סיני ספיד

חמש-עשרה השנים האחרונות סין נמצאת בבהלת עיור ובניה. בהיותה מעצמת-על כלכלית חדשה הצומחת בקצב מסחרר, סין ניצבת בפני שני יעדים: מתן מענה לדרישה ההולכת וגדלה למגורים אורבניים מחד, והוכחה לעליונותה התרבותית בפני המערב מאידך. מקור הצמיחה המסחררת נעוץ במדיניות השערים הפתוחים אותה הנהיג בתחילת שנות התשעים דנג שיאופינג, יו"ר המפלגה הקומוניסטית דאז, במטרה להביא לקדמה מערבית עם מאפיינים סיניים. המודרניזציה יצרה ערי בזק בכל רחבי המדינה, עמוק לתוך האזורים הכפריים. ההתנגשות בין אזורים נחשלים וקדמה מואצת שתודלקה בהתלהבות קומוניסטית יצרה מציאות אורבנית חדשה, מעין יצור כלאיים מלא ניגודים. הנוף העירוני משתנה ומשתכלל, ולפני שהעיר מתאימה עצמה למציאות החדשה, השינוי הבא כבר נמצא בעיצומו. הסינים משווים את תאוות הגלובליזציה שלהם לרנסאנס האיטלקי רק מהיר יותר, גדול יותר וחזק יותר.

בעשרים וחמש השנים הבאות יהגרו כ-345 מיליון אנשים מאזורים כפריים למרכזי הערים, וסין כורעת תחת הצורך לספק מגורים עירוניים לאוכלוסיה הגדלה והמהגרת בהמוניה לערים. בניה עירונית מסיבית מצריכה, כך הורגלנו, תכנית-אב כלשהי, אולם האורבניזם הסיני מתאפיין, מאז אמצע המאה העשרים, בהתמקדות חזקה בהווה, תוך התעלמות מן העתיד ומחיקה אלימה של העבר. בהעדר תכנית-אב המשרטטת את תוואי הגדילה האורבנית, תהליך עיור מזדחל ומשתלט על אזורים כפריים, והערים הגדולות מתפתחות בקצב ובאופן שיצאו משליטה.

המינויים הפוליטיים בסין הם כאלה המחייבים את נושאי המשרות להראות הישגים בטווח של חמש שנים מיום מינויים, אם ברצונם להישאר במשחק. מאחר וההישג הנראה ביותר לעין הוא בניית בניינים, נוצרה מערכת החלטות ואישורים בהולים לשירות הנבחרים. הריק התכנוני מתמלא על ידי כוחות כלכליים, יזמים ואותם פוליטיקאים, המתירים כל בניה כל עוד יש רווח בצידה, והערים מתחילות להיראות כמו לוח אימוני קליעה למטרה. גורדי שחקים מזדקרים באופן אקראי אל השמיים, שדרות הפכו לעורקי תחבורה בני 12 נתיבים, הצפיפות ברחובות וזיהום האוויר הפכו לבלתי נסבלים. למעשה, 90% מהערים המזוהמות בעולם נמצאות בסין.

מפגן האדריכלות הסיני בא להראות לעולם שסין תופסת את מקומה בעידן המודרני, סין רוצה להוכיח כי גדלה מעבר למגבלות התרבותיות של שלטון טוטאליטרי. המתרחש בסין מזכיר יותר מהכל מבצעים סטליניסטיים המוגשים במתכונת הוליוודית, כשהאלימות והשרירותיות שבתכנון הסיני מזכירים את הצלקות שמאו פער ברקמה העירונית כדי ליצור את כיכר טייאנמן. היכולות הכלכליות והטכנולוגיות שחברו לתהליכי תכנון ורישוי זריזים הולידו יצור כלאיים עשוי פלדה וזכוכית נוסח לאס וגאס: הכל הולך. כל עוד זה זוהר, מבריק וגדול. עירוב תרבויות הוא מושג המקבל כאן ביטוי חדש, כוח מוחלט חובר להון עתק, והרי הנוסחה ל"קפיטליזם: הדור הבא".

שירת המנופים

בייג'ינג היא השער הסיני לכלכלה זרה ומתהדרת ביותר גורדי שחקים מכל עיר אחרת בעולם, כולל ניו-יורק.

