העליון נגד פולשים למקרקעין

השופט אליקים רובינשטיין: בתי המשפט מצווים שלא לתת יד להימשכותה של פלישה למקרקעי הציבור

בשנת 97' הגישו המשיבים, מינהל מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב, בקשה לסילוק יד ופינוי של המבקשים ממקרקעין בתל אביב. חלק מהמקרקעין היו תפוסים מכוח חוזים לדיור מוגן, ורובם קרקע שהמבקשים נכנסו אליה לאורך השנים.

בית משפט השלום קבע, שככל שהמדובר באותם חלקים בנכס שהוחזקו בשכירות מוגנת, קמה עילת פינוי נגד המבקשים; לגבי חלקים אחרים, נקבע כי היתה למבקשים "רשות חינם" וזו בוטלה, ומכאן ואילך הם בגדר מסיגי גבול במקרקעין, ועליהם לפנותם.

המבקשים עירערו לבית המשפט המחוזי. בפיהם היו טענות שונות, בכללן - כי ניתן סעד שלא נתבקש, של פינוי מנכסים מוגנים כי לא היה מקום לקבוע שהרשות שניתנה להם במקרקעין היא רשות חינם ומשבוטלה הם מסיגי גבול; כי יש ליתן להם ארכה של שנים אחדות להתפנות ולבסוף, כי הפיצוי שניתן להם הוא נמוך.

בית משפט השלום עיכב את ביצוע פסק הדין לתקופה קצרה, כדי לאפשר למבקשים להתארגן. בית המשפט המחוזי מיאן להאריך את התקופה, בקבעו כי "מדובר במקרה זה בפלישה למקרקעין ובטענה לזכות של בר רשות", ולכל היותר זכאים המשיבים לפיצוי כספי, שממילא נקבע בפסק הדין.

המבקשים הגישו לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, בטענה כי סיכויי הערעור שלהם טובים, שכן המדובר בפינוי, ומאזן הנוחות נוטה לטובתם. בהמשך נתבקש סעד זמני לאסור את פינויים מהמקרקעין עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

השופט אליקים רובינשטיין דחה את הבקשה. הקריטריונים למתן עיכוב ביצוע נשענים על סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (היכולת להשיב את המצב לקדמותו). לשיקול האחרון חשיבות רבה יותר בבקשה לפינויו של אדם ממקרקעין, אלא שאין המדובר בהקניית חסינות מפני פינוי.

כאשר מדובר בפינוי מדירת מגורים, נוקטים זהירות רבה, ולו מטעמים אנושיים. "ואולם", קבע השופט רובינשטיין, "בית משפט זה, ובתי המשפט בכלל, מצווים גם על האינטרס הציבורי, קרי, שלא ליתן יד להימשכותה של פלישה למקרקעי הציבור ולמאבק בהפקרות בתחום זה, שעה שהרשויות מתגייסות לכך, מה שלא תמיד נעשה".

גם בהתייחס לדיירים מוגנים, חייבים בתי המשפט בהשמעת קולם, בהזהרת הדיירים כי אם יפרו את התחייבויותיהם החוזיות, הם עלולים להיות מפונים מהמושכר.

ובאשר לטענה האחרת, כאילו בית המשפט פסק סעד שלא נתבקש לתיתו, טענה זו עתידה להתברר במסגרת בקשת רשות הערעור גופה.

במקרה הנדון, המשיבים הם גופים ציבוריים. אם יקבע בית המשפט שאכן הפיצויים שנפסקו למבקשים הם נמוכים, מוחזקים המשיבים כבעלי יכולת להשלים את הסכומים שייפסקו לטובת המבקשים (אם ייפסקו). *

(רע"א 1004/05 שרלי חומרי בניין בע"מ ואח' נ. מינהל מקרקעי ישראל ואח', החלטה מיום 8.5.05. השופט אליקים רובינשטיין)