"ב-2013 היינו שורה של פעילים חברתיים, מומחים וארגוני חברה אזרחית, שהבינו שהממשלה עומדת לקבל החלטה על ייצוא של יותר ממחצית הגז הטבעי ששייך לאזרחי ישראל, החלטה שמשמעותה שוד הציבור. אני זוכרת את הרגע שבו תפסתי את הראש המומה, כי קלטתי שאנחנו נשדדים בידי תאגידים, כאילו היינו אחרונת מדינות העולם השלישי. זה עורר בי זעם, ומיד הרגשתי צורך לקום. זה לא יקרה במשמרת שלי. וכך הרגישו גם חבריי. לא יכולנו לשתוק, אז יצאנו לרחובות".
"מעבר לפסילת המתווה בבג"צ, מבקר המדינה הוציא דוח מיוחד שבו הכתיר את חוזה הגז של חברת חשמל עם שותפות תמר כמחדל היקר בתולדות המדינה, ובכך אישר את טענתנו, שהציבור נשדד. נושא הגז הטבעי נמצא מאז המאבק בסדר היום המרכזי תוך תשומת לב תקשורתית לכל מהלך. לולא הפניית הזרקור הציבורי לנושא, הדברים היו נעשים במחשכים. ועוד לא תם".
"היו נקודות שבהן המחיר האישי היה לא פשוט: מחיר בריאותי, לפעמים, עקב הלחץ ותחושת האחריות במאבק; מחיר כלכלי - פעילות חברתית אזרחית אינה מתוגמלת בדרך כלל, והיא גובה זמן יקר ומקשה על יכולת הפרנסה. למזלי הרב, יש ציבור שהתגייס לתמוך גם כלכלית בפעילות החברתית שלי והוא מסייע לי להחזיק את הראש מעל למים, עד שאמצא מודל כלכלי בר קיימא שמאפשר לי להמשיך ולפעול ולחתור לשינוי. בכל הקשור למאבקים החברתיים והאמונה ביכולתנו לשנות ולהצליח, לא חוויתי מעולם משבר או ייאוש. אני מאמינה שהדבר בכוחנו".
