רביב דרוקר

אז כן, על רקע תגובותיו המוכרות של ראש הממשלה, לא מיותר להזכיר שדרוקר סיקר בצורה ביקורתית כל ראש ממשלה שהיה כאן בעשרים השנים האחרונות מאז אהוד ברק. אבל כמו שהוא כל כך אוהב להזכיר לעצמו ולקוראיו - ובשונה מלא מעט מהקולגות שלו - אחרי הכל גם דרוקר הוא רק בנאדם, והתמשכותה של הסאגה הזאת שמסרבת להגיע לכלל הכרעה, יוצרת דינמיקה משלה.

האם דרוקר כלא את עצמו למצב שבו קיומו העיתונאי כבר כרוך בקיומו של נתניהו? האם הוא שם לעצמו למטרה להצמיד לחגורתו את גולגולתו? האם הוא יכול בכלל להמשיך ולסקר את נתניהו כעוד עיתונאי מן המניין? אולי בעידן שאליו אנחנו צועדים השאלות הללו כבר לא רלוונטיות: כפי שלהתנהלותו של האיש החשוב ביותר במדינה כבר לא נלווה כמעט שום הדר של ממלכתיות או כובד ראש, גם עיתונאים הם כבר אינם שורה של אנשי מערכת שהוטל עליהם לכסות "תחום סיקור" כחלק מחברותם בגוף היררכי ומסודר, והם כולם בגדר "פרסונות". כאלה שאמנם מפרסמים ידיעות עיתונאיות ותחקירים לפי כל כללי האתיקה, אך במקביל חושפים בעמודים האישיים שלהם ברשתות את הלבטים שמלווים אותם, את ההעדפות שלהם, את אהבותיהם ואת שנאותיהם. הנה מה שפרסמתי ומה שלא פרסמתי, כאילו אומר לנו דרוקר בגילוי לב, הנה דעותיי הפוליטיות, הנה המקומות שבהם טעיתי או נכשלתי - קחו את כל זה והיו אתם השופטים.

וכשזה הכיוון שאליו הולכת התקשורת - שילוב של חשיפות עיתונאיות עם דעתנות ו"פרסונה תקשורתית" מובהקת - לא פלא שדרוקר הוא העיתונאי המשפיע ביותר. ולכך צריך להוסיף כמובן גם את תוכנית "המקור" שהוא מוביל מאז 2009 (מאז 2015 הוא מגיש אותה יחד עם ברוך קרא) שהיא ללא ספק אחת התוכניות החשובות בטלוויזיה הישראלית, בזכות היכולת שלה להנגיש חשיפות ותחקירים באריזה שמתאימה לטלוויזיה המסחרית ולעידן הפרעות הקשב של תקופתנו, ולהשפיע על סדר היום גם באמצעות הפניית זרקור לתופעות רוחב שנבלעות בשטף החדשות והאינפורמציה היומיומי.

ומה יהיה על דרוקר בעידן שאחרי נתניהו? גם בנושא הזה הוא כבר הספיק לצחוק על עצמו כשאמר השנה בראיון לעיתונאי יהודה נוריאל ב"ידיעות אחרונות": "הרי אין לי כבר כלום בלי נתניהו, אנחנו חומר ואנטי-חומר. מה אני אעשה עם יעלה איזה גבאי או לפיד או סער לשלטון? איך אקום בבוקר?".

לנו לא נותר אלא לקוות שאם וכאשר יגיע הרגע, הוא בכל זאת ימצא סיבה להמשיך.