"לעולם אל תטילו ספק בכך שקבוצה קטנה של אזרחים מודאגים ואכפתיים יכולה לשנות את העולם; זה הדבר היחיד שאי פעם הביא לשינוי". המשפט הזה, של מרגרט מיד, קופץ מדי פעם בפיד של החולמים לשנות את העולם, וגם אצלי. כמה שהוא שחוק, ככה הוא נכון. בשנת 2018 אפשר רק לעדכן אותו לכך שקבוצה קטנה של אזרחיות מודאגות ואכפתיות יכולה לשנות את העולם!
מאז המחאה החברתית הגדולה של 2011 ועד היום, אנשים אומרים לי שרגש, חמלה, שיתוף פעולה וויתור הם חולשה בפוליטיקה. אלו תכונות בולטות שאיתן אני מתנהלת וכמוני נשים אחרות, מעוררות השראה, המובילות שינוי. בעיניי מדובר בעוצמה גדולה, בשפה שיש בה היכולת לרתום, למצוא פשרה, למצוא פתרונות, ולהעצים אחרות.
הגיע הזמן שנתחיל לנסח לעצמנו ולעולם קודים חדשים של מנהיגות: אינטואיציה, רגש, חמלה, שיתוף פעולה, פרגון. אי אפשר לצמצם את הפערים בחברה בלי חמלה והקשבה, אי אפשר לחבר בין אוכלוסיות בלי יכולת הכלה, ואין מעשה משמעותי שלא תלוי בשיתוף פעולה.
העולם משתנה תמיד. הערכים שעומדים בלב השינוי ייקלטו רק אם נקום ונשנה בעצמנו. במשך השנים ראיתי נשים מופלאות שמשנות את העולם, אם זה בקהילה הקטנה שלהן או במאבקים פוליטיים עיקשים. לכולן היה דבר אחד משותף - הן החליטו שנמאס להן, שהן מתחילות לפעול ולשנות, ואם הרים יצטרכו לזוז, הן יבינו כבר איך מזיזים אותם.
להוביל מהלכים בישראל זה לא פשוט. עברתי אירועים לא קלים, בלשון המעטה: האשמות בוטות, ניסיונות ללעוג ולהשפיל. ברגעים הקשים ביותר, הבודדים ביותר, אני בוחרת בכל פעם מחדש להמשיך. אני עושה את זה כי אני רוצה לחיות בחברה בריאה, ואנחנו רחוקות מזה שנות אור. חלק מהמחלה היא מנהיגות שמתעלמת מרוח התקופה. מנהיגות שדוגלת בהפרד ומשול, ומאמינה שאם נשנא את האחר, כך יגדל כוחנו. זו מנהיגות שנשענת על מניפולציה, על הגדרות סגורות למי אנחנו ומי אנחנו לא. אבל השנאה הזאת היא לא גזירת גורל, היא מציאות שאחרים יוצרים. אנחנו יכולות וצריכות לצאת כל יום מחדש ולהיאבק למען החברה שלנו. והגיע הזמן שניתן גם לשפת המנהיגות שאיתה אנחנו מגיעות מקום אמיתי. מי שלא מבין את השפה הזו, שיתחיל ללמוד.
