יש לנו עניין עם טכנאי בניין

לפני שנים רבות, כשהעבודה לא הייתה בושה, שרה שלישיית גשר הירקון על פועלי הבניין, שלא היו אז פלשתינים, רומנים וסינים. היום אפשר לחדש את הזמר הנושן בתיקון קל: טכנאי הבניין יחליפו את פועלי הבניין, וגם יקבלו תשלום הוגן יחסית: 6,500 שקל בחודש. עד עתה היה השכר הממוצע בענף נמוך יותר בגלל העסקת זרים ופלשתינים, שגם הם זרים בעצם.

יש לחזק את המפנה שחל בתעסוקת הבנייה. אמנם, היקף הבנייה ירד ב-2004 ב-7.1%, בעוד שהצמיחה בשאר הענפים היתה חיובית. מספר העובדים מחו"ל ירד ל-48 אלף, מספר הפלשתינים ירד ל-13 אלף ומספר הישראלים מתקרב ל-130 אלף. הכוונה לייצר טכנאים במקום פועלים אינה עניין של יוקרה ותדמית בלבד. הירידה בהיקף הפעילות עלולה להימשך גם בעתיד הנראה לעין. מהי משמעות הדבר מבחינת התעסוקה, ובייחוד התעסוקה המקצועית המבוססת על הכשרה ראויה לשמה המייצרת טכנאים?

ענף הבנייה יוכל להתבסס בעתיד הקרוב על היזמים היעילים יותר, אלה שיוכלו למכור מבנים ברווח גם אם ישלמו שכר ממוצע גבוה מזה שהתרגלו לו בעשור שחלף, כשהפלשתינים החליפו את הישראלים, והסינים החליפו את הפלשתינים.

אפשר לומר באירוניה, שהייעול אינו צריך להיות מוגזם, אם כי הביקוש המועט למבני מגורים ועסקים תורם כשהוא לעצמו להישרדות החזקים, אם להשתמש במונח דרוויני. תוכנית הכשרתם של טכנאי הבניין כרוכה בתמריץ ממשלתי של 800 עד 1,000 שקל בחודש לכל פועל שיוכשר ויועסק.

הקבלנים גם יסתייעו בחונכים שיהפכו את העובדים באתרי הבניין לטכנאים של ממש. עובדה מעודדת היא, שהממשלה הבינה כי סיוע בתעסוקה עדיף על מתן דמי אבטלה והבטחת הכנסה, ויש לקוות שעובדה זו תעודד גם את המובטלים לקום בבוקר עם שיר חדש בלב.

כמובן, הכל תלוי ביכולת המדינה למנוע כניסה של זרים מעבר לים וגם זרים מעבר לגדר. בשנים הראשונות שאחרי מלחמת ששת הימים חשבו רק מעטים בארץ שהעסקת פלשתינים בתחומי ישראל תהפוך לאסון מדיני ובטחוני, נוסף על היותה אסון לצנרת ולקונסטרוקציה בכמה וכמה בתים שנבנו בעבודה פלשתינית. אסון שהתגלה לרוכשי אותם בתים רק כשפתחו את הברז הקר ונשטפו במים חמים. מכל מקום, היום ברור ליותר ויותר אנשים שגדר הפרדה, ולא ניכנס כאן לשאלת תוואי הגדר, צריכה לחול גם על נושא התעסוקה. פלשתין תצטרך לדאוג בעצמה להעסקת תושביה, כשם שישראל תצטרך לדאוג להעסקת מובטליה.