עם בנייני ענק הצומחים במהירות וממוקמים באופן שרירותי, קו הרקיע של העיר משתנה מידי שבוע. עד שנת 1990 לעיר לא היה מרכז עסקים. יותר מכך, לעיר לא היה צורך במרכז עסקים. כיום, רוב העסקים הזרים מבוססים בבייג'ינג, העיר היא הגלויה הייצוגית של סין בפני המערב. להוטים להפגין עצמאות תרבותית, כוח כלכלי ולקנות לעצמם מקום של כבוד באדריכלית העולמית, החלו הסינים לאסוף מונומנטים שתוכננו ע"י אדריכלי-על בינלאומיים. כרגע נמצאים בשלבים שונים של תכנון ובניה בניינים של הרצוג ודה-מורו השוייצרים, קולהאס ההולנדי, זאן נובל הצרפתי ורבים וטובים מנבחרת הכוכבים של המקצוע. בהינתן חופש תכנוני מוחלט כמעט, תאכלס בייג'ינג כמה מהיצירות האדריכליות המרתקות והמופרכות בעולם. לכל המאמץ האדיר והמגלומני הזה יש קו סיום מוגדר - שנת 2008, שנת המשחקים האולימפיים, שעם פתיחתם לא יישאר ולו מנוף אחד בעיר. כדי לעמוד ביעד עובדים המנופים בשלוש משמרות, שבעה ימים בשבוע.

האולימפיאדה שתתקיים בבייג'ינג בעוד שנתיים היא הזדמנות פז לסינים להציג את מרכולתם התרבותית בפני המערב. מבחוץ נראה כי קדחת הבנייה מתאפיינת בעיקר בסוג של חשיבה שלאחר מעשה, ועכשיו נשמעים קולות מחאה והפצרות מבית להפסיק לבער שטחים עירוניים ולהעסיק אדריכלים מקומיים, שיתנו תוכן תרבותי סיני לטירוף הבנייה. אחד מהבניינים הבולטים המתוכננים בעיר הוא בנין הטלוויזיה הסינית, בניצוחו של רם קולהאס. הבניין, המאכלס שני גופים שונים, מתוכנן כלולאה סגורה ומאפשר סירקולציה מעגלית. קולהאס זוכה לקיתונות של רותחין מכל כיוון: הסינים מבקרים את הראוותנות, הכיעור והבזבוז שבבניין, בעוד מבקרים מערביים טוענים כי הוא כלי התעמולה של שלטון מדכא.

אדריכלות היא כלי פוליטי. תמיד היתה. ואמנם, לא ניתן להאשים את קולהאס בפגיעה בחופש, כמו את "גוגל" ו"יאהו", ששיתוף הפעולה שלהן עם השלטון הסיני קידם באופן פעיל פגיעה באזרחים ובחופש הביטוי והמידע, אולם קולהאס, אבי האדריכלות הביקורתית, בתכננו בשירות הממסד הסיני, הטלוויזיה הלאומית, מעניק חותמת איכות מערבית לגוף המעסיק אותו, ובכך מאשר אותו בעיני המערב.

מחיקת העבר

שלא כמו בבייג'ינג, בה תאוות המערב מכתיבה את פני העיר יחד עם צרכים יומיומיים, שנחאי היא העיר הצפופה ביותר בעולם, ומצבה מחמיר מידי שנה. בחמש-עשרה השנים האחרונות שנחאי צמחה מהר וגבוה יותר מכל עיר בהיסטוריה. כיום, יש בה יותר גורדי שחקים מאשר בחוף המערבי האמריקאי כולו. בעיר יש יותר מ-4000 בניינים שגובהם מעל 100 מטרים, ועוד היד נטויה. הגדילה המהירה היא, בחלקה, תוצאה של מדיניות הלוואות ומשכנתאות חדשה של הממשלה הסינית, המעודדת קניית בתים מרווחים באזורים עירוניים.

גדילת העיר הולידה צורך בתחבורה ממונעת, על פני האופניים המסורתיים. הצפיפות יצרה חוסר בשטחים ירוקים, זיהום אויר ובעיות תחבורה קשות. לחמדנות ולמהירות יש מחיר: העיר כורעת תחת משקל בנייניה. שנחאי, כך מסתבר, נבנתה על קרקע לא יציבה וחלקים ממנה שוקעים בקצב של סנטימטר וחצי בשנה, אל מתחת למפלס נהר הואנג-פו.

עד תחילת שנות התשעים שנחאי היתה עיר שקפאה בזמן. המשטר הסוציאליסטי העניש אותה על נטיותיה הקפיטליסטיות לפני המהפכה. כשדנג הכריז על מדיניות שערים פתוחים נטרפו הקלפים. אדריכלים מערביים הוזמנו לתכנן, וללא שום פיקוח מתאים נוצרו שילובים סגנוניים בלתי אפשריים בצפיפות אדירה. לאלו חברו מאות מגדלים סתמיים למראה, שבאו לענות על צרכים כלכליים דוחקים, הן של היזמים והן של הלקוחות. כדי לממש את המיזם השאפתני נהרסו רובעי מגורים מסורתיים שאכלסו יותר ממחצית תושבי העיר.

