סיכויי התעסוקה בענף הבנייה: יש מקום לישראלים

יתכן, אמנם, שיימשך הביקוש שהורגש באחרונה לדירות יוקרה, מצד יהודים עשירים מן הגולה ומישראל. אבל דווקא הביקוש המעלה את המחירים עלול לעכב את הביקוש מצד משפחות השייכות למעמד הבינוני הישראלי, שהוא למעשה מעמד שהכנסותיו דלות למדי. משום כך, יש מקום לחשוב שגם היצע המכוון למעמד הזה לא ימריא.

בה בשעה, כמות הדירות המוצעת בגליל ובנגב גדולה עדיין מהכמות המבוקשת, דבר המשתקף גם בירידת הבנייה הציבורית מ-7-8 אלפי דירות אפילו בשנות האינתיפאדה 2001 עד 2003, ל-5,400 דירות ב-2004 ול-4,300 דירות בלבד ב-2005.

ההתאוששות הכלכלית אולי תיצור ביקוש מסוים למבני עסקים, לעומת גודש ההיצע שהיה בתחום הזה בשנים האחרונות. אבל מהפכה לא תהיה כאן. גם בתחום התשתית לא תהיה מהפכה, למרות הגידול הצנוע בהיקף הפעילות - לעומת הגידול הרב בהיקף הדיבורים.

נוכח מציאות זו, כשהפלג העיקרי בענף, המגורים, מסתובב זה חמש שנים סביב 30,000 דירות - קצת יותר או קצת פחות - מעניין להשוות את היקף הבנייה להיקף התעסוקה. השוואה כזו יכולה ללמד על האפשרות להשתחרר יותר ויותר מן העבודה הזרה, בלי להרתיע את הקבלנים, בייחוד את היעילים שביניהם ואת אלה הפועלים באזורי ביקוש מסחרי או ביקוש מסובסד.

הנה, בשנות ה-90 נע היקף הבנייה השנתי לכל היעדים בין 10 ל-14 מיליון מ"ר. ב-2001 וב-2002 החלו לבנות בארץ 7-8 מיליון מ"ר, ובשנים האחרונות ירדו התחלות הבנייה לכל היעדים ל-6-7 מיליון מ"ר. ביטוי לירידה זו יש גם בממדי ההשקעות בענף הבנייה לסוגיו השונים, מסביבות 55 מיליארד שקל (במחירים קבועים) באמצע שנות ה-90 לפחות מ-40 מיליארד שקל בשנים האחרונות. גם שיווק המלט, מאפיין חשוב נוסף לפעילות הבנייה, ירד משיא של 6.2 מיליון טונות ב-1995 לפחות מ-4 מיליון טונות בכל אחת מהשנים האחרונות.

כיצד שיקפה התעסוקה את הירידה בעבודת הענף? מספר המועסקים בענף הבנייה ירד משיא של 257 אלף ב-1997 לפחות מ-190 אלף כיום. יש לציין, כי בניגוד לעבר, כשהעצמאיים שפעלו בענף לא נטו לפרוש ממנו גם בשנים קשות, בתקופה האחרונה נואשו כמה וכמה עצמאיים. בשנת השיא, 1997, מספר השכירים בבנייה היה כ-180 אלף ומספר העצמאיים כ-77 אלף.

בשנה האחרונה היה מספר השכירים כ-137 אלף ומספר העצמאיים שהועסקו בבנייה ירד ל-50 אלף. יש מקום לחשוב שפרישת עצמאיים מהענף משקפת את ההנחה שאפילו אם תגדל פעילות הבנייה, מהפכה לא תהיה בו אלא אם יחליטו כל חצי מיליון יהודי צרפת לנטוש את ארצם המתאסלמת ולעלות לישראל.

מכל מקום, מספר הישראלים בענף הבנייה דווקא התאושש בשנים האחרונות: אחרי שמספרם ירד מ-150 אלף ב-1996 ל-117 אלף בשנים 2000 ו-2001, הוא עלה ל-125-130 אלף בשנתיים האחרונות. תוך כדי כך ירד מספר העובדים מחו"ל מ-68 אלף באמצע העשור שעבר לסביבות 40 אלף כיום - לפי נתוני משרד הבינוי והשיכון. מספר פועלי הבניין מהשטחים שהתכווץ מ-60 אלף ב-1997 ל-16 אלף ב-2004 עלה במקצת ל-21 אלף ב-2005, עם ההרפיה באינתיפאדה.

בהקשר זה יש לציין לשבח את עמדת הממשלה היוצאת, השוללת העסקת פלשתינים בישראל, ויש לקוות שזו תהיה גם עמדת הממשלה הבאה. מי שמעוניין בשתי מדינות לשני עמים צריך להיות מעוניין גם בשני משקים נפרדים. אפילו לאיחוד האירופי נדרשו עשרות שנים עד שהוסכם על מעבר חופשי של עובדים בין המדינות החברות.

התאמת מספר העובדים להיקף העבודות, כפי שהסתמנה בשנים האחרונות, מרמזת על עלייה מסוימת גם ברווחיות. לכן, זוהי תקופה מצוינת להגברת התעסוקה הישראלית בענף, מה גם שהממשלה מוכנה להקדיש עשרות מיליוני שקלים לעידוד התעסוקה המקומית.

בהקשר זה אפשר להעמיד לבחינה במבוא לתורת ההיגיון את הדברים שצוטטו לא מזמן מפי אהרון כהן, נשיא התאחדות הקבלנים. לדבריו, שהובאו בין השאר ב"גלובס", הסיבה העיקרית להתארכות בנייתה של דירה עד לממוצע של 29 חודשים היא הירידה במספר העובדים הזרים. אמר וגם הוסיף ואמר אמת הפוכה: קשיי המימון בענף אינם מאפשרים לקבלן להתקדם במהירות בקצב הבנייה, במידה שקצב המכירות של הפרויקט אינו מתקדם בהתאם.

אמת אחרונה זו היא האמת האמיתית: קצב המכירות הוא הדבר הקובע. מספר הדירות השנתי שנבנה בארץ בשנים האחרונות היה בין 30 אלף ל-33 אלף, גם כשהיו בענף, לפי נתוני משרד הבינוי והשיכון, 75 אלף עובדים מחו"ל ו-30 אלף עובדים מהשטחים (ב-2001) וגם כשהועסקו בו 48 אלף עובדים מחו"ל ו-16 אלף מהשטחים (ב-2004). במילים אחרות, ענף הבנייה מסוגל בהחלט לעבור להעסקת ישראליים, בייחוד כשהממשלה עוזרת וכשלא צפוי גידול מהפכני בהיקף העבודה.

המפלגות השונות מדברות לקראת הבחירות על הגברת התעסוקה, כחלק מהמדיניות הכלכלית. אין שום סיבה לשחרר את ענף הבנייה מהמדיניות הזאת. להיפך, זהו ענף המתאים לחלק ניכר מן המובטלים, והם יסכימו לעבוד בו אם תימשך ההקפדה הקמצנית על דמי האבטלה, ובמקביל יימצא כסף ציבורי להכשרת עובדים ולהכנסתם לעבודה. העלייה הקלה הצפויה, אולי, במחירי המבנים בנדל"ן מניב (לאור הצפייה לכניסת הריטים) תוך יציאת הקבלנים הפחות יעילים מהענף, ודאי שלא תפריע לתהליך הקליטה הזה.