אילה חסון

לכאורה הפורמטים של תוכניות החדשות של ימי שישי אינם כה שונים זה מזה. קצת חדשות, קצת פרשנויות, קצת הגיגים, איזה ראיון חטוף וכתבות. אצל חסון תמיד התחושה היא שנכנסת למעין שיחת סלון אצלך בבית. בתוך הפורמט המקובל של תוכנית חדשות ביום שישי בערב, אילה חסון נראית כמייצרת משהו קצת אחר. קודם כל, יש יותר נשים באולפן. חוץ מזה, יש תחושה שהצוות שלה יותר רענן ויותר צעיר מהצוות המקביל בחברת החדשות.

על הנושאים האלה של ייצוג אמרה אשתקד ל"גלובס": "אני, למשל, תמיד מקפידה שיהיו עוד נשים בפאנל חוץ ממני. לגבי העניין של ימין-שמאל, זה קצת מפתיע אותי כי בעיניי עיתונאים לא צריכים להיות לא זה ולא זה, אלא קודם כל להביא אינפורמציה טובה ולתת פרשנות שתהיה מאתגרת".

נאה דורשת נאה מקיימת. חסון לא רק מגישה את התוכנית אלא גם מקפידה להביא סיפורים חדשים ומסעירים. כאמור, רייטינג זה לא הכל בחיים כשמגיעים לעיתונות, והעניין בתוכנית לא נובע מהטיה מגדרית כזאת או אחרת, אלא מהתכנים העיתונאיים עצמם. לחסון היו שורה של סיפורים טובים השנה, כמו התחקיר על חובותיו של אליעזר פישמן שכלל בתוכו גם את סיפורה של הדיילת הפרטית, שנאלצה להימלט מישראל עם חוב של מיליונים שכנראה צבר פישמן עצמו. כמו כן פרסמה את הסיפור על איש העסקים היהודי-קנדי נתן ג'ייקובסון שהעביר לארי הרו, מקורבו של ראש הממשלה נתניהו, יותר מחצי מיליון שקל.

המעמד הגבוה של חסון נובע מריבוי הפולו-אפים שהיא זוכה להם בכלי התקשורת האחרים. היא מגיעה למקום השני בקרב העיתונאים המדורגים בתחום הזה, שנייה רק לרביב דרוקר. הנתון הגבוה הזה מפצה על נוכחות קצת אנמית ברשתות החברתיות או במדד של יצירת חדשות, מאחר שהיא מופיע בערוץ 10. כלומר, יש כוח לכותרות שיוצאות מפיה של חסון ולא נאמרו על ידי מישהו אחר.

גילוי מלא: עורכת "גלובס", נעמה סיקולר, היא חברה קבועה בפאנל של התוכנית "שישי עם אילה חסון"