"במשך שנים ארוכות עמד בלב מפרץ חיפה מכל ענק שעובי תקרתו 6 מ"מ בלבד ובו 12 אלף טון של גז אמוניה מסוכן ונפיץ. מאז מלחמת לבנון השנייה, המכל הפך למטרה מוצהרת של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, שאף קרא לו 'פצצת אטום'. מומחים הזהירו כי פגיעה במכל כתוצאה מפח"ע או רעידת אדמה, עלולה להרוג עשרות אלפי אנשים ולפצוע רבים. הצלחנו לסגור את אותו, וזהו ניצחון בקנה מידה היסטורי לתעשייה המסוכנת במפרץ חיפה".
"מכל האמוניה היה מבחינתנו כמו מחדל יום כיפורים לפני שהתממש. ראינו איך הממשלה מתעלמת מדו"ח מבקר המדינה נגד התנהלות הממשלה ופיקוד העורף, ומציבור מקומי שנאבק שנים רבות".
"הובלנו את המאבק במשך שש שנים. יונה יהב, ראש עיריית חיפה, ספג חלק ניכר מהביקורת שלנו, על כך שלא פעל לשינוי, בעוד הוא תלה את עשייתו בהליך המשפטי, והאשים אותנו בהברחת תושבי חיפה עם הפחדות שווא. המהלך המשמעותי ביותר היה כניסתה של עיריית חיפה למאבק הציבורי, לצידנו. יהב ואנשיו לא אוהבים שאנחנו אומרים את זה, אבל אנחנו לחלוטין לוקחים קרדיט על הפיכתו לראש עיר הרבה יותר סביבתי מקודמיו ומראשי ערים אחרים בארץ.
"הארגונים הסביבתיים נחשבים לעושי צרות לראשי הערים, מכיוון שאנחנו דורשים מהם לפעול נגד אינטרסים כלכליים ובעד אינטרסים בטיחותיים-סביבתיים-בריאותיים, ששמים את טובת האדם לפני טובת העירייה. יצא לי לעבוד לצד יהב שעות ארוכות וראיתי את השינוי שחל בו ואיך התחיל לעבוד יותר בשיתוף החברה האזרחית, לא רק בעניין מכל האמוניה".
"באופן אבסורדי, אחרי שהוחלט לסגור את מכל האמוניה, התברר שלמרות שניצחנו, לא הוכנה תוכנית ליום שאחרי סגירת המכל. כך, התחילו לדבר על החלופות לאופן יבוא האמוניה, כשעובדי חיפה כימיקלים המסכנים הושארו תלויים באוויר, ככלי שרת במלחמת כוחות של חיפה כימיקלים מול הממשלה".
