כשחושבים במונחים חומריים בלבד בתפיסת מציאות של "משחק סכום אפס", נמחק החזון לקידום אישי וחברתי אמיתי
.
אין בישראל חוסר במוחות יצירתיים שיכולים לפתח חומרי למידה נהדרים • צוואר הבקבוק כעת הוא המסגרת הביורוקרטית הריכוזית - זו חופשית לפעול לפי מה שנוח לה ופחות למען המטרות שאותן היא אמורה לשרת
נדמה שבתפיסה הישראלית יש "מגזר פרטי" ויש "מגזר ציבורי" - בדיכוטומיה זו, המגזר הפרטי נתפס כמונע ע"י אינטרסים, ולכן המגזר הציבורי העומד לנגדו צריך להיות זה חף מאינטרסים • אלא שהדבר סותר את כל מה שאנחנו יודעים על פוליטיקאים ובירוקרטיה