רק לאחרונה החלו הסינים להבין את תוצאות מחיקת העבר, והחלו להסב את המבנים שאכלסו דורות של פועלים, לדירות יוקרה נחשקות. חלקים של העיר נראים כאילו נלקחו מבלייד ראנר, ועולה התהייה, האם הסינים לא לקחו את המערב קצת יותר מידי ברצינות. המתכננים המקומיים החדשים להוטים לעצור את קדחת הבנייה, שבנוסף לכל הצרות האקולוגיות גם יצרה עיר חסרת זהות אדריכלית המורכבת מבליל של סגנונות שחולקים מכנה משותף אחד: כמה שיותר גבוה, כמה שיותר זוהר.

אולם בינתיים, בפאתי שנחאי מוקמות 10 ערים חדשות, כל אחת מהן בת מיליון תושבים, לכל אחת 10 ערי לוויין בנות 200,000 תושבים. ערי לוויין אלו, הצצות בסין כולה, אינן פתרון ארוך-טווח, שכן הן מאמצות מודל פרוורים אמריקאי בעל צפיפות נמוכה ומשתרעות על פני שטחים אדירים ויוצרות בעיה כפולה: הן לא מספקות מספיק שטחי מגורים מחד ומשתלטות על שטחים ירוקים וחקלאיים מאידך.

היום כבר לוקחים את שטחי הפרברים תחת כנפי התכנון הרווי, המציע דרך להתמודד עם פרברים וערי לווין. הפרויקט שואב את עיצובו מהחזון המאואיסטי של יער ארובות כייצוג של העיר, אך במקום מפעלי תעשייה קומוניסטיים, הארובות הן מגדלי המגורים המודרניים, בהם כסף קונה מעמד, ובמקרה הזה - גובה. 60 דונם של רבי קומות הבנויים בצפיפות ומקושרים זה לזה שואפים לספק את כל האיכויות של פרבר עירוני, כלומר - שטחים ירוקים, מגורים בוילות ואזורי קנייה ובילוי, בשטח קטן ככל האפשר. הוילות ערומות זו על גבי זו ליצירת אותן ארובות מאואיסטיות, והמתכננים משתמשים במושג "אשליה ירוקה" בבואם לתאר את אזורי הפנאי. המתחמים הם כאלו שאדם לא צריך לעזוב אותם לעולם, כל צרכיו ומאווייו גלומים בהם - מגורים, עבודה ופנאי. התגובה המתבקשת היא הסלידה המערבית מסביבות מחייה "לא אנושיות" שכאלה, בהן ה"מימד האנושי" נעלם. אולם, אולי הסינים מקדימים אותנו בהבינם את היקף גידול האוכלוסין וחשיבות השמירה על מרחבים טבעיים ככאלה. ובכלל, מה רע בסביבה מנוטרת לחלוטין המספקת את עצמה? העובדה שסרטי האימה המשכנעים ביותר מתרחשים בכאלה? זו היא דעה קדומה.

איזון טבעי

לא ניתן לשפוט את ההתפתחות העירונית בסין דרך עיניים מערביות. התרבות וקנה המידה זרים לנו, הצרכים אינם אותם צרכים. התכנון האורבני המערבי סיפק לנו פתרונות וזוועות למכביר, וכיום יש המתנערים ממנו גם במקומותינו. ואם, כמו שקולהאס הגדיר זאת במאמרו "העיר הג'נרית", המרחב האורבני עובר אבולוציה שכוחותיה גדולים מכל תכנון, ויתרה מכך, נכונים מכל תכנון, הרי לפנינו מקרה המבחן האולטימטיבי.

לסין יש יכולת כלכלית אדירה, המדינה משתמשת ב-54% מתוצרת הבטון וב-36% מתוצרת הפלדה העולמית (כך שכל תנועה כלכלית בסין תשפיע בהכרח גם על המערב), והערים הסיניות גדלות בקצב מסחרר כדי לענות על דרישות הכלכלה המשתנה. אולם הערכות הערים ברחבי המדינה אינה אחידה - הערים המשגשגות נמצאות לאורך החוף, לעומתן, שטחי פנים המדינה סובלים מחוסר תשומת-לב ונטישה. באין התערבות, תוך כמה עשרות שנים יגיע המצב לאיזון טבעי, וסביר להניח שהאיזון יושג בהרבה כאב. אזורים מסוימים יכרעו תחת השגשוג, אזורים אחרים יגוועו וימותו, ותחת אלו ואלו יצוצו חלופות, אולי מוצדקות ונכונות יותר. "