העבירו עיבוד קרקע לאחר - ואיבדו זכויותיהם

הערעור נדחה לאחר שהתברר, כי למרות שהחזיקו בקרקע ועיבדו אותה במשך 34 שנה, בשנת 1984 העבירו את הקרקע לאחר, שייעבד את האדמה במקומם.

כל ה-17 הם עולים מתימן, אשר קיבלו בשנת 1947 מהקרן הקיימת בתי מגורים בהוד השרון. בשנת 1950 קיבלו חזקה בקרקע, על מנת שיעבדו אותה למחייתם.

בשנת 1984 העבירו את הקרקע לאסיר משוחרר, וזה חתם על חוזי שכירות שנתיים עם המינהל, ללא ידיעתם. בשנת 1994 פנו לרשויות, ולאחר שנדחו -עתרו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתם, ומכאן הערעור לעליון.

השופט יהונתן עדיאל, בהסכמת השופטים אליעזר ריבלין ואסתר חיות, קבע, כי גם אם עיבדו את הקרקע בשנים שטענו מכוחו של הסכם לא כתוב, אין בכך ללמד על זכויותיהם על הקרקע.

עדיאל מציין, כי החוק מעניק זכויות מסוימות למי שעיבד את הקרקע במשך 10 שנים על מנת להתקיים מכך לשם פרנסה, אלא התברר כי הם עצמם מסרו את הקרקע לידי אדם אחר. לפיכך, בקשתם לקבל זכויות בקרקע איננה עולה בקנה אחד עם החוק, וגם לא עם תכליתו.

על המערערים הוטלו 30 אלף שקל הוצאות משפט. (ע"א 9056/02).