדת 640.

את ההישגים הללו יכולה חוות הזרע לזקוף לזכות פרקליטיה במשך השנים, ביניהם דובי ויסגלס, אבי דרכסלר ויגאל ארנון. המכתבים והפניות של ארנון הפחידו את פרקליטות המדינה ואת צמרת מינהל מקרקעי ישראל, והם התקפלו בפני עו"ד ארנון בנסיבות מחפירות, שהתרחשו דווקא במאי 2002, כאשר כל עסקאות ההפשרה הוקפאו ובג"ץ עמד לתת את החלטתו הדרמטית בעתירת הקשת הדמוקרטית המזרחית.

במקום להתמודד עם טענת ההבטחה השלטונית והחריגות מההרשאות לתכנון, הסכימו הפרקליטות והמינהל לטענת קבוצת שרם-פודים-קלנר, שאי העמידה במועדי ההרשאה לתכנון לא היתה באשמתה, ועל כן החליטה הנהלת המינהל לאשר את הרשאת התכנון לחוות הזרע ל-3 שנים נוספות.

כאשר נשאלו אז בכירי המינהל והפרקליטות מדוע הוארכה ההרשאה לתכנון, הם הביעו חששות להתעמת עם פרקליטי חוות הזרע, ואמרו שהם מעדיפים שוועדות התכנון יהיו אלה שיהרגו את התוכנית. בפחדיהם ציוו לנו מאבק מיותר.

המאבק עדיין לא הסתיים, עד לדיון במליאת המועצה הארצית ובממשלה, כך שהירוקים לא צריכים למהר לחגוג.