יש גבול לחדירה לכיס הנישום

במקרה זה קבע פקיד השומה שדמי שכירות שמקבלים שני ילדי המערער, מדירות הרשומות על שמם ומושכרות על ידם, הם דמי שכירות של המערער, ולא של ילדיו. לפיכך, הוספו דמי השכירות להכנסות המערער החייבות במס. שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שלומית וסרקרוג, קיבלה את עמדתו של המערער. לטענתו, הדירות שייכות לילדיו, והוא נהנה מחלק מדמי השכירות. לטענת פקיד השומה, דמי השכירות מוזרמים לחשבונו של המערער, וגם אם ילדיו עושים בהם שימוש, הרי שמדובר בהסבת הכנסות של המערער לילדיו, כמצוין בסעיף 84 לפקודת מס הכנסה.

לפקיד השומה אין טענה כנגד חוזי הרכישה של הדירות על ידי ילדי המערער. גם לא הוכח דבר עשייתה של עיסקה מלאכותית. לטעמה של השופטת, המערער אכן עמד בנטל הראייתי להוכיח כי מקור ההכנסה (דמי השכירות הנגבים) הוא של ילדיו.

אכן, סעיף 86 מקנה לפקיד השומה סמכות להתעלם מהצורה הפורמאלית של העיסקה ולראות את הדירות כדירות של המערער. ואולם, לשם כך עליו לעמוד בנטל מישני של חובת הצדקה למסקנתו, ובנטל זה הוא לא עמד. הדירות נרשמו על שם הילדים עוד בהיותם קטינים, אלא שעובדה זו, והטענה לפיה מכך ניתן ללמוד שהקטינים לא מימנו את רכישת הדירות, אין כדי למנוע מתן מתנה מהורה לילדו. במקרה שכזה, הילדים הם שייחשבו כבעלים של הדירות, ובהיות הדירות מניבות פירות, הבעלים של מקור ההכנסה. *

(עמ"ה מחוזי חיפה 363/02 גריל נ. פקיד שומה חיפה, פס"ד מיום 6.1.05. השופטת שלומית וסרקרוג)