אגרה של 837 ש' לתביעה בגובה חצי מיליון

הכנסת קבעה אגרות בשיעור קבוע וסביר על הגשת ערר בגין ירידת ערך מקרקעין לפי 197

לאחרונה נכנס לתוקפו תיקון לסעיף 198 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, לפיו האגרה שתיגבה על הליכי ערר בפני ועדת הערר, בגין תביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה בענין פגיעה מתוכנית, תהיה בסכום של 837 שקל לעררים שסכומם אינו עולה על 500,000 שקל, ואגרה בסך 1,675 שקל לעררים מעל 500,000 שקל.

עוד נקבע בתיקון, כי שר הפנים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים, יקבע נסיבות בהן יינתן פטור מאגרה. התקנות יובאו לאישור ועדת הפנים בתוך 4 חודשים מיום תחילתו של החוק, וההוראות החדשות יחולו על ערר שיוגש החל ממועד תחילתו של החוק ואילך.

בנוסף, על-פי התיקון לחוק, ועדת הערר תהיה רשאית להטיל על המשיב לשלם למגיש הערר הוצאות בגובה סכום האגרה, כולה או חלקה, כפי ששילם בעת הגשת הערר.

הצורך בתיקון האמור נבע מתיקון קודם לסעיף 198 לחוק התכנון והבנייה, שנכנס לתוקף בראשית 2003, במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה.

חידושו של התיקון הקודם, היה הטלת אגרה בשיעור של 2.5% מסכום הערר, על הליכי ערר בפני ועדת הערר, בגין תביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, שסכומן עולה על 480,000 שקל, בשל פגיעה במקרקעין על-ידי תוכנית, שלא בדרך הפקעה.

התיקון הקודם היה בעייתי. תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה מוגשות בשל פגיעה שלטונית במקרקעין על-ידי תוכנית. הטלת אגרה בשיעור כה גבוה בגין עררים על תביעות אלה, חסמה את זכות היסוד של אותם נפגעים לגישה לערכאות, באופן לא מידתי.

ניקח למשל את מר כהן, שקיבל מסבו בירושה פרדס בראשון לציון. הרשויות מאשרות תוכנית לפיה בשטח הפרדס יוקם כביש. לפני ההחלטה האמורה השטח היה עם פוטנציאל לבנייה למגורים, ושוויו היה עצום, אך כעת אין לו כל שווי. הירידה בשווי עשויה להגיע לכדי מיליוני שקלים חדשים, אבל למר כהן, בעל הפרדס, אין ולא היה כסף על מנת לשלם אגרה של 2.5% מהסכום של הירידה בשווי. מה שהיה לו זה פרדס שעכשיו לא שווה דבר. בדיוק מסיבות אלה במקרים דומים, למשל בהליכי הפקעה, משולמת אגרה בשיעור קצוב וסמלי בלבד.

לאור הבעייתיות האמורה בתיקון הקודם, הוגשה לפני כשנתיים, על-ידי אלדד כהן, אשר יוצג על-ידי משרד פישר בכר חן ושות', עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.

בעתירה התבקש בית המשפט הגבוה לצדק להורות על ביטול התיקון, או, לחילופין, לקבוע אגרה בשיעור קבוע וסביר, וזאת, בין היתר, מן הטעם שהתיקון אינו עומד במבחן המידתיות של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בדיון שנערך בבית המשפט הגבוה לצדק החליט בית המשפט הגבוה לצדק לתת למדינה זמן נוסף להתקין תקנות פטור מאגרה, וזאת על מנת שבפני בית המשפט תהיה התמונה המלאה קודם למתן החלטה. בית המשפט הגבוה לצדק, מתוך שהיה מודע למצוקת הציבור בעניין זה, נתן את המלצתו, לפיה ראוי שוועדות הערר יאריכו את מועד הגשת העררים עד למתן פסק דין בעתירה.

מישור נוסף בו נעשו פעולות לשינוי שיעור האגרה הוא בוועדת הפנים של הכנסת. ועדת הפנים קיימה מספר דיונים בעניין שיעור האגרה הראוי בעררים על פגיעה במקרקעין עקב תוכנית. לבסוף אישרה ועדת הפנים את התיקון הנוכחי לחוק, והתיקון אושר בכנסת ופורסם ברשומות.

לסיכום, המאבק שנוהל כנגד האגרה הלא חוקתיות הושלם. האגרה הוחלפה באגרה בסכום קבוע וסביר, אשר אינו מהווה עוד חסם לגישת עוררים לערכאות.

הכותבים, ממשרד פישר-בכר-חן, ייצגו את העותר בבג"ץ שהוגש כנגד התיקון הקודם, והופיעו בפני ועדת הפנים בדיוניה לגבי שינוי התיקון הקודם.