הומוס ישראלוס מכוניתוס

משרד התחבורה מנסה מזה שנים אחדות להוריד את תקני החניה, בעיקר של בנייני משרדים, מתוך אותה אמונה עזה במערכת ההסעה ההמונית ההולכת ונבנית במהירות רבה כל כך במרכז העסקים של תל-אביב, אותם מגדלי משרדים הבנויים ושעוד ייבנו סביב הצנטרום של מחלף קפלן. תקן החניה הקובע הוא מקום חניה אחד ל-40 מ"ר משרדים שאין בהם קבלת קהל, ומקום חניה אחד ל-30 מ"ר משרדים המקבלים קהל.

בדיונים הסוערים על המגמה הזו, שנערכו בעיקר בוועדה המחוזית ת"א, טענו אנשי משרד התחבורה, שיש להוריד את התקן למקום חניה אחד לכל 250 מ"ר של משרדים. הוויכוח הזה רחוק מסיום ועדיין לא נקבע תקן חניה חדש, כך שהתקן הקיים והמחייב הוא מקום חניה ל-30 מ"ר. בית קריות הממשלה, מגדל המשרדים החדש הניצב בפינה הדרום מערבית של מחלף קפלן-דרך פ"ת, שאמור להיות קפיצת מדרגה בשירות הממשלתי לציבור, התחיל להתאכלס בימים אלה במשרדי ממשלה העוברים אליו מכל רחבי העיר - אגפי המיסים, משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל, הטאבו ועוד משרדי ממשלה. מה שמאפיין משרדים אלה הוא דווקא היותם עתירי קבלת קהל, כלומר, כאלה שאפילו חניה אחת ל-30 מ"ר היא בבחינת מעט מדי, אפילו על-פי התקנים הקיימים.

במרתפי החניה של המגדל יש שש קומות חניה, ובהם יש בסך הכל 350 מקומות חניה. ביום חמישי האחרון אחר הצהריים, כשמשרדי הממשלה בקושי התחילו לאכלס את המגדל, היו ארבע וחצי קומות מלאות במכוניות, רובן של העובדים במגדל. מישהו חשב בטעות, שעובדי המדינה יוותרו על המכונית (שווה לבדוק את הרעיון לתת להם את עלות החניה בתלוש ולא להקצות להם מקום).

מקומות החניה במרתף המגדל אמורים, לפי התקן הקיים, לשרת כ-10,000 מ"ר משרדים (שטח עיקרי). במגדל נבנו במקור 48 אלף מ"ר, שטחים עיקריים ושטחי שירות, כך שבכל מקרה היחס בין שטח המשרדים לבין מספר מקומות החניה נראה בלתי סביר. היחס התעוות עוד יותר, כאשר היזמים, אפריקה-ישראל ומנרב, קיבלו אישור להקים עוד 13 קומות משרדים, שישווקו בשוק החופשי, וזאת על חשבון אחוזי בנייה ממקומות אחרים בפרויקט דרום הקריה. כלומר, בנוסף ל-48 אלף מ"ר המקוריים, אותם מרתפי חניה צריכים לשרת עוד 26 אלף מ"ר ב-13 הקומות הנוספות.

יזמי הפרויקט אמנם מבטיחים, שיש באיזור המגדל מגרשי חניה ובהם עוד 600 מקומות חניה, ובעוד שנתיים, אחרי שיהרסו בניין סמוך של משרד הביטחון, יהיו לבניין עוד 1,150 מקומות חניה, אבל אנחנו כבר מכירים את ההבטחות ואת הקצב שבו מתגלגלים עניינים כאלה.

שאלה גדולה היא, האם יש כוח בעולם המסוגל להפריד בין היצור הקרוי הומוס ישראלוס לבין מכוניתו. שאלה לא פחות גדולה היא, האם הדרך הנכונה היא על-ידי יצירת כאוס של חניה וקביעת תו מחיר בלתי אפשרי לנהג העקשן (ובאותה הזדמנות קופצת לה מחשבה צדדית על המרוויחים הגדולים, שהם מי אם לא מפעילי החניונים, הפרטיים והעירוניים).

אפילו אם היה היגיון כלשהו בכך, שמגדל קריות הממשלה אימץ בפועל תקני חניה עתידניים מחמירים, זה מותנה בצד השני של המשוואה - קיומה של מערכת הסעה המונית מודרנית ויעילה, שמספקת להומוס ישראלוס גישה סבירה למחוז חפצו.

על-פי מה שאנחנו יודעים היום, מערכת כזו, כולל רכבת קלה/תחתית, לא תפעל בעיר הזו עוד 10 או 15 שנים. שאלהים ישמור אותנו במחלף קפלן.